מי שהקשיב לשידורים מטקס ההשבעה של הנשיא האמריקאי החדש, עשוי היה לחוש שהעולם כפי שהכרנו אותו הגיע אל קצו. מוושינגטון ועד ירושלים התייצבו באולפנים להקות של מקוננים, שביכו את החורבן הקרב ומיהרו להכריז על כישלונו של הנשיא הנבחר, בטרם קיבל החלטה נשיאותית אחת.

דונלד טראמפ לא נשאר חייב. כמו בימי הקמפיין הוא המשיך גם בשבוע הראשון בתפקיד להתקוטט עם התקשורת, אבל במקביל קיבל שורה חסרת תקדים של החלטות שמסמנות שהוא בא לעבוד, וכנראה גם מבין שזמנו בתפקיד עשוי להיות קצר.

מעולם לא נכנס נשיא חדש לבית הלבן עם רמת ציפיות נמוכה כל כך. רוב הנשיאים התחילו את כהונתם עם שטר ציפיות ארוך שהיה עליהם לפרוע. טראמפ משוחרר מהעול הזה ולא יידרש ממנו הרבה כדי להפתיע לטובה. מנגד, כשרובה של התקשורת רואה בו שורש כל רע, גם אם יביא שלום עולמי - יהיו מי שימצאו פסול גם בכך. מדהים איך דווקא אלה שרואים בעצמם את הליברלים ביותר הופכים להכי פחות דמוקרטים כשבחירת הרוב היא לא לטעמם.

הוא איש העסקים הראשון שנכנס לתפקיד זה עשרות שנים, וניהול עסקי הוא בדיוק מה שאמריקה צריכה עכשיו. הירושה שקיבל לידיו היא מעצמה שעומדת על סף קריסה כלכלית. הנשיא היוצא ברק אובמה, שרבים העלו אותו למעלת קדוש עוד בחייו, קיבל לידיו אמריקה עם חוב לאומי של 11 טריליון ומחזיר אותה עם חוב של 19 טריליון. הוא הגדיל את החוב האמריקאי יותר מכל נשיא אחר בהיסטוריה ומשכן את כלכלת ארה"ב בידיים זרות.

מעריציו של אובמה מסתכלים על העובדה שבמהלך רוב כהונתו רשמה הכלכלה האמריקאית צמיחה מתונה, אלא שהצמיחה הזאת הייתה נמוכה יותר מהגירעון שיצר, ולכן אינה אמיתית. זה דומה למי שלוקח כסף מחשבונו שנמצא במשיכת יתר כדי לצאת לחופשה במלון חמישה כוכבים. השהייה במלון נעימה, אבל לאחריה מישהו צריך לשלם את החוב. במונחי צמיחה ריאלית של התוצר לנפש, היה אובמה הנשיא השני הכי גרוע בתולדות ארה"ב, אחרי הרברט הובר.

הצמיחה שייצר לא אמיתית. אובמה. צילום: Getty Imgesהצמיחה שייצר לא אמיתית. אובמה. צילום: Getty Imges

כן, אובמה הוריד את שיעור האבטלה בארה"ב, בעיקר על ידי ניפוח המגזר הציבורי והגדלת הבירוקרטיה לממדים מפלצתיים, אבל את זה הוא עשה בלקיחת הלוואות במימון חיצוני. כל המתפעלים מכך שהוציא את ארה"ב מהמשבר של 2008, צריכים להסתכל על גרף הסינוס של כל הכלכלות בעולם: אחרי כל שפל באה עלייה, בלי קשר לזהות הנשיא האמריקאי. לכלכלה יש נטייה עצמאית לתקן את עצמה ומכל משבר באה צמיחה. כל נשיא חולם לקבל לידיו מדינה במשבר כלכלי, כי ממנו אפשר רק לעלות. אבל כמו שאמר הנשיא הארי טרומן, יש שלושה סוגים של שקר: "שקרים, שקרים נוראים וסטטיסטיקה".

המדד האמין ביותר לכלכלה הוא התנהגות הבנק המרכזי, והבנק הפדרלי של ארה"ב מתנהג כאילו המיתון של 2008 עדיין לא נגמר. מעולם לא הייתה בארה"ב ריבית נמוכה כל כך לאורך זמן ארוך כל כך, כפי שהייתה בשמונה שנות כהונת אובמה. כלכלה שפועלת בריבית אפסית היא כלכלה מדומה והמדדים שלה מטעים. זה כמו למדוד קצב נשימה אצל חולה שמחובר למכונת הנשמה.

ארה"ב שקיבל לידיו טראמפ היא מעצמה רקובה, שקועה בחוב חיצוני שהוא איום אסטרטגי, שרוב יתרות המטבע שלה מוחזקות על ידי הסינים, שהתשתיות הפיזיות שלה מתפוררות ושמנגנון הרגולציה הענקי שבנה אובמה הופך את היזמות בה לבלתי אפשרית ודוחף את היצרנים להעביר את פעילותם למדינות אחרות. במשך שמונה שנים לקח אובמה הלוואות חיצוניות והשקיע אותן במתן שירותים ציבוריים, במקום להשקיע בתשתיות שמעודדות צמיחה. עם זה צריך להתמודד הנשיא האמריקאי החדש, ונראה שהוא מבין את זה. גם השווקים מבינים את זה ומביעים אמון בטראמפ בשערים שמרקיעים שחקים מאז החל בתפקיד.

שעת כושר נדירה

לישראל אינטרס מובהק לראות את המעצמה האמריקאית חוזרת להיות כלכלה בריאה וחזקה. טראמפ כבר פועל לקיצוץ הסיוע הזר שמעניקה ארה"ב בעולם, ולכן טוב עשה ראש הממשלה בנימין נתניהו שחתם על הסכם הסיוע הלא אידיאלי והבטיח אותו לעשור הקרוב. דווקא במה שנראה כמו ערוב ימיו הפוליטיים של נתניהו הוא זכה לקבל את הממשל הידידותי ביותר לישראל שאי פעם היה בבית הלבן.

לקראת פגישתו הצפויה עם טראמפ בתחילת החודש, כדאי שיזכור נתניהו שהוא נפגש עם איש עסקים ולא עם אידיאולוג מהבית היהודי. אחד הכללים בעולם העסקי הוא להיות לארג' בדברים הקטנים, כדי לסחוט ויתורים בדברים הגדולים. כך צריך לראות את ההעברה המבורכת של השגרירות האמריקאית לירושלים. אם אכן תתממש, יבוא לצדה תג מחיר אחר. לשליחו של טראמפ למזרח התיכון ג'ארד קושנר, אוהד ישראל מובהק ומי שלא ניתן להאשים אותו באנטישמיות, יהיה מרחב תמרון אדיר מול הממשלה הישראלית.

נתניהו יכול להשיג המון בפגישתו עם הנשיא, ובתנאי שלא יופיע עם רשימת חלומות מקסימלית. לישראל יש הזדמנות נדירה לקבל הכרה אמריקאית מוצהרת בבנייה בירושלים ובשלושת גושי ההתיישבות ביהודה ושומרון. ספק רב אם טראמפ שואף להיות גם הסנדק של בנייה באיתמר ובעמונה.

יכול להשיג המון בפגישה עם טראמפ. נתניהו. לצילום: מרק ישראל סלםיכול להשיג המון בפגישה עם טראמפ. נתניהו. לצילום: מרק ישראל סלם

אבל השאלה החשובה והמורכבת ביותר היא שאלת איראן. ארה"ב לא תוכל לסגת מהסכם הגרעין, אבל היא יכולה להבטיח שאיראן לא תיהנה מההסכם הזה דרך שימור הסנקציות. מעמדה של איראן בטריטוריה שפעם הייתה סוריה הוא קריטי עבורנו. בניגוד לאובמה, שהרחיק את ארה"ב מעמדת השפעה על עתידה של סוריה, טראמפ אמור להיות חלק מהתהליך שיקבע את עתידה של סוריה. לישראל אינטרס מובהק להרחיק מגבולנו הצפוני את הנוכחות האיראנית.

שום החלטה על סוריה לא תהיה אידיאלית לישראל. אם יסולקו האיראנים וחיזבאללה אל מחוץ לסוריה של אסד, יחזור חיזבאללה ללבנון ויתפנה שוב להתעמת איתנו. מנגד, הסיכון של כינון מדינה שיעית־איראנית באזורים שבהם שולט אסד הוא משהו שישראל לא תוכל לחיות איתו בשלום. בשבועות האחרונים נדדו כוחות משמעותיים של חיזבאללה לדרום סוריה. פניהם לעבר החוראן, לדרעא, שם פרץ המרד. אבל אם ינחלו שם הצלחה, הגולן הסורי עשוי להיות היעד הבא שלהם.

הממשל האמריקאי החדש, שימיו עשויים להיות קצרים, הוא שעת כושר נדירה לישראל. מול טראמפ מתייצבים כוחות אדירים ששמו להם למטרה להפיל אותו. בהתחשב בביוגרפיה שלו, טראמפ נראה כמי שאפילו יועץ משפטי כמו אביחי מנדלבליט לא יתקשה למצוא על מה להגיש כנגדו כתב אישום. ספק אם יצליח להשלים קדנציה, אבל כל אלה שעכשיו משגרים לכיוונו טילים מונחים עשויים להצטער כשהטילים האלה יפגעו ויפילו את מי שיכול להיות אחד הנשיאים המוצלחים שהיו לארה"ב.

הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות ערוץ 10

tguvot@maariv.co.il