השנה החדשה, 2017, מביאה איתה כמובן תקוות ובשורות, אך גם חדשה אחת רעה: חוק שקיות הסופר ייכנס לתוקפו. מ־1 בינואר יתחילו לגבות מאיתנו 10 אגורות על כל שקית שנשתמש בה. ל"אין מתנות חינם" יצטרף מעכשיו "אין שקיות חינם". החוק ייצור מצב חדש ומלחיץ שרבים אינם ערוכים לו. הלוקסוס של לקיחת שקיות באופן חופשי תם, השליפה האוטומטית הכל כך טבעית מהמכונה בסוף הקנייה תיגמר. לכן חייבים להתכונן מראש. ואני כבר החלטתי, אני אשאר עם השקיות. רשתות המזון כבר נערכו והתחילו לחלק בחינם סל רב־פעמי לקראת כניסת החוק. אבל אני יכול להבטיח לכם - אותי לא תראו עם סל רב־פעמי. אני לא נכנע כל כך מהר.

חוק השקיות הוא רק מס נוסף, משום שממילא יש לשקיות האלה שימוש חוזר, רק שמעכשיו נצטרך לקנות אותן. ובקשר לסיפור על כך שזה פוגע באיכות הסביבה - אם דולפינים כל כך אינטליגנטים, איך עד עכשיו הם לא למדו שלא אוכלים שקיות? בכל מקרה, תם עידן. עד היום נטלנו מספר הגיוני של שקיות ששירתו אותנו במהלך השבוע לצרכים בסיסיים.

מעכשיו אנחנו נכנסים לתקופת בין־המצרכים: תקופה שבה עלינו להכניס כמה שפחות מצרכים לכמה שיותר שקיות. לחסוך ולשמור. החזון שלי הוא להיכנס לשנה הבאה עם מאגר של מאות אלפי שקיות שישמש אותי קדימה - יתרה מזאת, במקום חיסכון לכל ילד, אאגור שקיות לכל ילד, שיהיו לו מספיק כדי להתחיל איתן את החיים, בגיל 18.

לכן הכנתי תוכנית פעולה. דבר ראשון חשבתי שחייבים לעבוד בצוות. כינסתי את המשפחה לישיבה דחופה. הכרזתי על מצב חירום, אבל זכרתי שדווקא ברגעים האלה אסור לדבר על ייאוש ופחד, אלא להפך, לטעת בהם תקווה, לתת להם להבין שאם נפעל נכון, נצליח להמשיך לחיות גם בעתיד ללא שקיות. אך בינתיים חייבים לחסוך.

שקיות ניילון, אילוסטרציה. צילום: אבשלום שושני

"אם כל אחד מכם ישתמש בכמה שפחות, נצליח לעבור את התקופה הזאת חזקים, לפחות כמו שקית של איקאה. תחשבו לרגע על מבטי הקנאה של השכנים, כשהם יישאו קניות עם סל רב־פעמי, ואילו אנחנו, שנהגנו כמו הנמלה לפני החורף, או השועל לפני הכרם, או הזרזיר לפני העורב - או כל משל אחר שמערב חיה ותכנון מראש - נמשיך להשתמש בשקיות סופר רגילות".

דיברתי בפאתוס והבטתי אל האופק, אבל ילדים נשארים ילדים - העולם משתנה לנגד עיניהם אך הם טומנים את ראשיהם באייפון. הקמתי צוותי פעולה וחשוב מכך, יצאתי עם הצהרת כוונות משמעותית לעת הזאת. לא עוד שימוש חופשי במצרך ההולך ונגמר הזה. חייבים לנהוג בחוכמה ולא בפזרנות. ונתחיל עם הכלב ינוש. אם היצור החביב הזה ימשיך לעשות את צרכיו באותו קצב, מדובר בשלוש שקיות ביום. נצטרך ללמד אותו לרכז את צרכיו לפעם אחת, וכבר חסכנו שתי שקיות. ינוש פיהק, התגרד והלך לישון.

הילדים יצאו מהישיבה מדוכדכים, אבל אני בטוח שהם הבינו את גודל המשימה: כל אחד מהם נשלח לסופר אחר, כדי לקושש כמה שיותר שקיות, עד שהגזירה הקשה תיכנס לתוקף. גם בקנייה השבועית שלנו ניצלנו כל רגע שהקופאית לא שמה לב כדי לקחת עוד כמה שקיות לעתיד העומד לבוא. בכל פעם שהיא סובבה את הראש לחפש קוד - ובכוונה נתתי לה מוצרים קשים - סימנתי לאשתי שתשלוף עוד שלישיית שקיות. מיד אחר כך ביקשתי ממנה סכיני גילוח שנמצאים בקופה האחרונה, דבר שפינה לנו דקה וחצי למילוי העגלה בכל טוב שקיות בחינם.

אם גם אתם רוצים להגיע לשנה החדשה מוכנים, היכנסו למשטר הצנע של השקיות, והקפידו על הכללים הבאים:

1. לפני שלקחת אחת, חשוב, האם המטרה מקדשת את השקית?

2. אחרי שהשתמשת באחת - ניסית לנקות, לייבש ולהחזירה לשימוש? איך ההרגשה? לא שלך, של השקית.

3. לפני שפינית אשפה - זכור, אין שקית מלאה, יש אדם שוויתר לעצמו.

4. היה לך טיול שנתי? נהדר. הבגדים אולי התלכלכו, השקית לא. אל תשחית שקית לשווא.

אם זה נראה לכם עכשיו קטן, שטותי וחסר ערך - דברו איתי בשנה הבאה.