"אם בהודעתם אחרי הפגישה יזכירו טראמפ ונתניהו את המחויבות להקמת פלסטין", צייץ הבנט בפייסבוקו, "או יזכירו שתי מדינות, כולנו נרגיש זאת... האדמה תרעד". פרשניתנו לענייני אִם, אילוּ, כאילוּ וכזה, מציינת שטוב ששר החינוך העניק לרעידת האדמה הצפויה עוד כמה שנים, כי המציאות שלנו, בעידן הטראמפ, משנה כיוון אל הבלתי צפוי בכל יום - ולך דע לאן נגיע, אם בכלל, בעוד כמה שנים (ואגב, ברעידת האדמה הנ"ל עלול/ עשוי הבית היהודי של בנשקד להתפרק כליל, משום שנבנה בחופזה, ללא תוכנית ארכיטקטונית, מסד, ממ"ד וחלונות לַמציאוּת שבחוץ, והוא גורר אחריו נושים, משכנתאות, הבטחות, חובות והתחייבויות שלא נפרעו). ועדיין לא הבהיר הסיסמוגרף הלאומי איפה תרעד האדמה: בוושינגטון, בכנסת בירושלים, בשטחים המִתנוּחַלים או בעולם כולו?

כך או כך, פרשניתנו משוכנעת שאם ציוץ הבנט הגיע לאוזני קשבֵי הטראמפ, הם העבירו אותו ליועצי הביטחון הלאומי, ואלה עלולים/עשויים לראות בהודעת שר החינוך איום ישיר על נשיאם ולהמליץ לטראמפ להזהיר את בנט, כמו שהזהיר את נשיא איראן: "תיזהר לך! חוצפה!" מחד, יפיק מכך הביבי המיוסר קצת נחת, אך מאידך, ישתדרג הבנט בגאווה לרמת "סיכון גלובלי" ויוצב בראש סדר העדיפויות בשיחות בין המנהיגים.

טראמפ יגרום לנתניהו להתפתל

אך אם רה"מ ייזהר מלהזכיר את אופציית שתי המדינות ויבקש גם ממארחו להימנע מכך, הרי שבכך ייכנע לשותפו־יריבו־מְמַלְכּדוֹ, ותעלה קושיה חדשה וקריטית לדיון: האם מי שהובס על ידי בנט ושקד יוכל לנצח את חמאס באביב הקרוב, במלחמה שמנבאים הבנט והגלנט? האם יהיה מסוגל להביס את חיזבללה, דאע"ש ואיראן? האם עוצמת משילותו תבטיח את קיומה של מדינת־כל־אזרחיה־לא־כולל־ערבים ודמוקרטיה, בבידוד עולמי ועם איום משפטי מהאג על מנהיגיה, נבחריה וחייליה? האם לא יֵרֵד ערכו בעיני הטראמפ ויועציו כאושיה וכפרטנר חזק? האם יוכלו הטראמפ והוא לגנוב סוסים ביחד, כשענני כתב האישום מרחפים מעל ראש הביבי, שכל הזמן צוֹוֵח בהיסטריה "לאיהיהכלומכיאינכלום" ו"זה לא אני, זו שרה"? והאם העובדה שדרישת הבנט והכאילו־גיבוי של האוהבים/ האויבים מבית הליכוד וחוק ההפקרה ורעיון שתי המדינות יעלו לראש סדר היום בשיחות, לא תגרום לדחיקתם הצידה של נושאים שוּלִיים כהתחזקותה, התגרויותיה והתפשטותה של איראן, האיום על גבולנו הצפוני ומנהרות חמאס?

הטראמפ, כנראה, ישאל את הביבי, בדרכו: תגיד, מה אתה בדיוק רוצה שיקרה, והביבי יתפתל, משום שמה שהוא רוצה זה לא מה שבנשקד ציווּ עליו לרצות. הוא רוצה לחולל משהו גדול ומדהים, שירחיק ממנו חקירות קשות, כתבי אישום ואויבים/ אוהבים – למשל, אַקְט אמריקאי־ישראלי עז ומהמם מול איראן, בלי שפוטין יפריע; למשל, שטראמפ ידרוש ממנו לדחות את חוק ההפקרה ולהחזיר את המצב לקדמותו, כשרק מדברים על מזג האוויר (משא ומתן על מדינה לשני עמים ובנייה בהתנחלויות) - אבל לא עושים כלום לשנות אותו. ושיחמלו על שרה, שנטלה עליה את אשמתו לכאורה בגלל מצבה הנפשי. ואולי הוא גם מייחל שאם חלילה ידרשו בהאג להסגיר חשודים למשפט, אז לא יבחרו אותו, אלא את בנשקד, בוגי, ארדן, סמוטריץ, אריאל, חוטובלי ומירי רגב, ושלום על ישראל.