ההתנהלות סביב התאגיד מרגיזה ומקוממת, אבל הקרקס הנודד של הזעקות, שהגיע אתמול גם לוועדת הכלכלה הוא פספוס מוחלט של הפואנטה. הרי גם אם נתניהו יצליח לפוצץ את התאגיד ברגע האחרון לטובת עוד גרסה של רשות השידור, זה לא יחנוק את ״נשמת אפה האחרונה של הדמוקרטיה״. מרוב ססמאות, פספסנו את המחדלים האמיתיים של סערת התאגיד. אז אולי במקום דרמטיזציה מוגזמת עדיף למנות את הסיבות האמיתיות שהציבור רק מפסיד.
1. המצדדים מאיימים שאם התאגיד ייסגר, לציבור לא תהיה דרך לדעת את האמת כי התקשורת תנוהל בידי השלטון. אבל גם היום קשה לציבור לדעת את האמת. הוא התרגל לקבל תעמולה תמידית של שני המחנות כתחליף לעובדות. האוצר, לדוגמה, טוען שאם יסגרו את התאגיד, זה יעלה למשלם המסים 2.25 מיליארד שקל, ויו"ר הקואליציה טוען שאם יסגרו אותו, זה יחסוך למשלם המסים 2.1 מיליארד שקל. אם יש הבדלים כל כך גדולים במספרים, משהו בוויכוח שלנו מקולקל. וכשכל כלי תקשורת מצדד בעובדות הסלקטיביות של אחד הצדדים בגלל האג׳נדה שהוא מוביל, אין לאזרח הפשוט שום דרך לדעת מי מדייק ומי מעדיף שהוא יישאר מבולבל.
2. ממשלת נתניהו מקדמת את סגירת רשות השידור ואת פתיחת התאגיד מספטמבר 2013. יותר משלוש שנים של ועדות, ישיבות, יועצים. איך אפשר בכלל לכמת את הכסף שירד לטמיון? ומה בנוגע למאות עובדים שגויסו ועכשיו יהיו מחוסרי עבודה ומן הסתם יתבעו את המדינה? פיצוץ רגע לפני קו הסיום הוא פשוט חלם ניהולי. מה נתניהו יודע עכשיו שלא ידע קודם, שאלדד קובלנץ שמאלני? כי ראשית - הוא לא, ושנית - הוא בתפקיד כבר שנתיים. אז מה חדש, לעזאזל, חוץ מהתירוצים היצירתיים?
3. התאגיד אינו סיפור של שמאל וימין, אלא של התנהלות שערורייתית. קל לנתניהו ושות׳ לומר ש״השמאל השתלט״, כדי שהימין מיד יעמוד לצדם. זאת שיטה נחמדה להעביר החלטה קלוקלת לכאורה ״בשם העם״, אבל היא גם שחוקה וגם לא הגיונית. אם בקואליציה באמת חושבים שצריך לבטל את השידור הציבורי, אדרבה, שיבטלו אותו לגמרי ויעודדו תחרות פרטית. הטענה שפוליטיקאים שמשתלטים על גוף שידור עושים זאת ״למען הציבור״ לא יכולה להחזיק מים. גם לא בימין.
4. הדבר המגוחך ביותר הוא שגם אם נתניהו יצליח, הוא לא ישיג את מבוקשו. אולי תהיה לו שליטה בשידור הציבורי, אבל התקשורת שהוא יקבל תהיה גרועה יותר. עיתונאים רציניים לא יבואו לכלי תקשורת שראש הממשלה הוא העורך הראשי שלו, והרייטינג יהיה בהתאם. הזעם שהוא ייצור במחנה הליברלי יוביל להרבה יותר עוינות בכלי התקשורת האחרים וגם ייצור מניע להקמת כלי תקשורת חדשים שיהיו אנטי־נתניהו עוד יותר מהקודמים. ככל שיילחם יותר, הצד השני ייכנס בו חזק יותר. אם נתניהו רוצה תקשורת פחות גרועה, שימנה שר תקשורת. שיפריד את התקשורת מהפוליטיקה ויקים רשות תקשורת עצמאית. באופן אירוני, זה עובד הפוך: פחות כוחנות תביא לו מעט אהדה. לכן, מכל כיוון אפשרי מדובר בבזבוז מוחלט של משאבי ציבור, ואין שום סיכוי שמזימתם של ביטן את ביבי הפקות תשיג את המטרה.