לבריטים יש פתגם: "אל תתקן את מה שלא נשבר". עושה רושם ששרת המשפטים איילת שקד אינה בקיאה דיה בתרבות הפוליטית הבריטית. היא שוברת חלקים רגישים ועדינים מהכלים שיש לה בתפקידה כשרת המשפטים על מנת לתקן אותם מחדש, אלא שהתיקון שיוצא תחת ידה הוא עקום ומעוות.


הבוקר התעוררנו לשמע קולות שבר חדשים של כלי משפטי יקר ערך. בהשראתה כנראה של שרת המשפטים, הגישו שני חברי כנסת, שניהם חברי הוועדה לבחירת שופטים, תיקון לחוק שימנע צורך מינימלי של שבעה חברי ועדה לשם בחירת שופט חדש בבית המשפט העליון ובשנה הקרובה צפויים ארבעה או חמישה מינויים כאלה.



אף מדינה דמוקרטית בעולם לא המציאה שיטה מושלמת לבחירת שופטים. השיטה במדינת ישראל, ככל הנראה, היא הרע במיעוטו. הוועדה מורכבת מתשעה חברים בראשות שר המשפטים ושר נוסף, שני ח"כים, שלושה שופטים של בית המשפט העליון ושני נציגים של לשכת עורכי הדין. זו אינה שיטה מושלמת, אך כאמור טרם הועלה רעיון טוב מזה.



הממשלה שברה מסורת של הגינות


אגב, על אף שהחוק אינו קובע זאת במפורש, המסורת הדמוקרטית בכנסת, מראשית הדרך, הסכימה בהגינות שחבר כנסת אחד בוועדה יהיה מהקואליציה והשני מהאופוזיציה. כל הממשלות וכל הכנסות מילאו אחר המסורת ההוגנת הזו. אך נכון לעכשיו, בכנסת הנוכחית, שני חברי הכנסת בוועדה הם ח"כים מהקואליציה ולאופוזיציה אין נציג.



כשהחלה הכנסת לפעול קיבלה סיעתו של אביגדור ליברמן, אז כאופוזיציה, את חבר הכנסת השני. עכשיו, כשסיעתו של ליברמן, ישראל ביתנו, הצטרפה לקואליציה, שרת המשפטים, משום מה, אינה מזדרזת לדבוק במסורת והשאלה היא למה? כי זה נוח לה. יש רוב זמני מזדמן לימין בוועדה. אבל זה רק זמני. ואסור לפוליטיקאים רציניים לראות רק מעבר לחוטמם את השעה הקרובה. מבטם צריך להיות רחב יותר וכוללני יותר וחבל ששקד מאכזבת בעניין זה.


בעבר, הוועדה בחרה שופטים ברוב ומיעוט רגילים. בשנות ה־90, כשהפוליטיקאים החלו לברוח מהכרעות קשות וגלגלו אותן לשולחנו של בג"ץ, נוצר במערכת הפוליטית עניין הרבה יותר גדול מי יהיו שופטי בית המשפט העליון שיעצבו את דרכה ואת דמותה של המדינה.



זה הגיע לכדי כך שבוועדת הבחירה לשופטים נכרתו הסכמים, כמו קואליציוניים והחל סחר-מכר ברמה שלא הייתה מביישת את מרכז הליכוד בשעתו.


זה היה מאוד לא מכובד וברוב המקרים אפילו מביך. על רקע זה יזם ח"כ גדעון סער ב־2008 את השינוי לחוק בתמיכת שר המשפטים דאז, דניאל פרידמן, ונקבע ששופטי בית המשפט העליון יוכלו להתמנות רק אם לפחות שבעה מתוך תשעת החברים בוועדה יתמכו בהם.



רוצה שופטי עליון בדמותה., איילת שקד. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90רוצה שופטי עליון בדמותה., איילת שקד. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90



זה יצר מצב של תלות מבורכת בין הפוליטיקאים והשופטים, שהביא בדרך כלל לבחירת שופטים ראויים וטובים. שקד אינה אוהבת את זכות הווטו של השופטים בוועדה. היא רוצה שופטי עליון בדמותה, בהשקפתה ובדמות מפלגתה ונכון להיום, השופטים בוועדה עלולים להפריע לה להתפרע. ולכן, היא תומכת בהחזרת המצב לקדמותו.



לא רק שהיא לא צועדת קדימה, היא צועדת אחורה לתהום והשבח לאל, כבר נפטרנו מאותה תהום לפני שמונה שנים ונקווה שחרף רצונה של שרת המשפטים וגחמותיה, בכנסת יימצאו מספיק ח"כים רציניים שיסכלו את מהלכה המסוכן.