לפני שנים, בעדכון שבועי אצל ראש אמ"ן, הוצגה ידיעה "מרעישה" ולפיה אונייה בשם X עזבה את לוב עם 30 טנקי T-34 בדרכה ללבנון - מתנה משליט לוב, מועמר קדאפי, לערפאת בביירות. ראש אמ"ן ורבים מהנוכחים נדהמו. "האם המקור אמין?" שאל ראש אמ"ן. "כן, כבר הוכיח עצמו בעבר", הייתה התשובה. זו הייתה הפעם הראשונה שכוחות אש"ף בלבנון מקבלים טנקים.
התחיל דיון סוער על הנושא של טנקים בידי אש"ף בלבנון, יתרונותיהם וחסרונותיהם. התחילו לבנות תרחישים שונים ומשונים. ואז קטע את הדיון ראש אמ"ן ופנה לגוף שהביא את הידיעה: "תגידו לי, האם בדקתם כמה טנקים יכולה האונייה X לקחת?" "לא, לא בדקנו", הייתה התשובה. "אז אני עושה הפסקה של חצי שעה, תלכו ותחזרו אלי עם התשובה", אמר ראש אמ"ן. אחרי כחצי שעה התחדש העדכון. "לא, האונייה אינה יכולה בשום אופן לשאת 30 טנקים. אולי כמה טנקים בודדים", העלתה הבדיקה. דומני שבסוף התברר שהיה מדובר בטרקטורים.
פוסט-אמת
סיפור זה התרחש בתקופה הטרום-אינטרנטית, אך הוא משקף את הדיסציפלינה הקלאסית של המודיעין: קודם כל ומעל לכל להפיק את הנתונים ולבדוק אותם בשבע עיניים, ורק על בסיס זה לבנות את התמונה ולהתחיל להעריך. דומני שכיום, בארצנו ובעולם, הסדר הוא הפוך: מפריחים הערכות ומגיעים למסקנות בלי לדעת את העובדות הנכונות, או שנוהגים כמו בסיפור על 30 הטנקים; מקבלים את הדיווח כתורה מסיני, לא חושבים בכלל לבדוק ובונים תלי השערות שאין בינן לבין המציאות ולא כלום. אין בנמצא במערכות התקשורת או הפוליטיקה גורמים מרסנים כמו אותו ראש אמ"ן, שיבואו ויגידו: רגע, בואו נבדוק בדיקה מהירה את העובדות הבסיסיות. לא רוצים בכלל לבדוק. רוצים מיד "צבע", רייטינג ופרסום פוליטי רגעי.
התוצאה היא שאנו נמצאים היום בעולם, שה"אקונומיסט" הגדירו כ"פוסט-אמת", ובו מנהיגי עולם מנחיתים שקרים על ימין ועל שמאל, בלי כל בושה, כמעט דרך קבע. בתקופת מסע הבחירות בארצות הברית זה הפך לשגרה. התקשורת נותנת לכך פרסום, והיא עצמה זורקת נתונים לא בדוקים או נתונים חסרי אמת, שהפוליטיקאים בולעים, ומצדם מתחילים לעלות השערות, וכמובן לדרוש חקירות. מעגל קסמים שיוצר בסופו של דבר מציאות מדומה.
אמחיש בדבר אקטואלי. התזה המרכזית בכתבה בערוץ 10 הייתה שעורך דינו האישי של נתניהו, עו"ד דוד שמרון, מייצג את המספנות לצוללות בגרמניה. נתניהו הוא שיזם את הזמנתן של שלוש צוללות לחיל הים הישראלי, שנבנות במספנות הללו. מסקנה: ראש הממשלה הזמין את הצוללות כדי שעורך דינו יגזור קופון ענק. אבל הבדיקה הכי קלה ומהירה הייתה מגלה ששמרון אינו מייצג כעורך דין את המספנות. עכשיו זה ידוע לכאורה לכולם והורס את כל התזה. ברם, דומה כי זה לא משנה כלל לאנשי תקשורת ופוליטיקאים: עבורם שמרון מייצג את המספנות, ולעזאזל עם האמת.
אם יש משהו ש"מעצבן", כלשון נכדיי, הוא פוליטיקאים שמאיימים על היועץ המשפטי שהוא יאבד את אמון הציבור אם לא יעביר את הנושא לחקירה פלילית. אני חלק מהציבור, ומה לעשות, אין לי כוונה קלושה לאבד את האמון ביועץ המשפטי. את האמון בפוליטיקאים, בכל המפלגות, איבדתי מזמן.