הנה, זה שוב קורה להם. לסוקרים, לפרשני החצר. לכל חורשי המזימות. אלה שחושבים שאפשר לעלות לשלטון, או להחזיק בו, או להחליף אותו, שלא בדרכים לגיטימיות. רק בכוח המילה הכתובה; בדרך של עיוות המציאות והכפשתו של מי שעומד לבחירה. בנימין נתניהו חש זאת הרבה שנים, ועתה זה כמעט וקרה בארצות הברית. "ניו יורק טיימס", תאומו של "הארץ", על פרשניו הפלצניים, כמו תום פרידמן המתנשא, עשו ככל יכולתם כדי לומר לבוחר האמריקאי במי הם רוצים שהוא יבחר. אבל, כמו אצלנו, זה לא הלך. מיליונים חשבו אחרת. הם לא האזינו למה שהיה ל"וושינגטון פוסט" להגיד להם. הם פשוט הלכו אחרי מה שהבטן הכתיבה להם.



את הבעיטה בתחת שקיבלו פרשני הכלום בארצות הברית, כמו גם בישראל, שמעו בכל העולם. ומה שקרה שם יקרה ביתר שאת גם כאן. להמוני האזרחים לא אכפת מה חושבת האליטה התקשורתית, הרוויה בשמאלניות רדודה, וגם אלף תוכניות "תחקיר" לא יכולות לשנות את ההיגיון הבריא שיש לאדם מהרחוב. הוא לא רוצה במה שיש לתחקירנים מטעם להגיד לו. הוא מבקש להרגיש את הדברים בעצמו. וזה מה שהוליד את הניצחון הגדול של השפיות הבריאה בארצות הברית על פני האליטה המושחתת, שמקום מושבה במערכות העיתונים.



בהגה השלטון מחזיק מי שהעם רוצה בו - ולא מי שעיתונאים עם אג'נדה פוליטית חושבים שהוא, לדעתם, ראוי יותר. דונלד טראמפ הוכיח את זה ביום הבוחר – וזה היה פשוט תענוג צרוף לצפות בכל גדודי העיתונאים שנשלחו מהארץ כדי לסקר את "ניצחונה" של המועמדת שלהם. הבעת פניהם התחלפה מזחיחות מלגלגת לתדהמה מביכה ככל שנקפו השעות. הם פשוט לא הבינו כיצד כל אלה שעומדים שעות בתור כדי להצביע לא מבינים שהם "טועים", מכיוון שאינם מאזינים לעצותיהם של חבריהם בסי-אן-אן.



שלטון העם חזק יותר


אותו דבר, אגב, קרה גם בבריטניה, כשהרוב הכריע בעד יציאה מהאיחוד האירופי; וגם שם נדהמו כל הקשקשנים חמורי הסבר וכל בני אצולת הממון מ"הסירוב" של העם להאזין להם. אז נכון, שם לא היה את מי להשמיץ באופן אישי - אותו או את אשתו - אבל נדמה לי שגם באמריקה וגם בישראל טקטיקות כאלה נכשלות פעם אחר פעם. לומר על אשת המועמד לנשיאות שהיא הייתה פעם דוגמנית עירום זה נחמד לשעה קלה; אבל לא זה מה שמכריע בחירות.



גם בארץ, חשוב שתחקירני "עובדה", שלא מפסיקים לפשפש בפחי האשפה, ילמדו את הלקח. חבל שכל זה קורה דווקא במדינה שעמה חווה יותר מפעם אחת מפלה מדינית כואבת, שהסתיימה בגלות ממושכת, רק בגלל שנאת חינם. לתומי, חשבתי שבמחנה השמאל כבר נגמלו מזה - אבל למרבה הצער זה שוב קורה. חזרנו לימים האפלים של פעם. עמותות שמאל מטורללות מנבלות את פיהן בפני מועצת הביטחון. אחרות מופיעות בפני פורומים בינלאומיים שונים כדי להשחיר את פניה של המדינה האחת והיחידה שיש לעם היהודי.



מרגיז כשזה קורה – ומצער הרבה יותר כשאילנה דיין נותנת יד לכך. היא הייתה צריכה לדעת טוב יותר ששלטון העם חזק יותר. הכפשות אף פעם לא הועילו להטות את הכף. במחנה קלינטון הבינו את זה מאוחר מדי.