1. כשם שמבחנו הציבורי והפוליטי של שר האוצר משה כחלון, למרות הדברים הרבים והטובים שהוא עושה, יתמקד בהורדת מחירי הדיור - כך יתמקד מבחנו של ראש הממשלה בסבב הלחימה הבא בצפון או בדרום (או בשניהם) ביעילות הטיפול והמיגון בעורף. אז, כל הדברים הטובים האחרים - באם ישנם - יונחו בצד, והמבחן יהיה חד וברור: העורף. במובן הזה, דוח מבקר המדינה שפורסם השבוע וחשף אוזלת יד, חוסר תשומת לב ואי־מוכנות של העורף הוא דוח חשוב. גם אם הייתה בו הגזמה מסוימת שייצרה כותרות בומבסטיות. הוא חשוב כי הסעיף הראשון בחוזה הלא חתום בין כל אזרח לבין כל ממשלה הוא לקבל "ביטחון סביר" ותחושת ביטחון. זהו הבסיס.

נער הייתי וטרם זקנתי לגמרי, אבל אני כבר מומחה בדינם של דוחות מבקר המדינה. דוח העורף צריך להיות מטופל ברצינות ובפיקוח הכנסת והתקשורת. בתוספת לדוח הצפוי על צוק איתן והטיפול של הקבינט במנהרות, הוא הולך לסדוק כאן כמה "מרי ביטחון", לפתוח צוהר בפני הציבור על דרך עבודת הקבינט, על האפקטיביות של המל"ל ועל היעדר יכולת הפיקוח האמיתית של הכנסת. די לומר כי "קבינט העורף" שהוקם (בלחצו של אריה דרעי), התכנס רק פעם אחת.

מאז מלחמת לבנון השנייה אכן נעשה הרבה, כמעט בכל תחום, אולם עדיין הטיפול בעורף לא זוכה לתשומת הלב הראויה. מתן וילנאי, בתפקידו כסגן שר הביטחון, עסק רבות בתחום וראה בו יעד. ואכן, יחד עם פיקוד העורף הוא קידם תחומים רבים מאוד - אך כפי שמעיד דוח המבקר, העורף רחוק מלהיות מוגן.

רק בשנים האחרונות הולך ונתפס פיקוד העורף כגוף חשוב ומרכזי בלחימה ולא כתחליף להג"א המיתולוגית. הפיקוד רוכש מיומנויות, מבצע תרגילים, מכשיר כוח אדם איכותי, משולב היטב בצה"ל, ברשויות המקומיות ובמשרדי הממשלה. אולם נדמה לי שההפנמה עדיין לא מלאה.

ניסיתי פעם לשכנע רמטכ"ל כי בטרם ילך לישון ינסה להבין שבשעת מלחמה בצפון או בדרום, תפקידו יהיה בעיקר הגנת העורף. הסברתי לו שרמטכ"ל זה אכן תפקיד קרבי, סקסי ויוקרתי, אבל ייעודו של הצבא הוא לספק הגנה וביטחון סביר לאזרחים ולוודא את החוסן בעורף. הניצחון במלחמה לא יהיה בתקיפת סוללות טילים או מחסן תחמושת כזה או אחר - אלא בעיקר בשימור החוסן בעורף ובצמצום מספר הנפגעים. לצורך השגת המשימה, יצטרך רמטכ"ל המלחמה הבאה להיות בעיקר אלוף פיקוד העורף ולוודא את מימוש ייעודו של הצבא. עם כל היתר יסתדרו כבר המודיעין, הסייבר, חיל האוויר, הפיקודים המרחביים והלוגיסטיקה. לא כל רמטכ"ל יודע לעכל את התובנה הזאת, ובטח שלא הפוליטיקאים.

2. ההודאה הסורית כי ישראל תקפה באמצעות טילים את שדה התעופה הצבאי אל־מזה חריגה. בדרך כלל נוהגים הסורים לדווח כי נפגע מתקן אזרחי או גן שעשועים, או לא לדווח כלל. לרוב לישראל יש אינטרס לאפשר לסורים "להכיל" את האירוע ולא להוסיף אבק שריפה למדורה.

לישראל ארבעה אינטרסים ברורים בסוריה: לשמור על חופש טיסה ואיסוף מודיעין; למנוע ככל הניתן ובכל דרך מעבר כלי נשק אסטרטגיים וחימוש מיוחד מסוריה או דרכה לידי חיזבאללה בלבנון; לשמור את הגבול בגולן שקט ככל שניתן; ולא להגיע לעימות משום סוג עם הנוכחות הרוסית בסוריה.

הדיווחים הסוריים על "סיוע ישראלי למורדים באסד" מופרך, בעיקר על רקע הנוכחות הצבאית הרוסית בסוריה והצורך לקיים עם הרוסים הבנות ותיאום. ובכלל, משנת 1982 בלבנון, ישראל כבר הבינה שאל לנו לעסוק ב"מינוי" מנהיגים ומשטרים מעבר לגבולנו הצפוני.

שדה התעופה אל־מזה היה במשך שנים תחנת מעבר לנשק ותחמושת שהיה מגיע מאיראן, נפרק מהמטוסים, מאוחסן ומועבר, כשהיה מתאפשר, לתוך לבנון באמצעות שיירות. לכן, הדיווחים על "פיצוצים עזים" מלמדים שמישהו באזור הצטייד במודיעין טוב ועשה עבודה טובה.

הדיווח על תקיפה ישראלית בסוריה. צילום מסךהדיווח על תקיפה ישראלית בסוריה. צילום מסך

3. משרד הביטחון וצה"ל, על פי הנחיית שר הביטחון ליברמן, עומדים להרחיב בקרוב תוכניות שירות והכשרה לצעירים בדואים, לאחר ששיעור המתגייסים ירד לשפל חסר תקדים של 1% בלבד. הבדואים כזכור מתנדבים לשירות הצבאי ונתונים להשפעה גוברת והולכת של התנועות האסלאמיות הפועלות ברחבי המגזר. השירות הצבאי הוא לא אחת האחיזה בקשר עם המדינה והגורם העיקרי להזדהות עמה, ולכן העניין מצריך טיפול.

אחת למספר שבועות מקיים שר הביטחון הערכת מצב כוח אדם ביחד עם גורמי צה"ל ואכ"א והאגף החברתי־ביטחוני במשרדו. בפגישה נסקרות ונדונות סוגיות שונות: שירות אוכלוסיות מיוחדות, גיוס חרדים, קליטת עולים, טיפול בנושרים מהשירות, חיילים בודדים, חיילים במצוקה כלכלית, פעילות הגדנ"ע, חיל החינוך ועוד ועוד. שר הביטחון נוהג נכון. שם, לא פחות מהטנקים והמטוסים, נמצאת עוצמתו של הצבא, ואם שר ביטחון יכול לדחוף, לתקצב ולהסיר חסמים - זהו דבר מבורך.

4. כשמדברים בכנסת, בממשלה ובתקשורת על הצורך הדחוף לשלב חרדים במשק העבודה ובמערך היצרני ומקימים עוד ועוד ועדות, עולה השאלה: מה צריך לעשות? והתשובה היא: פשוט לעשות.

בשבוע שעבר ביקרו אותי במשרד ראשי עמותת מעמד. באו לספר על פועלם ועל עצם קיומם. את העמותה, שעוסקת במרץ בהשמת חרדים במשק העבודה, יסד הרב אברהם הלר, יהודי קנדי שהקים קרן פילנתרופית לקידום הנושא. המנכ"ל הוא ישראל יוסקוביץ', וקצב הפניות לקבל סיוע מהעמותה מדהים: לא פחות מ־9,000 פניות בחודש(!).

מרבית הפונים הם בעלי משפחות שמתקשים לקיים את משפחתם תוך לימוד תורה בלבד ומבינים כי עליהם לקחת גורלם בידיהם, גם גברים, גם נשים. עמותת מעמד מציגה לפונים באמצעות מערכת אלקטרונית אלפי משרות פנויות, וכל אחד בוחר במה הוא מעוניין. מכאן נבחנת מידת ההתאמה. הבעיות המרכזיות הן חוסר ההכשרה וההשכלה הפורמלית, העבודה עם נשים, סוגי הכשרות המהודרת, זמן לתפילת מנחה ועוד.

בכל אלה פועלת העמותה ומסייעת לגשר ולתאם בהצלחה לא מבוטלת. זה מתחיל במיון הפניות, באבחון, בראיון הראשוני, בסבסוד ההכשרה ובהשמה - ונמשך במו"מ עם המעסיק על השכר, על התנאים הסוציאליים ועוד. ענפי המשק הפוטנציאליים: המערכת הבנקאית, בתי המלון, רשתות הקמעונאות, החקלאות, חברות הייטק ועוד.

מראשי העמותה למדתי כי מתחת לרדאר מתחילה להתחולל מהפכה תודעתית וכי כמות הפונים גדלה והולכת. המנכ"ל ישראל יוסקוביץ' מספר לי על חרדים שיכולים להפוך בקלות יחסית לבכירים במשק הישראלי, אך נאלצים לעבוד בינתיים על רצפת הייצור. "אמונה והשתדלות", השבתי לו, "ישראל נקנית בייסורים". אם חפצה נפשכם לשלב בעסק, במפעל או במשרד, עובדות או עובדים חרדים טובים ומקצועיים, עמותת מעמד נולדה וקיימת כדי לסייע לכם.

5. תמר בתי היקרה החלה בלימודי שנה א' בתקשורת במרכז הבינתחומי, וכבר היא שואלת אותי שאלות שאינני יודע את התשובה עליהן. עבורה אני אולי "מר תקשורת", ועבורי היא מתחילה להיות משכילה בתחום. כשהיא לא מאמינה לי וטוענת שאני מעדיף לגלוש בפייסבוק או לקרוא עיתון מאשר לענות לה, אני מסביר לה את הפער העצום בין החומר האקדמי התיאורטי לבין החיים בפועל, "ברצפת הייצור" של התקשורת. אז או שאני אלך ללמוד תקשורת או שהיא תצטרך לעבוד בה בפועל - או גם וגם... שבת שלום.

avi@bnayahu.com