העניין הוא לא התגובה של נתניהו לכתבת התחקיר של אילנה דיין על האקווריום שלו. העניין הוא לא התגובה של דיין לתגובה של נתניהו. אפילו לא דברי מנכ"ל חדשות 2 אבי וייס ("הקריאות נגד אברמוביץ' באו מראש הממשלה ומטהו...מישהו עלול למות.") העניין הוא אשמת דיין, וייס והתקשורת בכלל בזיהוי מאוחר של האיש וסביבתו הפוליטית. וכמו כל מקרה של זיהוי מאוחר, כבר נגרמו נזקים בלתי הפיכים. אז בוקר טוב גברת דיין ואדון וייס, עכשיו נזכרתם שיש לנו עסק עם אישיות מפוקפקת, ראש ממשלה שנוהג כאילו אחריו המבול והוא גם משכתב לאחור את ההיסטוריה.



התרגיל האחרון מעל המקפצה היה ביום הזיכרון לרצח רבין. אני ויצחק סחבקים. לא אני המסית. ויש לי אסמכתות מדאורייתא, הרב דוד ביטן ("הרצח לא היה פוליטי"). דיין הבהירה לא פעם, כולל בתגובותיה האחרונות, שנתניהו הוא "פוליטיקאי מרתק" ו"אינטליגנטי מאוד" ו"מבריק" - כאילו אנחנו בוחנים פה סוס מרוץ או מלכת יופי ולא תפקוד פוליטי. מה זה פה, שיעור באנתרופולוגיה? מה מרתק בטיפוס שאין לו בעיה לשקר, להפר הבטחות לימין ולשמאל, להיכנע לגחמות אשתו ולכל סחטנות מזדמנת? אפילו את הבור בעמונה, שאליו נפל בקרב האחרון מול בנט, הוא עצמו כרה. ועדיין שום מילה על מוסר וצדק.



המרתק באמת הוא איך טיפוסים כמו דיין ושות’ קנו את השטיקים האלה במשך שנים. “שאלנו את עצמנו איך לא עשינו את זה קודם? אולי לא עסקנו במה שקרה כשהוא נבחר", אמרה דיין בראיון לגלי צה"ל.



דיין מקריאה את תגובת רה"מ לתחקיר. צילום מסךדיין מקריאה את תגובת רה"מ לתחקיר. צילום מסך



האיחור האופנתי הזה של העיתונאים, יעני אנחנו ממלכתיים, הוא אבי כל כשל עיתונאי. לתומי חשבתי שחוכמת עיתונאי חוקר, בייחוד כזה שיש לו תקציב ורמקול, היא לזהות תהליכים בראשיתם ולדווח עליהם כשהם קטנים. זו חוכמה קטנה מאוד להגיע לפרפורי נתניהו האחרונים. הם אומנם מסוכנים כשלעצמם ובין השאר פוגעים גם בתקשורת, אבל איפה הייתם כשהעשב השוטה רק הציץ לפני שהפך גורגונה רעבתנית?



לא צריך שום תחקיר כשנתניהו ("המרתק") עצמו הוא כספר הפתוח. כולנו מכירים את אוסף הטריקים והשטיקים שהיו, הווים ויהיו. הדבר היחיד המעניין בו ברמת הפסיכולוגיה בגרוש הוא אם הוא מסוגל להיות מודע לעצמו ולסביבתו יותר מהתקפי הפרנויה המוכחים. ואם הוא אכן מודע, איך זה משפיע על התנהגותו ומהלכיו. אבל זה כבר עניין לפוסט מורטם פוליטי פסיכולוגי.



נחמת דיין עם נפילת האסימון אצלה היא צרת רבים. היא מצטרפת לחבורה גדולה של פראיירים. חלקם האמינו לנתניהו, חלקם רצו להאמין, חלקם התפכחו במשך הזמן (יש פיתוי ענק לחזור לטקסטים שלהם בעבר). חלקם ציניקנים. ואלה האחרונים ממש לא פראיירים. אלה ידעו, הבינו ואמרו שיישרף העולם - העיקר הג'וב. פרגמטים. אני חושד בהם שהם הרוב.