אירועי השבוע החולף האירו בזרקור על התופעה הבזויה של הטרדות מיניות בקרב הציבור הדתי-לאומי. מכת ההטרדות המיניות הפכה זה מכבר למכת מדינה, והדרך לטפל בתקיפתן של נשים בכל קבוצה חברתית היא בעלת היבטים והדגשים שונים. עם זאת, מיגור התופעה באשר היא מחייב לכלול את הפעלתו של כוח פוליטי מצדה של הנציגות הנשית בכנסת ובממשלה. הפוליטיקאיות של הציבור הדתי-לאומי בוחרות לשתוק.
תופעת ההטרדות המיניות בקרב הציונות הדתית אינה צריכה להפתיע. עובדה ידועה היא שראשי ציבור זה הולכים ומאיישים יותר ויותר תפקידי מפתח בהנהגת המדינה והצבא. כפי שקורה בקבוצות חברתיות אחרות, הגידול בכוח החברתי והפוליטי מוביל לעתים לשררה, שתופעת ההטרדות המיניות היא ביטוי מסוים שלה. לכך יש להוסיף את התהליך המתעצם בקרב החברה הדתית-לאומית של הדרת נשים. התהליך הזה נותן אותותיו בניסיונות בתוך המגזר לצמצם את הלגיטימציה להתגייסותן של בנות לצבא, בהטלת איסורים הולכים וגדלים על הופעות של בנות ונשים בטקסים, ובניסיון להשפיע על הדרתן של נשים חילוניות ודתיות כאחת מתפקידים צבאיים. הדרה זו היא למעשה הצד השני של מטבע ההטרדה המינית. אם אקט ההטרדה המינית הוא ביטוי של ראיית האישה ככלי להנאה מינית והשגת שליטה, הרי שהדרת נשים מקורה במשקפיים המיניים המצומצמים, שדרכם מתבוננים גברים בנשים. האישה המודרת נענשת למעשה על היותה יצור מפתה שעלול להביא את הגבר לכדי התפרצות יצרית שתגרום לו למעול בתפקידו. באופן זה נשלל ממנה שוויון ההזדמנויות, ומופרת זכותה להיתפס כאדם שלם.
שוב נתנו לגברים לנהל את העניינים
אל מול תופעות ההדרה וההטרדה בוחרות בעקביות שרת המשפטים איילת שקד, חברת הכנסת שולי מועלם וסגנית שר החוץ ציפי חוטובלי למלא פיהן מים. כמי שאינן נרתעות לצאת לקרב על חוק ההסדרה, על סמכויות בית המשפט העליון, על הגנת עמונה, על חוק הפללת לקוחות ועוד, נטילת ידיהן מהעיסוק באפליית נשים פנים-מגזרית תמוהה. כנשים חזקות ומתבלטות הן הראשונות שהיו צריכות להסתער על הניסיונות השונים והמגוונים של רבנים להדיח נשים ממקומות ומתפקידים ציבוריים. באותה נשימה, בפרשת חבר הכנסת מהבית היהודי היה אפשר לצפות מהן להיות הראשונות לבקש להיחשף לעדויות של המתלוננות ולהקים קול זעקה. במקום זאת, הן זזו לאחור ונתנו שוב לגברים לנהל את העניינים. היה זה הרב שמואל אליהו, רב העיר צפת, שהקים צוות בדיקה של רבנים. לא מן הנמנע שאותו צוות כולל גם רבנים שתומכים בהדרת נשים.
כ-20 שנה לאחר שנחקק חוק שאוסר הטרדה מינית וכ-30 שנה לאחר שנחקק חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, נדמה שהנורמות שהם ביקשו ליצור טרם הוטמעו בחברה הישראלית על שלל מגזריה. נשים מודרות ומוטרדות זקוקות, בין השאר, לנשים בעלות השפעה שיתמכו בהן, ילוו אותן וידאגו לזכויותיהן. מול זאת שתיקתן של הפוליטיקאיות נציגות המגזר הדתי-לאומי מקוממת. נסיגתן אל מאחורי הקלעים מרפה את ידיהן של הנשים הנפגעות ונותנת לגיטימציה להחלשתן. אך מעבר לכך, שתיקתן סופה שהיא חותרת תחת הלגיטימציה והעוצמה שלהן כנבחרות ציבור.