התנהגותו של נשיא ארצות הברית הפכה להיות עניינו של כל פטפטן בעולם. מה זה ענייננו? הוא נבחר על ידי אזרחי ארצות הברית, ומי אנחנו בארצנו המזרחית שנבקר את נשיא ארצות הברית ונעליב אותו בכל כלי תקשורת? אבל נראה שהחלטנו לדרוש מטראמפ בחריפות שהוא ייטיב את דרכיו.
אחד הדברים המזעזעים את הישראלי הוא יחס טראמפ לתקשורת. טראמפ אומר שהתקשורת מספקת חדשות רמייה. סליחה שגם אני מעיר לטראמפ, אבל זה לא נכון. אפילו עיתונות שיש לה קו פוליטי ברור לא מתעלמת מעובדות ומפרסמת אותן. עם זאת, הטענה של טראמפ מבטאת מצוקה של מצביעים רבים. הטענה שלו, במורכבות מסוימת, אינה שמפרסמים עובדות מזויפות, אלא כלפי הדרך שבה משתמשים בעובדות כדי לפרסם מסקנות שגויות. אם טראמפ יטען שהתקשורת מפרסמת פֵייק מסקנות, זה יהיה נכון.
נכונה גם הטענה שלא כל החדשות מתפרסמות. כל אחד יודע איך נראית ישיבה בחדרי מערכות החדשות בעולם. נהפוך רגע לרובוט מהסוג שאיוב קרא חשף - ונחדור לישיבה כזאת. סביב השולחן יושבים עורכים ומפהקים, מגיעות המון ידיעות על אלפי רציחות ומעשי אונס בסוריה ובאפריקה, באיראן, בשאר אסיה ובדרום אמריקה. על מה נכתוב? הם תוהים בייאוש, ואז צועק מישהו: “יש. בישראל חייל ירה במחבל”. את תוצאת ההתרחשות הזאת מכיר כל ישראלי.
נכון שהעיתונות מלאה גם בשגגות שקריות. השיר "גשם גשם מטפטף" הוצג בתקשורת כיצירתה המקורית של מורה ערבייה לעברית, בעוד שאין זה ברור מי כתב אותו. תמיד אמרתי לחברי העיתונאים שהבעיה של העיתונות היא שכל אדם מכיר לפחות עובדה אחת שהוא היה עד לה, ואשר דווחה אחרת. אנחנו, התקשורת, בכל זאת זוכים לאמון, כי אנשים מוחקים את הניסיון האישי הזה מתודעתם ומאמינים לשאר הידיעות.
הבעיה יותר חמורה כאשר מגיעים לפרשנויות. לפני חמש שנים, למשל, כל התקשורת ניבאה את סופו של נשיא סוריה בשאר אסד כעובדה. אני עצמי פחות האמנתי, והעליתי בפייסבוק ב־29 בינואר 2012 שיחה (דמיונית) שלי איתו. אני מביא אותה כאן:
"שלום בשאר אסד, האם תואיל למסור לחברי בפייסבוק מדוע אתה לא מניח את הנשק ונענה לדרישות עמך”?
"אוי מאיר, כמה טוב ששאלת, אף אחד לא מתעניין בצורה אנושית כזו כמוך. אני יכול להיות גלוי איתך, מאיר?"
"אם לא איתי אז עם מי, אסד?"
“ובכן, תראה, אם אכנע, יחסלו אותי, את משפחתי ואת כל בני העדה העלאווית. ככה שאין לי ברירה. ראית מה עשו למובארק כשהוא הקשיב לעם וירד מן השלטון?”
“כן, ראיתי”.
“גם אני ראיתי. ראית מה עשו לקדאפי? זה כלום לעומת מה שיעשו לי. לכן אני נלחם ואלחם בלי הפסק. מה אתה היית עושה במקומי, מאיר?"
“אני חייב לענות?"
“לא חייב, אבל הייתי רוצה לשמוע”.
“לא בא לי לענות, אסד, זה עלול להישמע כאילו אני תומך בהתנהגות האלימה שלך".
“ידעתי. אתה כמו כולם. יודע שמה שאני עושה הוא הדבר היחיד שהגיוני לעשות בסוריה שלי, אבל לא מסוגל לומר את האמת הזו מתוך פחד מה יגידו. לרגע חשבתי שמצאתי אדם אמיתי שיבין את האמת, ולכן אותי. קשה. סליחה, אני חייב לנתק ולחזור לתת הוראות לטנקים שלי”.
את זה הבנתי לפני חמש שנים, אך הרוב המוחלט דיווח אחרת. אולי טראמפ מתכוון לפרשנויות שגויות מסוג זה שמדווחות כעובדות, לשאלות תוקפניות שמתוכן עולה העמדה הרצויה בעיני המראיין, ולתקשורת שמעלימה עמדה אחרת ולא שואלת שאלות חשובות אחרות.