המדענים במכון הלאומי האיטלקי לגיאופיזיקה ולחקר הרי געש לא רגועים. אחרי ארבע רעידות אדמה חזקות שפקדו את מרכז המדינה בין 24 באוגוסט ל־30 באוקטובר, בנוסף לאלפי רעידות משנה; שהותירו יותר מ־300 קורבנות; שגרמו לנזקים בשווי של עשרות מיליוני יורו, גם למבנים עתיקים; וששינו את מתאר פני הקרקע - החוקרים במכון בטוחים שזה לא הסוף.
"אנחנו מצפים שיתרחשו עוד רעידות בשבועות הבאים, כנראה בעוצמה נמוכה יותר. אבל צריך לזכור את שנת 1703, כאשר היו שלוש רעידות בפרק זמן של חודשיים באותו אזור, ולאחר מכן עוד רעידה כעבור שנתיים", אמר נשיא המכון, פרופ' קרלו דוליוני. "לא נופתע אם תהיה עוד רעידה משמעותית באותו אזור בחודשים הקרובים", הוסיף מנהל מחלקת רעידות אדמה במכון, דניאל פנטוסטי.
עדיין לא ברור אם ומתי יתרחש אותו רעש שממנו מזהירים המדענים, אולם ביום ראשון הקרוב עלולה להתרחש רעידת אדמה חדשה, הפעם פוליטית. היא תשלח גלי הלם ורעשי משנה לכל קצוות האיחוד האירופי, שעדיין מנסה לחפש את דרכו אחרי ההצבעה הדרמטית לפני קרוב לחצי שנה, שבה החליטו הבריטים לעזוב במפתיע את הגוש.
אזרחי איטליה ילכו לקלפיות במשאל עם שיכריע אם לאשר את הרפורמה החוקתית של ראש הממשלה, מתאו רנצי, אחד המהלכים הפוליטיים החשובים ביותר מאז תום מלחמת העולם השנייה. במרכז הרפורמה עומדת ההצעה לשנות את החוקה הנוכחית, שמעניקה לסנאט ולבית הנבחרים סמכויות חקיקה שוויוניות. במקום זאת יהפוך הבית העליון לגוף בלתי נבחר מצומצם יותר: 100 חברים במקום 321 כיום. ואף שהוא עדיין יחזיק בסמכות וטו על סוגיות חוקתיות, בית הנבחרים יהיה אחראי לחקיקה השוטפת.
בנוסף, יתוקן חוק הבחירות כך שהמפלגה שתקבל לפחות 40% מהקולות תזכה בעוד 55% מהמושבים, ואם אף מפלגה לא תגיע לרף הנדרש, יתקיים סיבוב נוסף בין שתי המובילות. בכך מקווה רנצי לסיים שנים של שיתוק פוליטי, של חילופי שלטון תכופים ושל שחיתות מוסדית עמוקה ולאפשר תהליך חקיקה פשוט יותר עבור הממשלה שמקימה המפלגה הגדולה ביותר, כולל רפורמות כלכליות שנדרשות על מנת להחזיר את הצמיחה, אחרי יותר משמונה שנים של מיתון.
ראש הממשלה בן ה־41, שכאשר נכנס לתפקידו בתחילת 2014 נחשב להבטחה העתידית של הפוליטיקה האיטלקית, הבהיר כי אם הוא לא יצליח במשאל העם, יתפטר כבר ביום שני בבוקר. אומנם בימים האחרונים לפני המשאל נאסר על קיום סקרים, אולם מהנתונים שפורסמו לפני כן עולה כי מחנה המתנגדים מוביל בפער של כ־5%, אם כי קרוב ל־14% הודו כי עדיין לא החליטו כיצד יצביעו.
אם אכן רנצי יפרוש, עשוי הנשיא סרג'יו מטרלה להטיל עליו להרכיב ממשלה חדשה זמנית, שתכהן עד לקיום בחירות מוקדמות שעשויות להיערך במחצית הראשונה של 2017. או שהוא ימנה ראש ממשלה טכנוקרט כדוגמת שר הכלכלה, פייר קרלו פדואן.
הקומיקאי הפופוליסט
אף על פי שיש לא מעט מתנגדים לרפורמה, בטענה מהותית שהחוקה הנוכחית נועדה להבטיח שלא יעלה רודן חדש כדוגמת בניטו מוסוליני, ההצבעה הפכה בעיקר למשאל עם על כהונתו של רנצי, בעיקר לנוכח חוסר שביעות הרצון מהמצב הכלכלי. למרות מאמציו של ראש הממשלה, עדיין כ־11% מכלל האיטלקים מובטלים, כולל כ־40% בקרב הצעירים. ההכנסה המשפחתית הממוצעת עדיין נמוכה כיום מהמצב בשנת 2007, לפני פרוץ המשבר העולמי.
מי שמוביל את מחנה המתנגדים הוא הקומיקאי ומנהיג מפלגת המחאה חמישה כוכבים, בפה גרילו, שמקווה לנצל את המומנטום הפופוליסטי שמככב השנה עם הצבעת הברקזיט בבריטניה ובייחוד עם הניצחון הדרמטי של דונלד טראמפ בבחירות לנשיאות ארצות הברית. "עידן עולה בלהבות", הכריז השבוע גרילו, שלא פעם מתבל את נאומיו בקללות עסיסיות. "לוקחי הסיכונים, העקשנים, הברברים הם שיובילו את העולם קדימה. אנחנו נסיים בממשלה והם ישאלו 'איך הם עשו את זה?".
גרילו לא מכוון גבוה מדי כאשר הוא חוזה שמפלגתו, שבבחירות הקודמות בשנת 2013 הגיעה למקום השני המפתיע, היא זו שתקים את הממשלה הבאה. לפי הסקרים הנוכחיים, תנועת חמישה כוכבים מקבלת כ־30% מכלל הקולות, יותר ממפלגות ימין קיצוני בולטות כמו החזית הלאומית בצרפת או מפלגת החופש בהולנד.
עבור בכירי האיחוד האירופי, תסריט של ממשלה בהנהגת חמישה כוכבים הוא תסריט אימה. על אף שגרילו כבר אינו מציע שאיטליה תעזוב את האיחוד כמו בריטניה, הוא דורש רפורמות עמוקות שיחזקו את מעמד המדינות על פני המוסדות בבריסל. בנוסף, הוא איים לבטל את המחויבויות הכלכליות של איטליה מול האיחוד ואף לנהל משא ומתן מחודש על החוב האיטלקי, שעומד על שני טריליון יורו. אבל יותר מכל עומדת הצעתה של המפלגה לקיים משאל עם - גם אם בלתי מחייב - על המשך החברות בגוש המוניטרי האירופי, תוך הצעה להחזיר את המטבע המקומי לשימוש פנימי בתוך המדינה.
אם גרילו לא מספיק, גם מתאו סלוויני, מנהיג הליגה הצפונית, מפלגת הימין הקיצוני, מתהדר באמירות פופוליסטיות נגד הממסד, נגד המהגרים ונגד תופעת הגלובליזציה. אחרי ניצחונו של טראמפ, שאותו הוא מיהר לברך עם היוודע התוצאות, הכריז סלוויני כי ההצבעה בארצות הברית היא "הנקמה של אנשי הכבוד, של השאיפה לעבודה ולביטחון, וזו סטירת לחי לבנקאים, לספקולנטים ולעיתונאים".
לנוכח אמירות כאלה, לא מפתיע שגם רנצי הסיר את הכפפות בשבועות האחרונים והחל לתקוף את מנהיגי האיחוד ואת ראשי המדינות החברות, בייחוד את אנגלה מרקל ואת פרנסואה הולנד, כשהכל מכוון לאוזנם של המצביעים האיטלקים. בספטמבר שעבר, אחרי פסגת האיחוד בברטיסלבה שדנה בדרכים לקדם את האיחוד בעקבות הברקזיט, קלקל המנהיג האיטלקי את אווירת האחדות שניסו להפגין ראשי המדינות. "אני לא יכול לעשות מסיבת עיתונאים משותפת עם קנצלרית גרמניה ועם נשיא צרפת, כי אני לא חש את אותה תמיכה במסקנות כמוהם", אמר. הוא אף איים כי איטליה, אחד היעדים הראשונים עבור הפליטים והמהגרים שמנסים להיכנס לאיחוד, תטפל בסוגיה לבדה, ללא תיאום עם החברות האחרות.
אנליסטים ופרשנים הזהירו כי הפסד של רנצי עלול להוות מכה אנושה עבור גוש היורו, מאחר שהוא עשוי להוביל לתהליך שבסיומו תצא איטליה מהגוש. "אם רנצי ינצח, לגוש היורו יש תקווה חדשה. אבל אם הוא יפסיד, איטליה תיכשל וסביר להניח שגם גוש היורו ייכשל", כתב ניק אנדרוז מגבאקל, אחת מחברות המחקר המובילות בעולם בתחום ההשקעות. חברת המחקר הכלכלי הגרמנית סנטיקס דיווחה השבוע כי 19.3% מהמשקיעים סבורים שאיטליה תעזוב את גוש היורו בתוך 12 חודשים, הנתון הגבוה ביותר זה ארבע שנים.
בשל החשש מההשלכות המיידיות על השווקים, ציינו בבנק האירופי המרכזי כי הם שוקלים להשתמש בתוכנית חודשית לרכישת איגרות חוב בשווי של 80 מיליארד יורו, כדי למנוע צניחת מחירים. עם זאת, התוכנית אמורה להיות זמנית בלבד, לימים או לשבועות, ואם הכלכלה האיטלקית תמשיך להידרדר, ההערכות הן שהרשויות ברומא יצטרכו לבקש תוכנית חילוץ חדשה, שכנראה תביא לעוד גזירות וצעדי צנע שבוודאי לא יחזקו את אהבת הציבור לאיחוד.
בדרך ל"אוקזיט"?
במטה האיחוד בבריסל יעקבו ביום ראשון לא רק אחרי ההצבעה הדרמטית באיטליה, אלא גם אחר הנעשה אצל השכנה שלה מצפון־מזרח, אוסטריה, שם צפוי סוף־סוף להיקבע מי יהיה הנשיא הבא, כאשר נורברט הופר ממפלגת החירות ינסה להפוך לראש המדינה הראשון באיחוד מהימין הקיצוני.
מדובר בפעם השנייה בששת החודשים האחרונים שבה האוסטרים נדרשים לקבוע מי יחזיק בתפקיד הסמלי של נשיא המדינה. במאי שעבר גבר מנהיג הירוקים לשעבר, אלכסנדר ואן דר בלן על הופר בפער של 31 אלף קולות בלבד, אולם ערעור שהגישה מפלגת החירות על אי־סדרים התקבל בבית המשפט העליון שהחליט על ביטול התוצאות. הסיבוב החוזר היה אמור להיערך ב־2 באוקטובר אך נדחה בחודשיים בשל בעיות בדבק של מעטפות ההצבעה.
על אף שמפלגת החירות מנסה בשנים האחרונות לשנות את תדמיתה כגוף אנטישמי וניאו־נאצי, שאפיינה אותה בזמן שבראשה עמד יורג היידר, ומנהיגיה אף הגיעו לביקורים בישראל והביעו תמיכה במאבק בטרור; הקהילה היהודית באוסטריה התגייסה למענו של ואן דר בלן. תחילה הייתה זו ניצולת שואה מאושוויץ בשם גרטרוד, שזכתה לתהודה בסרטון שבו הזהירה כי התעמולה של מפלגת הימין הקיצוני מזכירה לה את הימים האפלים של ילדותה.
ביום שלישי הצטרף גם אוסקר דויטש, מנהיג הקהילות היהודיות של אוסטריה, שתקף את המדיניות של הופר, שיוצאת נגד מהגרים ומוסלמים והפציר להצביע למען מועמד הירוקים. "ואן דר בלן אינו הפחות גרוע מבין שני רעים, הוא המועמד הטוב ביותר והוא היה חבר של הקהילה היהודית ושל ישראל במשך עשרות שנים", אמר.
מלבד התקפותיו נגד המדיניות האירופית במשבר הפליטים, כולל הביקורת שלו על מדיניות הדלת הפתוחה של מרקל, שלטענתו מהווה "נזק רציני לאירופה", סיפק הופר הצהרה דרמטית כאשר הכריז כי הוא יקדם משאל עם על המשך החברות האוסטרית באיחוד אם טורקיה תצטרף, תסריט שנחשב לבלתי אפשרי, במיוחד לנוכח ההתנהלות הנוכחית של ארדואן, או אם מטה האיחוד בבריסל ינסה לקחת לעצמו עוד סמכויות. זאת על אף שהצהיר בעימות שנערך השבוע כי "לא יהיה 'אוקזיט' (על משקל ברקזיט). אמרתי שוב ושוב שאני רוצה התפתחות חיובית של האיחוד האירופי".
מאחר שהתסריט של משאל עם אוסטרי עלול להתגשם אם מפלגת החירות תנצח גם בבחירות הכלליות שאמורות להתקיים בעוד כשנתיים, פנה השבוע נשיא הנציבות האירופית, ז'אן־קלוד יונקר בתחינה נואשת למדינות החברות להפסיק להציע הצבעות על היפרדות מהאיחוד - כי המגמה הנוכחית מראה שרוב הסיכויים שהציבור יתמוך בכך.
"אנחנו לא יכולים להכחיש או להתעלם מזכותם של תושבי אירופה להביע את דעתם בהתייחס למשאל על חברות באיחוד", אמר. "אבל אני חושב שזה לא חכם לארגן דיון כזה, לא רק כי אני מודאג לגבי התוצאה הסופית אלא גם משום שזה יוסיף עוד מחלוקת למספר העצום של מחלוקות כיום בלב האיחוד. חוץ מזה, אני לא חושב שהנשיא הבא של אוסטריה, לא משנה מי הוא יהיה, ירצה לעסוק בתסבוכת כזו. צריך להבחין בין הבטחות של קמפיין לבין מדיניות מוצקה".
במרץ הקרוב יצוינו 60 שנה לחתימתה של אמנת רומא, אשר הקימה את הקהילה האירופית הכלכלית, הגלגול הקודם של האיחוד האירופי. משפט המפתח באמנה קבע כי המדינות החברות "נחושות לבסס את היסודות של איחוד קרוב אף יותר בקרב העמים האירופיים". עבור ראשי האיחוד בבריסל, כמו גם עבור חלק ממנהיגי המדינות החברות כמו מרקל, האמרה הזו תקפה גם כיום, במיוחד לנוכח הזעזועים שהורגשו באיחוד מאז הצבעת המחאה בבחירות לפרלמנט האירופי במאי 2014 ועד הצבעת הברקזיט ביוני האחרון.
אולם לנוכח הפופוליזם המתעצם במערב - כפי שבא לידי ביטוי במיוחד בבחירות בארצות הברית - ומספק רוח גבית לכוחות שנחשבו במשך שנים בשולי החברה, נראה כי אותו "איחוד קרוב בקרב העמים" שעליו חלם דור המייסדים מקבל תפנית דרמטית ושונה, כאשר עוד ועוד מפלגות קיצוניות ברחבי האיחוד משלבות ידיים בניסיון לשנות את אופיו של האיחוד מיסודו. ניצחונות של מתנגדי הרפורמות באיטליה ושל הופר באוסטריה רק יאיצו את המגמה הזו שעלולה להתחזק בשנה הבאה, כאשר אזרחי צרפת וגרמניה ילכו לקלפיות.