לא היה צריך את הנאום של ג'ון קרי כדי ללמוד על הצביעות, הטיפשות והזדון שגלומים בו ובמי ששלח אותו. אבל ב"חזון" הלעוס שהוא שטח אתמול, הוכח שוב למה הרעיונות המבריקים של הבוס של קרי הצליחו כל כך על פני הגלובוס, ולמה שלטון אובמה ייזכר לדורות כמי שאחראי לכל כך הרבה נטבחים, פצועים, סבל ויגון ברחבי העולם, במיוחד במזרח התיכון.
קרי הציב אתמול את "ההתנחלויות" כמכשול היחיד שעומד בפני השגת גן עדן עלי אדמות. כאילו לא הבטיחו לנו בדיוק אותו גן עדן ערב הסכמי אוסלו, כאילו לא התחייבו לפני "ההתנתקות" שאם רק ניסוג מרצועת עזה, הפלסטינים יתמקדו בגידול עגבניות וינשקו אותנו על המצח. לא שמענו מילה בנאום על חוסר הנכונות הפלסטינית לקבל אותנו בכל גבולות שהם, על ההסתה היומיומית נגד עצם הקיום שלנו בתל אביב. כי אכן, לא היה מקום לצפות משר החוץ של אובמה לקלקל את המתכון המורעל שהממשל הזה ניסה לשווק לנו כל השנים.
הניתוק של שלטון אובמה מהמציאות ניכר אתמול, אבל ניתן היה ללמוד עליו גם מנאום קרי לפני כשבועיים בפורום סבן. שם, סקר שר החוץ היוצא, ללא בושה, את "ההצלחות" האמריקאיות המזהירות ברחבי העולם. הוא הביך אפילו את האוהדים הגדולים של ממשל אובמה שהיו בקהל. גם אתמול נעשה ניסיון להציג את חבורת אובמה כמי שדואגת לנו ורוצה בטובתנו. המסכה הזו נקרעה סופית כבר לפני כחצי שנה, כשהספינאי הראשי של אובמה, בן רודס, התרברב בפני ה"ניו יורק טיימס" בנוגע לכך שהממשל חתר לטפח את איראן על חשבון ישראל ויתר בנות הברית של ארה"ב כבר לפני שמונה שנים.
אבל בליץ הסיום של אובמה ואנשיו, שהחל ברקיחת ההחלטה במועצת הביטחון, המשיך בנאום של אתמול ויסתיים בבכחנליה אנטי־ישראלית בפריז, ממחיש עד כמה הם פשוט שונאים אותנו. כי אין היגיון ותוחלת בדקירות הסיום האלו. כל מטרתן להזיק לנו כל עוד נשימה באפו של הממשל הנוכחי. הרי הנה מגיע הדוד טראמפ, ועל פי מה שהוא חוזר ומצהיר בימים האחרונים, הוא ינפנף את מעשי ידיהם הרעים לכל רוח.