הרמטכ”ל גדי איזנקוט, שיהיה בריא, מזכיר לי רמטכ”לים קודמים. רבים מהם היו זחוחי דעת, יהירים, עם שפע של ארוגנטיות, שלא לגמרי תאמה את המציאות. ולמי שכבר שכח, לפני מלחמת יום הכיפורים רווח בצה”ל המושג “סבירות נמוכה”; כלומר, הסבירות שתפרוץ מלחמה היא נמוכה. זה מה שמכרו הרמטכ”ל וקציניו הבכירים לדרג המדיני. לא תהיה מלחמה עם מצרים, כך דיווח דוד אלעזר (“דדו”) לציבור, בגיבויו של שר ביטחון, יהיר ושחצן גם יחד, משה דיין היה שמו. אבל אם הצבא המצרי יעז לצלוח את התעלה, קבע הרמטכ”ל, “נשבור להם את העצמות”.



זחיחות מהסוג הזה עטפה גם את דן חלוץ, רמטכ”ל מלחמת לבנון השנייה, שהסתיימה בפיאסקו נורא. הוא דיבר על כך שכלי המלחמה של חיזבאללה בוודאי “כבר החלידו” - ואז טמן חיזבאללה מארב לחיילי צה”ל, הרג שלושה ולקח בשבי את אהוד גולדווסר ואת אלדד רגב (שהוחזרו אחר כך בארונות קבורה). צה”ל, בניצוחו של חלוץ, ובגיבויו של שר ביטחון לא מנוסה, עמיר פרץ, יצא למלחמה וספג מפלה אחר מפלה. חסן נסראללה ירה מאות טילים לעבר ישראל עד ליום האחרון של המלחמה. הרבה מאוד חיילים ואזרחים שילמו בחייהם את מחיר הארוגנטיות ההיא. ורק לאחר מכן הצליח פרץ לשכנע מטכ”ל מדושן מעונג להתחיל בפיתוח אמצעי מגן נגד טילים. יכול גם להיות שחלק מן הקצינים אפילו לא הקשיבו לו שכן הם היו עסוקים בלהשמיץ זה את זה.
 
אז עכשיו אני שואל את עצמי למה עלינו לצפות כשהרמטכ”ל הנוכחי מופיע בוועדת חוץ וביטחון של הכנסת ומצהיר שחיזבאללה “סובל ממשבר מוראלי”, מה שבוודאי רחוק מאוד מן המציאות. זה בוודאי לא נכון כשמדובר בארגון טרור מוסלמי־פונדמנטליסטי.
 

ועוד הוא אמר: יש לחיזבאללה גם חסרון כיס, ולכן הוא אינו שואף ליזום מלחמה מול ישראל; כמוהו, כארגון חמאס. כך לחש הרמטכ”ל באוזני חברי הוועדה, שהיו בוודאי צמאים לשמוע על המוכנות של צה”ל ולא על האי־מוכנות “המוראלית” של חיזבאללה.

אין לפונדמנטליזם משבר מורלי. מצעד חיזבאללה, צילום: AFPאין לפונדמנטליזם משבר מורלי. מצעד חיזבאללה, צילום: AFP


איננו רוצים בעוד הדחה ולא במילות הרגעה
 
תחזיות קש וגבבה שמענו לעייפה לא אחת ולא שתיים גם לפני מלחמת ששת הימים. אז סיפרו לנו ראשי אמ”ן שגמאל עבד אל־נאצר, נשיא מצרים, אינו מתכנן מלחמה מול ישראל, שכן צבאו “עסוק” במלחמה בתימן. אז גם המלחמה ההיא פרצה וגם מלחמת יום הכיפורים וגם מלחמת לבנון השנייה, ועתה כל מה שעלינו לעשות, כנראה, הוא להמתין עד שהאיראנים ימלאו את כיסיו של נסראללה במזומנים ויוציאו אותו מ“המשבר המוראלי” שבו הוא, כביכול, נתון. 
 
לכן, את זה אני רוצה לומר לרמטכ”ל שלנו: קצנו כבר בוועדות חקירה. שתיים מהן הדיחו בעבר שני רמטכ”לים מכהנים. איננו רוצים בעוד הדחה, ואיננו רוצים במילות הרגעה. צריך לעשות את העבודה ולא להתברבר בנאומי יוהרה.
 
היו לנו כבר מכל המינים ומכל הסוגים, קציני צבא זחוחים שדיברו איתנו גבוהה־גבוהה; הם אהבו לדבר, בעיקר על צבא מוסרי - וזה יפה, אבל ישראל לא יכולה להרשות לעצמה אפילו מפלה אחת במלחמה. וכשגבנו אל הקיר, להתייפייפות אין מקום. היא רק מחלישה אותנו. במזרח התיכון יש רק משמעות אחת לדיבורים מן הסוג הזה. אז למה, רמטכ”ל יקר, להתעסק באלאור אזריה, כשממול מתקדרים השמיים?