מרוב ההתקוטטויות סביב ציוץ הגדר שהכעיס את מקסיקו, משום מה לא עלו לדיון כמה שאלות מהותיות. הרי הציוץ נכתב לא רק בידי ראש הממשלה בנימין נתניהו, אלא גם בידי שר החוץ של ישראל, אותו בנימין נתניהו, ובאנגלית. לאיזה קהל הוא היה מיועד? ומה הייתה כוונת המשורר - לחזק את היחסים עם הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ? להחזיר למקסיקו כי הצביעה בעד ההחלטה האנטי־ישראלית של אונסק"ו באוקטובר, אף כי לאחר מכן שינתה את עמדתה מתמיכה להימנעות? להתפאר בפני העולם שישראל מתנהלת בחוכמה מול שטף המהגרים מאפריקה? לשאלות הללו יכולות להיות הרבה תשובות טובות, אבל איך אפשר לטעון, כפי שטען נתניהו, שציוץ שאומר שטראמפ צודק ושהגדר שהקימה ישראל היא הצלחה גדולה בעצירת מהגרים לא חוקיים - אינו קשור למקסיקו? 

השאלה המטרידה ביותר שעולה מהסאגה המקסיקנית לא זכתה לתשובה: סליחה, אבל מי דואג להסברה שלנו? עוד רגע אנחנו סוגרים שנתיים ללא שר חוץ. בעוד אנו מתלוננים בצדק על ההחלטות ההזויות של האו"ם, אין בממשלה אדם שמחויב לטפל בבעיות ביחסי החוץ. עם כל הכבוד לכישרונותיו של נתניהו, השמיכה מתחילה להיות קצרה מדי. בין המטלות כראש ממשלה, לחקירות האישיות, לאתגרים בתחום התקשורת, שגם עליו הוא ממונה, יותר מדי סוגיות נזנחות. 

אי אפשר להתכחש לבעיות החוץ המורכבות, בין היוזמות האנטי־ישראליות ל־BDS, ליהודים החצויים בזהותם בארצות הברית, שאחד האתגרים החשובים שלנו הוא לשמר את קשרינו איתם. טראמפ הוא לא התשובה לכל בעיותינו. הוא שנוי במחלוקת וגם בלתי צפוי. ארצות הברית משתנה, אבל עוד לא ברור באיזה אופן, ומנגד יש לנו את מדינות אירופה, וגם את מקסיקו (בין שאר מדינות העולם). הגדר שישראל הכי מזוהה איתה אינה הגדר בגבול עם מצרים, אלא גדר ההפרדה. מבחינת ההסברה הישראלית, מדובר בגדר לצורכי ביטחון, והבלבול בין צורכי הביטחון לבין גדר שנועדה למנוע כניסת מהגרים לא משרת את ההסברה שלנו, אלא את ההסברה של הפלסטינים. כשנתניהו מצייץ על מהגרים בלתי חוקיים בשבוע שבו יוצא בארצות הברית צו למניעת כניסת מוסלמים, האזור שלנו מגיב, ויש לכך השלכות. בימים טרופים אלה יותר מתמיד כדאי להשתהות לרגע ולחשוב לפני שמצייצים בגאווה על גדרות. 

גם אם התקשורת אכן שמאלנית, הטיעונים מכיוון הממשלה חצו לאחרונה גבול. אי אפשר להלביש הכל על המחנה הנגדי. נכון שיש בקרב מצביעי הליכוד גרעין שיצהל "היידה ביבי" ולא משנה מה, אבל לליכוד יש גם מצביעים אינטליגנטים, שדורשים מינימום קוהרנטיות. כפי שחלק ניכר מהם לא אהבו את ההתייחסות הבוטה של מירי רגב לקיום הליכודיאדה ביום השואה הבינלאומי, כך גם קשה להם לקבל טענה שציוץ על גדר, שמצהיר שטראמפ צודק, לא קשור למקסיקו.

הדיבייט הישראלי הידרדר למחוזות הזויים, ובכך לא רק נתניהו אשם. מרוב רצון לנצח בוויכוח מקריבים את הטיעונים. התחרות "מי צודק" אינה משרתת שום מטרה בדיון אד הומינם, כי כל צד רק מתבצר יותר בעמדתו ללא צורך בהיגיון. שיח כזה משרת אנשים שמטרתם להעצים את הוויכוח במקום אנשים שרוצים לדבר על הפתרון. 

שר החוץ הזמני-קבוע נתניהו. צילום: פלאש 90