אישה פוליטיקאית היא קודם כל אישה. לפי מחקרים מצטברים, התקשורת לרוב סקרה נשים פוליטיקאיות בדגש על הופעה חיצונית, סטטוס משפחתי ותכונות סטריאוטיפיות מגדריות שאינן מתאימות להנהגה – רגשנות, תלות בסמכות, הססנות בקבלת החלטות, חולשה, אמפתיות יתר, מוסריות יתר וחוסר ניסיון בעשייה ציבורית. מבחינה זו, הסיקור התקשורתי של הילרי קלינטון אינו שונה. 



באופן אירוני, קלינטון התמודדה במשך שנים עם הדימוי של נשים בפוליטיקה ובנתה במה שנראה כשיתוף פעולה של התקשורת דימוי הפוך של אישה חזקה, רבת ניסיון ורציונלית. היא הצביעה על העשייה הממושכת, בנתה ומילאה כל תפקיד אפשרי, הציגה השכלה מרשימה ויצרה דימוי ויזואלי מקצועי א־מגדרי. עדיין, התקשורת לא אהבה זאת ותכופות קלינטון הואשמה בגבריות יתר, בכוחנות ובחוסר נשיות. וכמובן, גם בשחיתות כמו גברים פוליטיקאים. אפילו סליחתה לבעלה על בוגדנותו יכולה לתמוך בדימוי של ויתור על "דפוס התנהגות נשי" (הפגיעה בה כאישה) לטובת דפוס התנהגות גברי של רדיפת כוח ושררה, מיקוד בכיבוש היעד.
 
טראמפ לוחץ על נקודה זו ומבליט את עובדת היותה של קלינטון, למרות הכל, אישה. כגבר לבן, עשיר ושמרן, הוא משתמש בביטויים שמשקפים פחד מנשים חזקות כמו "אישה נבזית", "מרשעת" ומעוררים אסוציאציה למכשפה שיש להעלות על המוקד כמו בציד המכשפות במאה ה־13, בשלהי ימי הביניים. 

טראמפ. כינויים כמו "אישה נבזית" מעוררים אסוציאציות לציד מכשפות. צילום: רויטרס

 

החולשה של קלינטון התבטאה בעיסוק היתר של התקשורת בבריאותה. האירוע שבו כשלה ומעדה התלבש ככפפה ליד לדימוי המקובל. ההטיה המגדרית בסיקור דמותה באה לידי ביטוי גם בדיון על גילה המבוגר, אך טראמפ בכלל מבוגר יותר ממנה. לפי אותה תפיסה, גברים מבוגרים הם רבי ניסיון וגבריים, ונשים מבוגרות הן זקנות חסרות תועלת, כאלו שעברו את גיל הפריון, בהתאם לדימוי המגדרי הוותיק.
 
הביטוי הוויזואלי לתפיסה המיושנת הוצג בעימות השני בין קלינטון לטראמפ בטלוויזיה, כאשר צפינו בזכר אלפא שמאיים על נקבה בעמידה מאחוריה וכמעט מזנק עליה. בעימות השלישי הכוחנות הייתה מילולית יותר. טראמפ הרבה לקטוע אותה, ושוב, להציגה כאישה חלשה ונכלולית. הגילויים על יחסו של טראמפ לנשים היו עבור רבים בתקשורת של 2016 בארצות הברית "אישה אחת יותר מדי". עם כל האי־סימפטיה המצטברת לקלינטון (לעתים עד כדי תיעוב), אי אפשר היה למחול לטראמפ על השוביניזם הארכאי והבוטה כל כך, ולמרות התפיסה הנפוצה, גם עבור מחזיקי התפיסה הישנה זה כבר היה יותר מדי. 
 
גם אם ההתמודדות (ואולי הניצחון) של הילרי קלינטון היא צעד לא קטן לדימוי הנשי בתקשורת ובתפיסה הרווחת. זהו צעד ענק. קלינטון הצעידה את תפיסת הנשים בתקשורת כברת דרך קדימה. הדימוי שלה רב־פנים. לא עוד הדימוי הסטריאוטיפי והשטוח של נשים בפוליטיקה. המתמודדת הבאה לנשיאות תזכה ליחס מורכב. האם יהיה זה דימוי הוגן יותר שמתייחס ליכולות ולכישורים, ולא בעיקרו למגדר ולמראה? ימים יגידו. 
 
הכתובת היא מרצה וחוקרת ייצוג נשים בתקשורת בבית הספר לתקשורת במסלול האקדמי המכללה למנהל