פה אחד אישרה ועדת שרים לענייני חקיקה את חוק ההסדרה. ראש הממשלה התנגד. שר הביטחון התנגד. היועץ המשפטי לממשלה התנגד. אז איך עבר החוק פה אחד? מי שאינו מכיר את המשחקים הפוליטיים יכול לתמוה. החוק עצמו מתון מאוד, חיוני מאוד ומשקף מצב משפטי הקיים ברוב מדינות העולם. איש לא ידרוש להרוס מגדל רב קומות בתל אביב אם יתברר שנבנה על מגרש שאינו שייך ליזם שהקים אותו. בית המשפט יפסוק במקרה כזה פיצויים לבעלי הקרקע. רק ביהודה ובשומרון, כיוון שלא הוחלו עליהם כל חוקי מדינת ישראל, צריך לחול צדק אחר, היגיון אחר, כי מדינת ישראל מתייחסת אליהם כאל "שטחים בתפיסה לוחמתית" או בשמאלנית מדוברת: שטחים כבושים. פחד בג"ץ גדול כל כך על היועץ המשפטי, שהוא מתנגד לחוק כיוון שהוא כבר בטוח שבג"ץ יפסול אותו. ועל זה כבר כתבתי כי הגיעה העת ונוצרה ההזדמנות לשנות את הרכב בית המשפט העליון.

אבל ראש הממשלה התנגד לחוק לכאורה מסיבה אחרת: המדינה פנתה לבג"ץ וביקשה לדחות בחודשים אחדים את פינוי עמונה. אם נחוקק עכשיו חוק הסדרה, יבינו שופטי בג"ץ שאיננו מתחשבים בפסיקותיהם ואנו מחוקקים חוק עוקף בג"ץ. ולפיכך עלינו להמתין עד שבג"ץ יחליט בבקשת הדחייה. ראש הממשלה אינו טיפש, בוודאי. גם שופטי בג"ץ אינם טיפשים, חלילה.

ויש אומרים שהם אפילו קוראים עיתונים וצופים בטלוויזיה. מה חושב ראש הממשלה? שאם חוק ההסדרה לא היה מאושר השבוע בוועדת השרים, היו שופטי בג"ץ מתעלמים מהכוונה להסדיר בחוק את מעמד הבתים שנבנו על מה שנטען שהוא קרקע בבעלות ערבית פרטית? שהם יעניקו לממשלה דחייה של חודשים אחדים כדי שלמחרת ייאנח ראש הממשלה אנחת רווחה ויודיע - אפשר להתקדם עם החוק, "סידרנו אותם"? שר הביטחון מופקד על צה"ל, המהווה "ריבון" בשטח. הוא וראש הממשלה יודעים כבר חודשים כי יש צורך דחוף לפתור את הסוגיה. ובכל זאת גררו רגליים. 
בנט ושקד יודעים גם הם כי חוק ההסדרה לא יציל את עמונה. כי בג"ץ אינו מתכוון להעניק פסק זמן נוסף ולדחות את ההריסה. אך אינם יכולים להצטייר בעיני בוחריהם כיושבים בחיבוק ידיים. והם גם רוצים באמת בהסדרה משפטית באיו"ש. ולכן פעלו בנחישות וניצחו בהצבעה.

שרי הליכוד החברים בוועדת השרים לחקיקה הצביעו כולם בעד החוק. לכאורה בניגוד לדעתו של ראש הממשלה. חלקם שרים דעתניים, מנאמני ארץ ישראל, שוודאי הצביעו על פי צו מצפונם. אך יש בהם גם מלחכי פנכת נתניהו, עושי דברו, שמצפונם האידיאולוגי גמיש אף משל ראש הממשלה. איך העזו לפעול “נגדו”?
יש לליכוד רק דבר אחד יקר וקדוש יותר מארץ ישראל - זהו שלטון הליכוד. והליכוד אינו יכול להרשות לעצמו שהבית היהודי יעקוף אותו מימין. שמא יחזרו הביתה בוחרי הבית היהודי שהצביעו ברגע האחרון ליכוד כדי לחסום את נחילי המצביעים הערבים. ולפיכך הצביעו גם שרי הליכוד בעד החוק. הם יודעים, כפי שראש הממשלה יודע, שכל שר בממשלה יכול להגיש ערר על החלטת ועדת השרים לחקיקה, ואז מוקפא החוק ועובר לדיון בממשלה. את סדר היום שלה קובע ראש הממשלה, והוא יורה לדון בחוק בדחיפות, למשל בעוד שנתיים־שלוש. כך יידחף החוק למקפיא. לנוחות כל הצדדים הלוחמים.
בעת כתיבת שורות אלו עדיין לא הוגש ערר כזה. איני יודע מתי יוגש ומי יתנדב להיות "השייגעצ" שאינו חושש להתייצב שמאלה לבית היהודי. משה כחלון, תמורת עסקה הולמת לגבי חוקים שהוא מעוניין בהם, עשוי לספק שירות כזה לנתניהו. גם ליברמן מועמד מתאים. אלא שהתמורה הפוליטית שיקבל תהיה סמויה, לפחות לזמן מה. למעט ניצחון של שונאי ישראל מבית - איש לא ירוויח מחורבן בתי עמונה ועפרה. הקרקע לא תחזור לידי הערבים הטוענים לבעלות עליה. אבל ידוע מי יפסיד: עם ישראל. ואני שוב התבלבלתי וערבבתי אידיאולוגיה בפוליטיקה, אינטרס לאומי בתאוות שלטון. מתנצל.