ראש הממשלה בנימין נתניהו נמצא היום על גג העולם בוושינגטון, אבל מחרתיים ישוב לסבלותיו בבית, אז בואו נדבר עליהן. התירוצים של בני משפחת נתניהו בקשר למתנות היקרות שעל פי החשד זרמו אליהם, לפי בקשתם, מ"החבר הקרוב" ארנון מילצ'ן, נעשים מגוחכים יותר ויותר: "אלו חילופי מתנות לגיטימיים בין חברים".

"מחירי היין זולים בהרבה מהסכומים שפורסמו... ושרשרת החרוזים בשווי 200 או 300 דולר, בטח לא בסכומים שאתם מדברים"; "לא ידעתי על אספקת השמפניות ומתנות אחרות, אם היו, של מילצ'ן לרעייתי שרה"; והשיא מפי הגברת בעדותה במשטרה (על פי ערוץ 10): "מילצ'ן קרא לי סיסטר". וואו! סיסטר באמת שווה תכשיטים יקרים.

אלא שנראה שמסלול המתנות הללו היה חד-סטרי, ובמסלול הנגדי זרמו לכאורה הבקשות. על פי הפרסומים, מילצ'ן אמר בעדותו במשטרה שלפחות בהזדמנות אחת הן עוררו בו תחושת "גועל". בכלל, הרושם הוא שהדוד העשיר מאמריקה אינו נלהב כל כך מהחברות האמיצה שמשפחת נתניהו מייחסת להיכרות ביניהם. לא שמענו מפיו מילה עליה.

כך או כך, השאלה הרלוונטית עתה היא מה יקרה אם יוגש כתב אישום נגד ראש הממשלה. האם עליו לפרוש מתפקידו? תשובתי היא כן, חד-משמעית. נכון שהחוק אינו קובע ששר צריך להתפטר אם הוגש נגדו כתב אישום, אבל שתי פסיקות של בג"ץ בעתירות נגד המשך כהונתם של השר אריה דרעי וסגן השר רפאל פנחסי, לאחר שהוגשו נגדם כתבי אישום, קבעו הלכה שעל ראש הממשלה לפטר שר במקרה כזה. "אי-העברת שר מתפקידו בנסיבות אלה מגיעה לכדי אי-סבירות קיצונית", קבע בג"ץ.

 "סיכון המדינה"

ואם שר כך, ראש ממשלה שהוגש נגדו כתב אישום על אחת כמה וכמה. אי פרישתו במקרה כזה גובלת בסיכון המדינה. אין אדם בעולם שיכול לתפקד באופן רגיל ומלא כשכתב אישום חמור מרחף מעל ראשו ומטריד את מנוחתו ואת מחשבותיו. וכשהאדם הזה הוא ראש הממשלה, ועוד במדינה מסובכת כמו ישראל, יש סכנה של ממש במצב שתשומת לבו וכל כישוריו אינם מופנים לבעיות המדינה.

יש הסבורים שצריך להחמיר עם שרים עוד יותר, ועל שר להתפטר כבר כשנפתחת נגדו חקירה, שאם לא כן, אמון הציבור במערכת השלטון ייפגע קשות. בעיני זו דרישה מופרזת. חלק ניכר מהחקירות של אישי ציבור מסתיים ב"אין כלום", ועל רקע זה אין הצדקה להחמיר כל כך עם שר נחקר.

ולסיום, סיפור אישי הקשור לנתניהו. לפני זמן מה ארגנו לי צאצאי סיור שורשים באזור שבו נולדתי בתל אביב. כשהגענו למתחם היכל התרבות והבימה, סיפרתי להם על גינת הירקות של בתי הספר שהייתה שם פעם, על גן השקמים הסמוך ועל ההיסטוריה של תיאטרון הבימה. וסיפרתי גם על ביבי.

איך זה מתקשר? הנה כך: ב-1988 שב נתניהו לישראל לאחר כהונתו כשגריר באו"ם. הוא פצח בסדרת פגישות, אחד על אחד, עם עיתונאים בכירים במסעו לכיבוש הליכוד. גם אני, אז ראש מערכת החדשות של "מעריב", זכיתי לכך. נפגשנו בקפה הבימה, ואני מודה, הוא הרשים אותי מאוד. איני זוכר מי שילם, אבל בשלב מסוים הוא קרא למנהל המקום, וזה העניק לי כרטיס הנחה קבוע. מעולם לא עשיתי בו שימוש. נתניהו מצדו הצליח במסעו ולאחר ארבע שנים כבר עמד בראש הליכוד. וההמשך ידוע.