מאז שנת 2003 מפרסם המכון לדמוקרטיה את "מדד הדמוקרטיה", ומגיש את הדוח לנשיא המדינה. להבדיל, למשל, מרבים מדוחות העוני (שעל פי האחרון שבהם יוצא שאחוז הילדים העניים אצלנו גבוה מזה שבמדינות כמו סודן), שאיני נותן בהם אמון כהוא זה – "מדד הדמוקרטיה" של המכון הוא בעיני אמין לחלוטין. לא מעטים, בעיקר בימין, נוהגים להדגיש כי במכון לדמוקרטיה קשה למצוא דמוקרטיה, מכיוון שאנשיו ידועים בגישתם השלילית לממשלות הימין. ואולי דווקא בשל כך צריך להיות עניין מיוחד במסקנות הדוח, שעורך השוואה בין מדדי הדמוקרטיה בישראל למדדים בינלאומיים. וזאת למה?
בשנים האחרונות אנו שומעים חדשות לבקרים טענות קשות כי הדמוקרטיה בישראל נהרסה; פעמים זה מגיע עד נהי ובכי על הדמוקרטיה היפה שהייתה לנו, שאת מקומה תופסת עריצות, רחמנא ליצלן. כמעט אין חוק, תקנה, דיבור ואמירה, פעמים של פוליטיקאים יושבי קרנות, שאינם זוכים לזעקות שבר על חורבן הדמוקרטיה. כל אירוע פעוט, כמו פיטורי מורה, זוכה מיידית להוקעה כפגיעה חמורה מאין כמותה בדמוקרטיה.
אז בואו ונראה מה המצב של הדמוקרטיה שלנו לעומת מדדים בינלאומיים של מכוני מחקר מכובדים בחו"ל על פי 12 ממדים. לפי מסקנת מחברי הדוח, "התמונה הכללית של הדמוקרטיה בישראל אינה גרועה, אבל יש מקום רב לשיפור". ניכנס לפירוט התמונה הכללית כדי להבין יותר טוב מה זה "לא גרועה": בשישה מדדים (השתתפות פוליטית, תפקוד הממשלה, שלטון החוק, תפיסת השחיתות, איכות הרגולציה והפיתוח האנושי) ממוקמת ישראל ברבעון הראשון העליון של האיכות. בארבעה מדדים (זכויות פוליטיות ואזרחיות, חופש עיתונות, ייצוג ואחריות וסיכון פוליטי) ישראל מדורגת ברבעון השני של האיכות, כלומר, עדיין במחצית העליונה של מדרגי האיכות של המדדים העולמיים.
בשני מדדים "מצבה של ישראל פחות מעודד", כלשון הדוח, והיא ממוקמת במחצית התחתונה של המדרגים האלו: הזכויות האזרחיות והיציבות הפוליטית והיעדר אלימות וטרור. ולא רק זה, לעומת לשנה שעברה (2015 ) מצב הדמוקרטיה השתפר. הוא השתפר בשמונה מתוך שנים עשר המדדים, בשלושה נשאר אותו דבר, ורק באחד ירד: חופש העיתונות שירד מציון 70 לציון 68.
כלומר, כדאי להירגע. אין אצלנו "ניצני פשיזם", ביטוי שהפך לחביב אצל אחדים, והדמוקרטיה שלנו אינה חרבה והרוסה. היא חיה ותוססת, ונמצאת במקום טוב באמצע רשימת המדינות הדמוקרטיות המעטות בעולמנו. אז למה זועקים אצלנו מרה על חורבן הדמוקרטיה? זה מזקיק כבר רשימה נפרדת.
ועוד שלושה ממצאים בדוח שראוי להדגישם: האחד - הרוב המכריע של היהודים והערבים מגדיר את מצבם האישי כטוב. את המצב הכללי מגדירים 40% אחוז כ"ככה ככה", 36.5% אחוז מגדירים כטוב ורק 23% מגדירים אותו כ"רע". אלו האחרונים הם כנראה הקולניים ביותר; השני - רוב היהודים בכל הקשת הפוליטית גאים להיות ישראלים (השמאל הכי פחות- רק 65.5% אחוז לעומת 90% אחוז במרכז); השלישי - 83% מהדרוזים גאים להיות ישראלים.
מה להגיד, טובה ארצנו מברלין של המילקי.