מה הוחלט: מפנים את האמוניה או מפנים את עמונה? שאל רפי קישון בפייסבוק ברגע יצירתי כמו של אביו. שנת 2017 התחילה רע וקר מאוד. עכשיו הגיע הזמן לבדוק איך עוד נקלקל את השנה הזאת. במיוחד: איך נהרוס את חגיגות 100 שנה לכיבוש ירושלים מהטורקים ואת חגיגות ה-50 לשחרור ארץ ישראל, שחלות השנה. קלקול כהלכה צריך לתכנן מראש, ואילו אנחנו הורסים בלי תכנון.

כאמור, אנחנו זועקים מפני סכנת מכל האמוניה, שיהרוג מאות אלפים, אבל בפועל מפנים בכל המרץ דווקא את עמונה, שלא מזיקה לאיש. לכן, זה תמיד נראה ככה אצלנו: קלקולים פזורים באי־סדר. עלי להתריע בזמן: קלקול כהלכה של חגיגות ה־100 לכיבוש וחגיגות ה־50 לשחרור ראוי לחשב מראש ולעשות כמו שצריך.

באותו נושא של קלקול מפואר של חגיגות למדינה אני זוכר שיחה שלי עם יעקב אורלנד על חגיגות ה־40 למדינה. אורלנד מונה להזמין משוררים בכירים מהעולם לחגוג עמנו. לצדו פעל גם משורר נוסף, מבכירי פייטנינו, שלא אסגיר את שמו כאן. אורלנד סיפר לי ששניהם הזמינו הרבה מאוד משוררים בולטים מהעולם להגיע לישראל לחגיגות ה־40 למדינה. או אז, אחרי שכל המשוררים אישרו, אותו משורר צלצל אליהם כדי לשכנע אותם שיבטלו ויחרימו. לזה אני קורה קלקול חגיגות מסודר תוך תכנון כמה מהלכים מראש.

כאמור, שני אירועים גדולים עומדים להתרחש השנה. הראשון הוא כיבוש ארץ ישראל בשנת 1917 מהטורקים בידי הגנרל אלנבי הבריטי, ואיתו יחידות לוחמות מאוסטרליה עד וויילס וגם יחידה של יהודים בפיקוד ז’בוטינסקי וטרומפלדור. תארו לעצמכם שהכיבוש הזה לא היה קורה, וישראל הייתה עד היום חלק מהאימפריה הטורקית. כל הבניין והפיתוח של הארץ לא היה. לא רק מדינה יהודית לא הייתה קמה, גם הפלסטינים לא היו מומצאים.

המשפחה שלי כנראה הייתה עדיין פה, כמו שהיא הייתה פה בזמן הטורקים, אבל אני לא בטוח שאחי היהודים היו גם הם כאן. לו אמהות אוסטרליות היו טוענות שבניהן נופלים בשדות קרב שאין להם מה לחפש בהם, העולם היה נראה אחרת.

כיבוש ארץ ישראל וההכרזה של אלנבי על כיבוש ירושלים הם אירועים שאנחנו חייבים לחגוג בתודה לבורא העולם ולכתר הבריטי ולוחמיו. בטקס המרשים שבו הכריז גנרל אלנבי על כיבוש ירושלים, סבא שלי עמד וייצג את העם היהודי, ותודה ליעקב גרוס שחשף את הסרט בן ה־100, שבו רואים זאת ובו מתועד טקס הכרזת הכיבוש המבורך הזה מול חומות ירושלים. גרוס גם כתב ספר בשם "ירושלים: חורבן, נס וגאולה" על השנה הזאת, שבה גם ניתנה הצהרת בלפור, שעיגנה מדינית את בעלות היהודים על מולדתם, לפני 100 שנים. האם נדע לחגוג זאת או לקלקל זאת? אני משאיר לקוראים להמר, ואם הם רוצים לזכות, אני מציע להם לשים את הכסף על ההנחה שנקלקל זאת.

שאלה נוספת היא איך נקלקל את חגיגות ה־50 שנה לשחרור ארץ ישראל וסיני? הניצחון במלחמת ששת הימים הוא עוד נס, והשנה לפני 50 שנה הגדיר זאת אלתרמן במאמר שכותרתו: “מול מציאות שאין לה אח”, והקים את התנועה למען ארץ ישראל השלמה. איך נחגוג זאת, וליתר דיוק, כיצד נקלקל?

חגיגות ה־70 להקמת המדינה חלות רק בשנה הבאה, ב־2018, אבל אם לא נתחיל לתכנן כבר מהיום איך לקלקל גם אותן, אני חושש שאף הן יתקלקלו סתם כך בלי תכנון מראש.