אם אתם רוצים לדעת היכן בדיוק מתגורר שר האוצר משה כחלון, תשאלו את החקלאים, ובעיקר את חקלאי הצפון. כמעט מדי יום הם מקפידים להציב מול ביתו שבחיפה משמרת של כמה חקלאים, המפגינים נגד מה שהם מכנים "הרס החקלאות". רשימת דרישותיהם ענפה. הם מבקרים את הרפורמה שנועדה להנהיג מחירי מים אחידים, שבעקבותיה יוזלו המים לחלקם, ויתייקרו לאחרים. הם מוטרדים מהניסיונות להוריד את מחירי מוצרי החלב והבשר ומההיתרים שניתנו בחגים לייבוא ירקות בניסיון למנוע עלייה עונתית של המחירים.

בתחילת השבוע, לאחר שהתפוגג עשן השריפות, הכריזו החקלאים על "יום זעם", שיבשו את התנועה בכמה צמתים בפריפריה וחזרו זעופים לשדה ולמטע.

חקלאי ישראל הם ציבור לוחמני אך רחוק מלהיות מקופח: זהו ענף רווחי מאוד. בעלי המשקים והחוות הם לרוב בעלי השכלה אגרונומית גבוהה, והם נהנים מפריון גבוה ומהכנסות נאות על פי כל מדד. כ-14% מהכנסות החקלאים מגיעים מקופת הציבור. המדינה מעניקה להם תמיכות ישירות ועקיפות המסתכמות בסכום עתק של 4.2 מיליארד שקל בשנה.

ובכל זאת יש לחקלאים סיבות לחשוש. עד לפני שנתיים הייתה החקלאות ענף ייצוא פורח וצומח, התחרתה היטב בשוקי העולם והניבה לרבים רווחים שיכולים לעורר את קנאתם של יזמי הייטק רבים. נתוני בנק ישראל מלמדים שהפריון בענף החקלאות (שווי התוצרת שמייצר עובד) גבוה יותר מהפריון בתעשייה, במסחר ובשירותים, בבנייה, בתחבורה ובתקשורת. נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה גילו כי משנת 2000 ועד לפני שלוש שנים עלה מספר העוסקים בענף בהתמדה והגיע לכ-55 אלף אנשים.

מנוע הצמיחה העיקרי של הענף היה הייצוא: המוצרים אומנם חקלאיים, אבל מדובר בתעשיית הייטק לכל דבר. היתרון הישראלי היחיד בשווקים העולמיים הוא בפיתוח זנים ייחודיים, דוגמת עגבניות השרי המפורסמות, קלמנטינות אור ועוד. היתרון הטכנולוגי גרם להכפלת הייצוא החקלאי בין השנים 2000 ל־2007. הזינוק נבלם בשנת המשבר העולמי 2008, התאושש וחזר לרדת מאז 2012. הירידה בייצוא הירקות מסתכמת כבר בכ-20%. ייצוא הפרחים וצמחי הנוי, שבעבר העשיר מאוד את המצטיינים בו, צנח בשנה שעברה ב-37%.

בשנים האחרונות התברר שלא רק שהחקלאות הישראלית מתקשה להתמודד בשוקי העולם - היא גם מאבדת את אחיזתה בשוק המקומי. המאבק ביוקר המחיה הפך ליעד מרכזי במדיניות הכלכלית, וכדי להשיג את המטרה פתחה המדינה לתחרות גם את ענפי הבשר והחלב, ובתקופת החגים יובאו לישראל עשרות אלפי טונות של עגבניות בניסיון למנוע את ההתייקרויות התקופתיות. העגבניות המיובאות גרמו למגדלים מקומיים לצאת מהשוק או להציע את יבוליהם בחינם, בנימוק שבמחירים המעודכנים לא כדאי להם לשווק. במשרד האוצר, שיזם את ייבוא העגבניות, לא התרגשו ממחאת המגדלים, ומסבירים שהיקף היבוא היה קטן מאוד, לתקופת החגים, ולא היה בו כדי להשפיע על הענף.

הדאגה העיקרית היא לנתוני הייצוא המטרידים. המהלומה העיקרית שספג הייצוא החקלאי הונחתה לפני יותר משנתיים: רוסיה, שהייתה אחד היעדים החשובים לייצוא, נקלעה לקשיים בעקבות מפולת מחירי הנפט, והייצוא אליה נפגע קשות. בהמשך ניכרה ירידה גם בייצוא למדינות אירופה, שסיבותיה אינן ברורות.

במשרד החקלאות זיהו עוד לפני מספר שנים את הקיפאון בפיתוחים הטכנולוגיים בענף. ועדה מיוחדת בראשות יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה דאז, פרופ' יוג'ין קנדל, הגישה שורה ארוכה של המלצות לקידום המחקר החקלאי. בעקבות ההמלצות נוסדו מספר מרכזי מחקר חדשים ונוספו משרות לחוקרים, אבל השפעתם על הענף עשויה לבוא לידי ביטוי, אם בכלל, רק בעוד שנים רבות. השינויים בתנאי הסחר הבינלאומיים והנטייה העולמית לחדש חומות מכסים והגנות בין המדינות אינם מבשרים טובות למצליחני החקלאות הישראלית.

משבר אמון

גם השופט חאלד כבוב התקשה לאמוד את הנזק שגרם נוחי דנקנר, שאותו דן השבוע לשנתיים מאסר. שהרי במרבית הפשעים הפיננסיים עובר סכום כסף מכיסי הנפגעים לידי הפושעים. במקרה של דנקנר, הוא גרם לכך ששער מניית אי.די.בי בבורסה יהיה גבוה מהשער שהיה נרשם ללא התרמית שביצע עם שותפו לעבירה, איתי שטרום. איש מהמשקיעים לא העיד בבית המשפט על הנזק שנגרם לו, והתביעה לא הציגה כל ערך כספי לתרמית. אומדן הנזק אמור להיות מרכיב חשוב בקביעת העונש. אין ספק שפקידת הבנק למסחר אתי אלון לא הייתה נענשת ב־17 שנות מאסר לו גנבה 5,000 שקל מהבנק במקום רבע מיליארד.

השופט כבוב החליט שלא להתעמק בהיבט הכספי ופסק כי "קשה לאמוד באופן מדויק את הנזק שנגרם למשקיעים שהוטעו והולכו שולל אחרי הנאשמים... אך אין זה קשה כלל ועיקר לקבוע שבמעשיהם פגעו הנאשמים בעקרון היסוד הבסיסי של שוק הון יעיל והגון. הנזק בעיקרו הוא נזק לאמון שיכול ציבור המשקיעים ליתן בשוק ההון בישראל, כאשר במקרה זה אין מדובר בחברה אזוטרית וזניחה אלא מדובר בבעל החזקות ובעל שליטה מהבולטים במשק בישראל, שהשפעתן על שוק ההון אינה מבוטלת כלל ועיקר".

"יצר משבר אמון במשק". נוחי דנקנר בבית המשפט, צילום: אבשלום ששוני"יצר משבר אמון במשק". נוחי דנקנר בבית המשפט, צילום: אבשלום ששוני

בערעור שיגיש בחודש הבא לבית המשפט העליון לא יתווכח דנקנר על מידת הנזק לשוק ההון, אלא ינסה לערער את הקביעה שמעשיו היו תרמית או עבירה אחרת על החוק. ובכל זאת, אפשר לבחון גם את הקביעה שהתרמית פגעה באמון המשקיעים במניה או בשוק ההון. דנקנר לא הצליח לשכנע את המשקיעים בשער המניה מפני שהיא קרסה בעשרות אחוזים מיד לאחר ההנפקה. ואשר לאמון המשקיעים בשוק ההון הישראלי, מדובר בסיפור עצוב. לבורסה הישראלית אין אומנם תדמית עבריינית, והיא מפוקחת היטב על ידי רשות ערנית לניירות ערך, אבל האמון שנותנים המשקיעים הישראלים בבורסה ובמניות הנסחרות בה קטן מאוד. ברוב המקרים הם מעדיפים את השווקים הגדולים והסחירים שמעבר לים.

העבירות שבהן הורשע דנקנר חמורות, ומצדיקות קרוב לוודאי את העונש שהוטל עליו. הנזק שגרם לשוק ההון היה אולי קטן אף מזה שתיאר השופט.

hadarzh@yahoo.com