באחד הימים, במהלך כהונתו הראשונה של יצחק רבין כראש הממשלה, הוא עמד על דוכן הכנסת והתפלמס עם האופוזיציה, הליכוד. בין השאר אמר על עמדתה בנושא מסוים שהיא בגדר “חלום באספמיה” - ביטוי חז”לי שפירושו אשליה. את אחד מח"כי הליכוד, איש חביב לא פחות מח”כ דוד ביטן וגם לא רזה ממנו, הביטוי הזה הקפיץ והוא פתח בצעקות רמות נגד ראש הממשלה “המשתמש במילים כאלה”. ח”כ שישב לידו ניסה להרגיעו, להסביר לו את הביטוי ואף להושיבו בחזרה במקומו, אך נהדף לאחור, והח”כ הזועם המשיך לצעוק: “ראש ממשלה מדבר ככה?” לפי אחד מעמיתיו אף הלין שרבין מקלל.



האפיזודה הזאת מלמדת שח”כים בורים, לא חכמים ואפילו מוזרים היו בכל הכנסות, ולא משנה באיזו שיטה הרכיבו אז המפלגות את רשימותיהן לכנסת. הייתי יכול למלא את כל המאמר הזה בסיפורים מצחיקים על דמויות כאלה ועל “מופעים” ודברי הבל שלהן. אלא שהכוכב הפוליטי החדש, ח”כ דוד ביטן, העלה את מפלס הבורות הפרלמנטרית כי לא הפגין אותה בנוגע לדברי חז”ל או לכתבי צ’כוב או לתחום המדע, אלא דווקא בנוגע למשהו בסיסי ביותר שעל כל פוליטיקאי לדעת ולהבין.



יצחק רבין. צילום: נאור רהביצחק רבין. צילום: נאור רהב



רצח רבין לא היה רצח פוליטי”, קבע ביטן במופע בורות מובהק (מילה אהובה עליו), “אלא רצח שנעשה בידי אדם שרצה לעצור תהליכים. הרצח הזה לא קשור לפוליטיקאים”. כבר הפריכו את השטות הזאת מימין ומשמאל, ואני מבקש לחדד: מה יותר רצח פוליטי מרצח שביצע אדם שרצה לעצור תהליכים מדיניים, כפי שעשה יגאל עמיר? וכי רצח פוליטי הוא רק כאשר פוליטיקאי הוא היורה? שטויות. רצח פוליטי נקבע על פי מטרתו ולא על פי זהות מבצעו. וכן, מר ביטן, הרצח הזה קשור ועוד איך לפוליטיקאים, לאלה ממפלגתך וממפלגות ימין אחרות שהסיתו נגד רבין והמריצו כך טיפוס כמו יגאל עמיר ליטול אקדח ולירות בו למוות.


ההתבטאות של ביטן, נוסף להתנהלותו הכוחנית בכלל, העלתה גם את שאלת אופן בחירת הח”כים. שמעתי את אמנון אברמוביץ’ אומר כי בחירת ביטן לכנסת מחזקת את תמיכתו בבחירות אזוריות, שבהן לא היה אדם כזה מצליח להיבחר מפני שאנשי האזור מכירים אותו. איני בטוח בכך. ייתכן שדווקא באזורו הוא היה צובר בכוח אישיותו הדומיננטית ועסקנותו הנמרצת השפעה ומעמד ונבחר ביתר קלות בבחירות אזוריות. אגב, בניסיונו להיבחר לכנסת הקודמת בבחירות ארציות - נכשל.



ויש מי שאומר שזו הזדמנות לשקול חזרה לוועדה המסדרת, שבמסגרתה קבע בעבר קומץ מבכירי המפלגה את הרכב רשימתה לכנסת (גרסה קיצונית של שיטה זו פועלת היום במפלגות שראשן הוא מרכיב הרשימה). ההנחה היא שמתוך דאגה כנה למפלגתם ולדימויה יבחרו את המועמדים המתאימים ביותר. אבל האמת היא שבמצב המפלגתי כיום קשה לבטוח בשיקוליהם הנקיים של הבכירים שישבו בוועדות המסדרות. הם יהיו נתונים בלחצים מצד פלגים בתוך המפלגה וגורמים מחוצה לה ועלולים להיגרר לעסקאות של תן-וקח, כמו בפריימריז או בבחירות במרכז המפלגה. שיקול נקי לא יהיה שם, וגם ביטנים למיניהם ייבחרו ללא קושי.