כבר שנים שבחדרי חדרים מדברים במערכת הביטחון בחשש על הפוטנציאל שקיים בקהילה הבדואית להצית את האינתיפאדה הבאה. חלקים גדולים של הנגב הפכו לאקס טריטוריה, שבה נשק לא חוקי ושהמשטרה מתקשה לפעול בתוכה, שבונה באופן לא חוקי (בין היתר היות שאין תוכנית מתאר), שמטילה אימה על מפעלים ועל בעלי עסקים, ושמוסתת באופן עמוק זה שנים על ידי גורמי אסלאם קיצוניים נגד המדינה. כך למשל, בשנה האחרונה הידרדר גיוס הבדואים לצה"ל לשפל חסר תקדים, והוא עומד על 1% בלבד.  

האירוע השבוע, שראשיתו בפעולה לאכיפת חוק ולפינוי, המשכו בפיגוע טרור וסופו כלפיד בוער ומאיים, חייב להילמד היטב ולהביא לתוכנית לאומית רחבה ומתוקצבת לשיקום המגזר הבדואי בנגב, להעלאת רמת השירותים בתחום הרפואה, הרווחה, התעסוקה ועוד, לצד הפעלת תוכנית למיגור הפשיעה והחתירה נגד המדינה ואיסוף הנשק הלא חוקי. 

בהקשר הזה, מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך הוא האיש הנכון במקום הנכון. עברו בשב"כ והיכרותו הקרובה עם המגזר הערבי והבדואי יכולים לאפשר לו לנווט בתבונה את הדיאלוג עם ראשי הציבור ולהוות מעין "ראש גשר" - זאת אם הפוליטיקאים לא ינסו "לעזור" לו מעבר לנדרש. 

המפכ"ל אלשיך. האיש הנכון במקום הנכון. צילום: תומר נויברג, פלאש 90

דווקא הוא, ביחד עם גורמים נוספים, יכול ליצור רגיעה ולהבטיח מנגנון שיאפשר אכיפה, שיתוף פעולה ושיקום. כל חודש שעובר בעניין הזה גורם להפקרת הנגב, לוויתור על האינטרס הישראלי בדרום, להמשך הפשיעה והבנייה הלא חוקית, וחלילה לאינתיפאדה שלישית. מדיניות של גישור, השקעות, דיאלוג ואמינות, לצד "אגרוף פלדה" נגד טרור ופשיעה - זה מה שנדרש, ודווקא אנשי המדים הם שיכולים ליצור אמינות ולסלול עבור הממשלה את מרחב הפעולה, את המקל והגזר.

2. אלו לא ימים קלים למסוקר מספר אחת בישראל, בנימין נתניהו, ולמסקריו במערכות "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום". אלו גם ימים לא פשוטים עבור הפוליטיקאים והעיתונאים ה"לא מעורבים" לכאורה היושבים ביציע, מתבוננים בסקרנות על המגרש בלי לשלם כרטיס. אך הקופה הרושמת תמתין להם ביציאה. זה יקרה אולי רק בעוד שבועות או חודשים, אבל כך יהיה. 

פרשת ביבי־נוני היא אכן "רעידת אדמה" ביחסי הון־שלטון־תקשורת, והיא מרתקת אנשי תקשורת, פוליטיקאים, ראשי משק וכלכלה, וגם חלקים נרחבים בציבור, שמבינים בפעם הראשונה כי צריכת התקשורת צריכה להיעשות באמצעות פילטרים מיוחדים. אני יכול לתאר לעצמי כיצד חשים בימים אלה שרים, ח"כים, בנקאים, בכירי הביטחון, מו"לים, עורכים ראשיים ועיתונאים, שהוזמנו או הזדמנו לשיחה לא פורמלית בביתו של ראש הממשלה בבלפור או בקיסריה, ותוהים כעת אם שיחתם "החופשית" הוקלטה ואם כן, מה דין הקלטת. אני מעריך שישנם כאלה שלא נרדמים בלילות כשהתברר להם שראש הממשלה הקליט מו"ל עיתון גדול שהתארח בביתו בהזמנתו. לא נעים. 

נתניהו ומוזס. צילומים: פלאש 90, ראובן קסטרו

כבר שמעתי גרסה שלפיה השיחות עם מוזס היו חריגות והוקלטו רק משום שמישהו בבית ראש הממשלה, שלא נכח בשיחות, עמד על כך שהוא רוצה להקשיב לתוכנן. אני לא בטוח בכך. שמעתי גם שראש הממשלה הקליט את אורחו בעצת עורך דינו, משום שחשב שהוא נסחט ורצה "אקדח מעשן" בכספתו ל"יום הדין". לא יודע. ויש עוד, אבל זה לא משנה. ההרגשה היא של לסת שמוטה נוכח השיח, הסחר־מכר והקלות הבלתי נסבלת של נכונות ל"מכירת" האינטרס הציבורי מצד ראש הממשלה ומצד מוזס, כפי שחושפות הקלטות.

האינטרס הציבורי מחייב חשיפת ההקלטות בתום הליך החקירה, כדי להזדכות על העבר ולנסות לכונן כאן מערכת בריאה יותר של שלטון ותקשורת. לאירוע הזה יש כנראה סיבה ומסובב. הסיבה היא הופעתו של חינמון בבעלות מולטי־מיליארדר, שמודפס במאות אלפי עותקים, המחולק חינם, שהוריד את מחירי המודעות ואשר מנווט כולו לתמיכה בלתי מסויגת בנתניהו (אשר מתברר כמעורב בו עד צוואר). 

מנגד, מו"ל עיתון, שינק עיתונות מיומו הראשון, ירש אימפריית תקשורת והרחיב אותה, ונאלץ להגן על מפעל חייו ועל כלי התקשורת שבבעלותו ועל מאות העיתונאים המועסקים בהם במאבק מול ראש הממשלה, פטרונו ו"עיתונו" - ועשה גם שגיאות מביכות לכאורה, המתבררות עכשיו. יותר בדיבורים ופחות במעשים. לא יודע אם יהיו כתבי אישום או לא - אבל ברור כי מעז ייצא מתוק, גם באירוע זה. 

3. בעידן הטכנולוגי שבו אנו חיים נדרשים האמינות, השקיפות, השיתוף והיכולת להודות בשגיאה כתנאים הכרחיים לתפקוד, לפעולה ולאמון הציבור. במציאות היומיומית אנו חיים על פס רחב אינסופי, חינמי ונגיש, חוצה שפות, תרבויות ומרחקים, שבו כל אחד הוא עיתונאי, דובר ומעצב דעה. 

המציאות הזו הופכת כל קונה לחזק מהמוכר (אף על פי שהמוכר מחזיק בסחורה ובמחיר), את העובד לחזק מהמעביד שלו, את האזרח לחזק מהשלטון, ואת העיתונאי לחזק מהמו"ל שלו. לא יצאה על כך כל הודעה רשמית - אבל האמינו לי שזהו התהליך וזוהי המציאות. תוך שנה כולם יבינו את העוצמה, את הסיכונים ואת הסיכויים. 

זהו "סדר עולמי חדש" של המרחב הציבורי שעליו מתנהלים חיינו. עוד בטרם פרצה המהומה ב"פרשה 2,000" כבר נראו ניצנים של "מרד" ב"ישראל היום" מצד עיתונאים בכירים שהפסיקו להתייצב לצד נתניהו בכל מקרה ובכל מצב. זוהי תוצאה של העידן החדש, של פייסבוק ושל טוויטר. תשאלו את דן מרגלית. 

גם ב"ידיעות אחרונות" ישנו תהליך כזה, מבוקר יותר, אך שם הפרסום ראוי להיקרא "עיתון", והעיתונאים להיקרא "עיתונאים". הדברים באו לידי ביטוי בפנייתו של העורך רון ירון לקוראיו, שבה הצהיר שההתחייבות שלו ושל כותביו היא לקוראים יותר מאשר למו"ל שמשלם את השכר. וזה ילך ויעצים. 

רוצים עוד? השבוע פורסמה ידיעה, שלא הוכחשה, שלפיה העיתונאים ברוך קרא ורביב דרוקר מערוץ 10 איימו בתמיכת מנהלם להתפטר לאלתר אם התחקיר בתוכנית "המקור" על המתרחש בבית ראש הממשלה לא ישודר במלואו וללא כל שינוי. אין עוד מו"ל שיוכל להכתיב לעיתונאי (שראוי להיקרא בתואר הזה) מה לכתוב. גם "רוח המפקד" לא תנשב עוד במערכות שנשבה עד הלום. 

4. שלום ותודה לך, הנשיא ברק אובמה. נתת לישראל ולביטחונה לא מעט, ועשית גם שגיאות. ברוך הבא לך, הנשיא דונלד טראמפ. הנה, אני כבר יודע לפניך: אתה עומד לחשב מסלול מחדש במהירות שיא, שאם לא כן - לא תוכל לשרוד. לא תוכל להיות נשיא ואיש עסקים במקביל, לא תוכל להיות נאמן לכל ההתחייבויות. לא תוכל לזלזל בסוכנויות המודיעין או לפגוע בתאגידי ענק. אם לא תשנה - האמריקאים יקיאו אותך מקרבם. 

אני, כמו רבים בעולם, מתפלל דווקא שתצליח - לא רק בגללך. ובגלל ארה"ב. אלא גם בגללנו. בהצלחה. 

5. מפקדי, הרמטכ"ל רא"ל גדי איזנקוט התאשפז לניתוח להסרת הערמונית, ואני מתפלל כמו כולנו להחלמתו המלאה. שמחתי (ולא הופתעתי) שבחר בבית החולים הציבורי המצוין בילינסון ולא קיבל עצות להתאשפז בבית חולים פרטי וכו', כאחד העם. 

הרמטכ"ל איזנקוט. צילום: מרק ישראל סלם

הרמטכ"ל הוא דמות ממלכתית ולאומית אהובה, ואני סברתי שנכון כי סוגיית הפרוצדורה תפורסם באופן מוסמך על ידי דובר צה"ל או קצין רפואה ראשי, כדי למנוע שמועות זדוניות וחצאי אמיתות. אני שמח שמיד לאחר הניתוח פורסם המידע המלא ומסיר את הכובע בפני שר הביטחון ליברמן, שהאריך את כהונת הרמטכ"ל לארבע שנים ומנע תהליך של חוסר יציבות במטכ"ל. 

לאיזנקוט נאחל החלמה מהירה וחזרה להגה הביטחון. שבת שלום, המפקד.