רגע לפני הפגישה בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לנשיא האמריקאי דונלד טראמפ, המדיה התמלאה בעצות. רק שמרוב התשוקה לנצל את המומנטום ולדקלם למיקרופון איזו ססמה, חבל שכולנו הפסקנו לקרוא לדברים בשמם. נראה שמטרתו של כל מרואיין היא קודם כל לקדם את עצמו, למקסם את האפקט הדרמטי מההופעה שלו. אבל כשצריך לקבל החלטות חשובות, על מה מכל ערימות המילים שנאמרו בימים האחרונים נתניהו יכול היה להסתמך בפגישה הזאת?

לעצות השמאל אין פלא שלא מקשיבים בימין. בחלק מהמדיה, למשל, הביאו עצות מג׳יי סטריט, שהוצג כ"ארגון פרו־ישראלי מהצד השמאלי של המפה". אבל מי ששואף לדיוק ולעובדות אמיתיות, כדאי שייגמל בעצמו מהגדרות מכובסות. ג׳יי סטריט הוא לא ארגון פרו־ישראלי, וזאת בדיחה גרועה להתייחס אליו כך. "פרו־ישראלי" משמעותו להיות בעד ישראל באופן על־מפלגתי וא־פוליטי. אז מי שפועל נגד מדיניות ישראל - שבבקשה, לא יספר לנו שהוא פרו־ישראלי, כי ההתנגחות שלו בישראל היא בעצם "רק לטובתה". 
 

אמירות כאלה הן מרגיזות, והמדיה אולי מוטה בחלקה, אבל זה לא אומר שכל מה שנאמר בה על טראמפ אינו נכון. הבעיה העיקרית של הימין היום היא שהוא מאפשר להתבטאויות מהצד השמאלי לעוור אותו. מרוב רצון לעשות את ההפך מהשמאל, גם בימין הפסיקו לחשוב. אז מצד אחד מגיעות עצות אחיתופל של המתנגדים, ומצד שני - אשליית הצדק המוחלט רק מחבלת גם בעצות הימנים.

אולי הכי כדאי לבחון בלי אמוציות את תקריות הימים האחרונים. כשנשיא ארצות הברית מצייץ שרשת נורדסטרום לא הייתה צריכה לוותר על ליין המוצרים של בתו, ויועצת התקשורת שלו מאיצה באמריקאים ללכת לקנות את מוצריה של איוונקה, כדי לשנות את ההחלטה, יש פה עניין של חציית קו מאוד ברור, לא של תקשורת מוטה. טראמפ היה צריך להיפרד רעיונית מעולם העסקים עוד כשהתחיל את המרוץ שלו לנשיאות ולהתנתק לגמרי משאיפתו להרוויח לאחר שנבחר. 

האם בכל "המדיה אשמה"? כי אם שמים את האנטי לשמאל בצד, מה שמתחולל בשבועות האחרונים בבית הלבן נראה בעיקר כמו חוסר שליטה. ההתפטרות המביכה של היועץ לביטחון לאומי מייקל פלין על רקע שיחות עם רוסיה טרם ההשבעה היא לא עניין של מה בכך. טראמפ יכול להצהיר עד מחר שמדובר ב"בעיית אמון" אישית בינו לבין פלין, אבל מדובר בעבירה על החוק, שנוסף לכך נעשה ניסיון לטייח אותה. זה לא צחוק.

גם הצו הנשיאותי למניעת כניסת מוסלמים לארצות ברית לא יכול להסתכם בעוד דיון של "בעד ונגד". יותר מכל, נראה שפשוט לא הושקעה בו די מחשבה - עד כדי כך שנשמעות טענות שיש בו אלמנטים דומים לפרשת ווטרגייט. יכול להיות שאלו הגזמות, אבל גם יכול בהחלט להיות שלא. לכן, גם אם נתניהו לא שועה ל"עצות" השמאל, לא מומלץ להתעוור. כניסת טראמפ לבית הלבן היא רעועה ומדאיגה. 

נתניהו יכול להודות בנימוס לכל נביאי הזעם וגם לאלה שמאיצים בו לנצל את ההזדמנות, אבל על מה הוא יכול להסתמך מכל מה שנאמר? עם כל הכבוד לכמיהה לחזור לארץ עם איזשהו הישג פוליטי שיציל אותו מהחקירות, מהשר נפתלי בנט ומיו"ר יש עתיד ח"כ יאיר לפיד שנושף בעורפו, כנראה על שום דבר.