בנימין, בן בנציון נתניהו נמצא כפסע מהתפקיד הרם ביותר של מנהיג יהודי: הוא בדרך להפוך לדמות תנ"כית. אך כמו כל דבר בתנ"ך, אין טוב בלי רע, אין גמול בלי עונש. אריאל שרון, על סיפור חייו המורכב, היה דמות תנ"כית: עברו כלוחם; בנו שנהרג מפליטת כדור מרובה שהיה ברשותו; מותה של אשתו הראשונה והעובדה שהתחתן עם אחותה לילי, שהפכה לאהבת חייו; וגם מלחמת לבנון, ועדת כַהן והחזרה למרכז העניינים; התיקון שהוביל אותו לראשות הממשלה ולתמיכה ציבורית אדירה; והסיום הטרגי.

גם נתניהו עשוי להפוך לדמות טרגית, אם יתברר שאחרי שבע שנים קשות עם ברק אובמה, במקום ליהנות לראשונה מנשיא אמריקאי מהצד הרפובליקני, הוא יהיה עסוק בקרב משפטי ובסוף ילך הביתה, בלי לממש את הפוטנציאל האדיר לשינוי. נתניהו יכול לראות את הארץ המובטחת - של בית לבן שלא מגנה כל בנייה בשטחים ולא מתפתה אחר פתרון שתי מדינות לשני עמים - ורגע לפני כן למצוא את עצמו במצב שהיא מתרחקת ממנו במהירות.

בכלל, הציפיות מדונלד טראמפ גבוהות, ומייצרות באופן מובנה את ההמתנה לבגידה, לשינוי הכיוון, לעימות שעוד יבוא. האם טראמפ טוב ליהודים? התשובה היא שצריך לחכות ולראות, אבל יש כבר כמה דברים מבטיחים ולא מעט סימני שאלה. בעיקר נראה שמבחינה היסטורית, במלאת מאה שנה להסכמי סייקס-פיקו שחילקו את המזרח התיכון לאזורי השפעה בין בריטניה לצרפת, וקרסו בשנים האחרונות, יש עכשיו שני מחלקים חדשים: טראמפ וולדימיר פוטין.

ברית עולם

חברי שבתאי שובל, חוקר המכון למדיניות נגד טרור, דיבר על הדילמה שבין עמונה לדימונה, על הצורך לקבל הכרעות מנהיגותיות. לא בטוח שהחקירות, המבקר והפרשות שצצות מבוקר עד ערב מקילות על נתניהו את הבחירה הכי חשובה: מה הוא רוצה ולאן הוא מוביל. להפך, כל דבר שיעשה ייראה כמפלט או כניסיון להימלט מהפרשיות סביבו.

"מבחינת ישראל, עצם קיומו של ציר פוטין–טראמפ, כאשר רוסיה היא השחקן הדומיננטי במרחב הסהר השיעי האיראני, מהווה איום והזדמנות", כותב שובל. "טראמפ כנראה ישתף פעולה עם ישראל במסגרת סינדרום עמונה (הרחבת ההתנחלויות ביהודה ושומרון על פי חוק, או שלא) ואולי אף ישתעשע עם מעמדה של ירושלים. בנושאים האסטרטגיים באמת מבחינת ישראל, טראמפ עלול לאכזב את אלו שחגגו את ניצחונו. טראמפ למצער, לפחות על פי נאום ההכתרה שלו, לא יחתור למגע או לעימות מול רוסיה ולכן גם לא מול בת בריתה איראן. בארבע (או שמונה) שנות כהונתו, כל שנותר לישראל לכאורה הוא לצפות מהצד בהעמקת התפשטות והתחזקות איראן במרחב, בגיבוי רוסיה.

"דרוש מדינאי שמסוגל לקרוא את המפה המורכבת והדינמית שבפנינו, ולרקוח ממנה תובנות ומהלכים שישפרו את יציבות מעמדה של ישראל באזור. החמצת האיום וההזדמנות הכרוכים בעלייתו של טראמפ עלולה להביא להרעה משמעותית במצבה האסטרטגי של ישראל באזור ולהתחזקות הציר השיעי. התמודדות בזמן עם המגמה של המשך הנטישה האמריקאית את האזור ורתימת הרוסים להסדרת קווים אדומים עם איראן וחיזבאללה, יכולה לסייע לישראל לייצב את האזור.

"הציר השיעי התחזק במאבקו במתנגדיו הסונים בסוריה ועיראק ומבסס את שליטתו בראשות איראן. בעוד מעמדו של דאע"ש התערער ונחלש, המורדים הסונים האחרים לא מצליחים להתגבש כאלטרנטיבה לו. מעורבותה העמוקה של רוסיה במשבר הביאה לכך שהמורדים באסד איבדו כבר את חלב ונמצאים בסכנה מתמשכת ליכולת ההתמודדות שלהם מול שתי מעצמות אפקטיביות כאיראן ורוסיה.

"בעוד המשטרים הסוניים נתפסים כשמרנים, המשטר באיראן מציג כלפי פנים מהפכנות מתמדת, באמצעות מאבקו בארה"ב ובישראל והמומנטום הגרעיני. כעת, משהוסרו חלק מהסנקציות, איראן מצליחה לשלב מהפכנות אנטי־מערבית עם צמיחה כלכלית. המדינות הסוניות לא מתגבשות לכדי גוש בעל מדיניות מתואמת וברורה. סעודיה, מדינות המפרץ האחרות, מצרים וירדן לא מצליחות להוות משקל נגד לציר השיעי המתחזק ומתגבש בסיועה של רוסיה.

"וכאן נכנסת רוסיה, שמהווה גורם מהותי באזור. הדומיננטיות שלה התחזקה על פני זו של האמריקאים בזמן ממשל אובמה, שהתמיד בתפקידו כצופה כמעט בלתי מעורב באזור, מלבד ג'סטות חד־פעמיות של הפגזת דאע"ש ואספקה למורדים המתונים.

"כאשר גורמים שונים בישראל עולצים לנוכח מינויו של טראמפ, הם מתייחסים בעיקר לעמדותיו לגבי ירושלים, להסכם שחתם אובמה עם איראן ולמוסלמים בארה"ב. עם זאת, כשמתייחסים למדיניותו בנוגע לרוסיה ולמעמדה ביחס לסהר השיעי ובמזרח התיכון - בפנינו חור שחור.

"אולם למרות חוסר הבהירות, ניתן לזהות כמה קווי יסוד קוהרנטיים אצל טראמפ: הברית הרמוזה והממומשת בינו לבין פוטין - אם בשל סחיטה, גיוס, השפעה, הזדהות הדדית או אסטרטגיה - מבטיחה את הגדלת ההגמוניה של רוסיה במזרח התיכון. האגרסיביות שבה תקף טראמפ את מדיניותו של אובמה באזור לא כללה ביקורת על כך שהביא למעשה למעורבות רוסיה באזור. מעבר לכך, טראמפ לא מגלה להיטות גדולה להתעמת עם פוטין, ובוודאי יחפש דרכים להגיע עמו להסכמות לגבי חלוקת אזורי השפעה. לכן קשה לדמיין דרישה אמריקאית להוצאת כוחותיה של רוסיה מסוריה, ובטווח הנראה לעין רוסיה כאן כדי להישאר.

"מעבר לכך שטראמפ משדר חיוביות לגבי רוסיה ופוטין, הוא משדר רמזים בדלניים כלפי בעלי הברית ההיסטוריים של ארה"ב - מדינות מערב אירופה. מגמה בדלנית כזו הייתה גם לחם חוקו של ג'ורג' בוש הבן עד פיגועי 11 בספטמבר, וחזרה כמה פעמים בהיסטוריה האמריקאית, כולל במלחמת העולם הראשונה והשנייה. למעשה, המגמה הבדלנית סייעה להעזה הנאצית והיפנית, ותיתכן לה השפעה על תחושת רוסיה, שהדרך להתחזקותה כאימפריה סלולה במיוחד בעידן טראמפ.

"הפועל היוצא של מצב דברים זה מחייב את ישראל לתאם עם רוסיה את מעשיה בסוריה ובאזור הצפוני. אומנם ישראל הגיעה למעין הסכמה עם רוסיה, שכדי להגביל את התחמשות חיזבאללה היא לא תמנע ממנה לתקוף בסוריה, אך זו הסכמה טקטית שאינה מהווה הסכם כללי מחייב.

"על סמך הנחות אלו ישראל צריכה להפנות את משאביה המדיניים להתמודדות עמוקה יותר מול רוסיה, המוציאה והמביאה מצפון לנו. האינטרס הרוסי אינו אימפרייליסטי כלכלי טהור. מאחורי פעולותיה יש חזון אסטרטגי להנצחת שלטונו של פוטין, שמוכן להקריב אינטרסים כלכליים לטובת מאוויי הרוסים לשיבה למעמד של מעצמה גלובלית.

"נדמה שלהבנתו, רוסיה צריכה להרחיב את השפעתה, לא רק מטעמי הגנה על מיעוטים רוסיים במדינות כמו אוקראינה, או להשפיע על מדינות גובלות כמו גרוזיה, אלא גם על מערב אירופה והמזרח התיכון. אם אובמה היה שבוי באספירציות של אביב ערבי שיביא לדמוקרטיה ולשלום עולמי, טראמפ אולי שבוי בראיית רוסיה כשותף פוטנציאלי עם כוונות עסקיות גרידא. אולם את פוטין מנחים עקרונות אחרים, המונעים מגעגועים להשפעה ולאימפריה שכבר לא יהיו לעולם", כך כותב שובל.

אני מסכים איתו. טראמפ בעד ישראל. הוא פתוח לרעיונות, אבל הוא בא לעשות עסקים. הוא יחלק את ההשפעה על האזור עם פוטין ולא יהסס לשלם, גם במחיר שלא יהיה מקובל עלינו. הנוכחות האיראנית בסוריה עשויה להיות הכישלון המדיני הכי צורב של ישראל, כי היא תשפיע על הכל: על חמאס, על הסיכוי להסדר ועל החיים בישראל. עם סיגר או בלעדיו, נתניהו צריך להחליט, ליזום ולפעול. אלו לא הדברים שבהם הוא מצטיין, אבל הפעם אין ברירה.

הכותב הוא הכתב המדיני של חדשות ערוץ 2

tguvot@maariv.co.il