לרגל יום השנה לרצח יצחק רבין, חשוב לזכור שהעקרונות שהיו מקובלים עליו רחוקים מאוד מאלה של כל אלה שמקדשים היום את זכרו באדיקות. קודם כל, הוא מעולם לא דיבר על "מדינה פלסטינית". בחזונו הוא ראה הקמת ישות עצמאית, "שהיא פחות ממדינה", לצד מדינת ישראל. הוא גם הדגיש כי בהסכם הקבע העתידי לא תהיה חזרה לקווי 4 ביוני 1967, תישמר אחדות ירושלים, בלי לומר אם הוא מתכוון לעיר ששטחה היה מצומצם ביותר לפני מלחמת ששת הימים או לעיר שהיקפה המוניציפלי הוגדר מחדש לאחריה, גושי ההתיישבות - עוד ביטוי אמורפי למדי - יסופחו למדינה היהודית וגבול הביטחון של ישראל יהיה בבקעת הירדן.

אינני יודע מי ממתנגדי חוק ההסדרה קרא את נאומו של רבין בכנסת בעת שביקש את תמיכתה בהסכם אוסלו ב', כארבעה שבועות לפני שנרצח, אבל בדבר אחד אני בטוח: כל אלה שקמו בימים אלה כנגד הניסיון להכניס סדר משפטי בשטחים שנכבשו/שוחררו לפני כ־50 שנה, הם יורשיהם הפוליטיים של אלה שתמכו בזמנו בהסכם שהובא לאישור הכנסת. לא היה בו דבר על הקמת "מדינה פלסטינית".

גם לא היה בהסכם הזה ויתור על שטחים בארץ ישראל. הייתה בו קביעת סמכויות ניהוליות שונות באזורים שונים שהוגדרו כ־.A. B. C. ולא מעבר לכך. חזון "המדינה הפלסטינית" היה רחוק מרבין מרחק רב. הוא הבין את הסכנה שיש בהקמת "מדינה" נוספת בין הים לירדן, ולכן קבע שהגבול של מדינת ישראל יהיה הכי רחוק שרק אפשר מגוש דן.

יכול להיות שיריביו הפוליטיים, שמעון פרס ויוסי ביילין, ראו בעיני רוחם משהו אחר, אבל לא רבין. הוא רצה, למעשה, בסיפוחם של שטחים נרחבים ביותר מיהודה ושומרון - שבגוף ההסכם כונו שטחי C - והוא סבר שגבולה של מדינת ישראל צריך להיות במקום שמסכל מראש כל אפשרות להקמת מדינה ריבונית ביהודה ובשומרון.

הפלסטינים, ובראשם יאסר ערפאת, בוודאי ראו אחרת את "קץ הסכסוך" - ומשום כך הם התעקשו כל השנים לנהל משא ומתן עקר. מכאן, אגב, יש להסיק, שכל מי שסבור שאם רבין לא היה נרצח, היינו זה מכבר נהנים מן השלום שהתנועה הציונית ייחלה לו מאז ראשית ימיה, מטעה בזדון. הפלסטינים סירבו לאהוד ברק, ואחר כך הם בזו לאהוד אולמרט, מכיוון שרצו רק בדבר אחד: הסכם ביניים שינציח את הסכסוך ויאפשר להם לשמור על חלומם לכבוש את כל ארץ ישראל המערבית – ולהחזיר למקומות מגוריהם את כל "הפליטים" שנטשו את בתיהם ב־1948.

חוק ההסדרה צריך לקבל מעמד של חוק. בתחילה, בשטחים שעליהם דיבר רבין. שטחי C, שבהם נמצאים "הגושים", הרי יהיו בכל מקרה חלק ממדינת ישראל, אז מדוע שלא ייעשה בהם מה שעשה מנחם בגין ברמת הגולן? בהסכם שהכנסת אישרה הוגדרו במפורש השטחים שבהם תהיה שליטה אזרחית וביטחונית של המדינה היהודית. סיפוחם לא יפגע באופייה הדמוגרפי של מדינת העם היהודי. חזון "שתי המדינות" מעולם לא קרם עור וגידים; וגם לשיטתו של רבין לא היה בו כל ממש. ולכן, זאת השעה לשינויים החוקתיים המתבקשים.