ביום ראשון הקרוב צפויה להתכנס ועידה בינלאומית גדולה בפריז ביוזמת צרפת, כדי לקבל החלטה מוסכמת על עקרונות וצעדים להסדר בין ישראל לרשות הפלסטינית. הדבר הפחות ידוע בישראל הוא שמזכיר המדינה ג'ון קרי, בסוף נאומו הארוך על ההתנחלויות, הציג את תפיסתה של ארצות הברית בנוגע לעקרונות ההסדר בין ישראל לרשות הפלסטינית. מדובר, למעשה, במתווה קרי מ־2014, שנדחה אז לחלוטין על ידי אבו מאזן חרף הפצרות אובמה. מה הם עיקרי העקרונות?
ראשית, יהיה משא ומתן על גבולות בטוחים ומוכרים בין ישראל לבין מדינה פלסטינית בת חיות ובעלת רצף, המבוססים על קווי 1967 עם חילופי שטחים שווים ומוסכמים. החלטת מועצת הביטחון 242, המקודשת זה 50 שנה, קובעת "נסיגה ישראלית מטריטוריה" שנכבשה ב־1967 בתמורה לשלום עם שכנותיה וגבולות בטוחים ומוכרים. שינויים שייעשו בקווי 1967 יוכרו בקהילה הבינלאומית, רק אם יוסכמו על ידי שני הצדדים.
שנית, מימוש החזון של החלטה 181 של עצרת האו"ם על שתי מדינות לשני עמים, אחת יהודית והשנייה ערבית. זהו הבסיס הראשוני: להקים מדינה לעם היהודי ומדינה לעם הפלסטיני. הכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית הייתה העמדה היסודית של ארצות הברית זה שנים. בישראל חיים כיום 1.7 מיליון ערבים. לכן, זה חשוב כל כך שתהיה הכרה פלסטינית במדינת לאום יהודית והכרה ישראלית במדינת לאום פלסטינית, על מנת ששני הצדדים יעניקו זכויות שוות לכל האזרחים שלהם.
שלישית, יוענק פתרון צודק ומוסכם לפליטים הפלסטינים עם סיוע בינלאומי שנחוץ לפתרון כולל, שיעלה בקנה אחד עם שתי מדינות לשני עמים ולא יוכל להשפיע על אופייה היסודי של ישראל (כלומר הפליטים לא חוזרים לישראל).
רביעית, ירושלים מוכרת בינלאומית כבירת שתי המדינות, ומובטח חופש תנועה למקומות הקדושים בהתאם לסטטוס קוו. ירושלים לא תחולק כפי שהייתה ב־1967. חמישית, סיום מלא של הכיבוש, תוך הבטחת יכולתה של ישראל להגן על עצמה ביעילות מול טרור ואיומים אזוריים. הביטחון הכרחי לישראל, תנאי בל יעבור לקבלת הסכם; ושישית, סיום הסכסוך וכל התביעות, כדי שיהיה אפשר יהיה לנוע לעבר שלום עם כל מדינות ערב השכנות.
מה הפלא שאבו מאזן דחה בזמנו את העקרונות הללו, המחייבים את הפלסטינים לכמעט כל מה שהם מתנגדים לו בשיא הלהט: הכרה במדינת לאום יהודית, ויתור על זכות השיבה, סיום הסכסוך וויתור על כל התביעות שלהם מישראל? ומול זאת, אלו בדיוק הדרישות של ישראל. זה מה שהיא כל כך רוצה. אז למה לא קם נתניהו, בעקבות נאום קרי, ואמר לו ולעולם: לך קדימה! קדם את העקרונות הללו, פעל כדי שעליהם תחליט הוועידה בצרפת? כי ממשלת נתניהו רוצה גם המשך התנחלויות כיעד עליון. לכן, אין לה כמעט שום חופש פעולה מדיני־דיפלומטי, כי היא אינה יכולה להסכים לשום נייר שיש בו הרבה דברים חיוביים מבחינת ישראל, אך הוא מתנגד להתנחלויות, גם אם ידוע די בוודאות שהפלסטינים יתנגדו לו. לכן, ישראל נמצאת כל הזמן בנחיתות ומגננה בזירה הבינלאומית ויודעת רק לצעוק. והפלסטינים, המפעילים "טרור עממי", יכולים רק לשמוח ולזכות בהישגים דיפלומטיים בלי שום ויתור.