בתנועת מלקחיים יצאו השבוע ראש הממשלה ושר הביטחון, זה למוסקבה וזה לוושינגטון, במהלך מתואם. גם מבעד למערות האף החסומות הצליח רה"מ להריח את ההזדמנות שנוצרה כרגע לבלום את האיום המשמעותי ביותר על ישראל היום: ההתפשטות האיראנית באזור. רגע לפני שהעיר מוסול משתחררת מאחיזת דאעש, ישראל חייבת לוודא שנפילת "המדינה האסלאמית" לא תוביל לייסוד הסהר האיראני מהמפרץ הפרסי ועד לים התיכון.
הסכם הגרעין שחתמו המעצמות עם איראן היה מחפיר בעומק הוויתורים שבו, ועדיין הרחיק מאיתנו את האיום הקיומי־גרעיני לפחות בעשר שנים. עם זאת, הוא נתן דחיפה לאיום שבקהיליית המודיעין מכנים אותו "איראן באזור": התבססות איראנית בעיראק, בסוריה, בלבנון, בתימן ואולי גם בעזה. כבר היום נוגעות הזרועות האיראניות במי הים התיכון בחופי לבנון וסוריה, ובמי הים האדום במצרי באב אל־מנדב האסטרטגיים באמצעות המורדים החות'ים בתימן. עבור ישראל יש כאן אסימטריה כואבת: לנו אין גבול עם איראן, אבל לאיראן יש לפחות גבול אחד איתנו - בלבנון - והיא רוצה עוד אחד, בסוריה. דווקא ברצועת עזה מאמצי ההתקרבות של איראן לחמאס לא צולחים.
במשך שנים מנסים מנהיגים ואנשי מודיעין ישראלים להסביר לרוסים את הסכנה שבהתפשטות האיראנית. הניסיונות האלה נתקלו עד לאחרונה במבטים אטומים ובתמיהה אותנטית של הרוסים: "מה אתם רוצים מהשיעים?", הם שאלו. "הרי הסונים הם שהביאו לעולם את דאעש ואת אל־קאעידה. הם הסכנה האמיתית". בשנים האחרונות נמצאו שותפים לראייה הזאת גם אישים בולטים מממשל אובמה. לכן גם האמריקאים לא התנגדו להצטרפות הדרמטית של רוסיה לציר השיעי.
אבל בקיץ קרתה לאיראן תקלה. רוסיה חשפה שמטוסי הקרב שלה ממריאים לתקיפות בסוריה מבסיס חיל האוויר האיראני בחמדאן. איראן הובכה מהפרסום והודיעה חד־צדדית שהיא אוסרת על הרוסים להשתמש בשדות התעופה שלה. כנראה שבטהרן שכחו לרגע שפוטין חובב צעדים חד־צדדיים רק כשהוא זה שמחליט עליהם. פוטין, שלא ידוע ביכולת הבלגה או בסלחנות מפליגה, נפגע מהצעד האיראני.
בתגובה החלו הרוסים לצמצם את תפקידם של האיראנים כמנהלי המלחמה בסוריה. הגנרלים האיראנים הורחקו ובמערכה על חלב פיקדו גנרלים רוסים על המיליציות השיעיות, על כוחות חיזבאללה ועל שאריות צבא אסד. בעוד בעיראק אפשרו האמריקאים למיליציות השיעיות לטבוח כאוות נפשן בסונים של מוסול, בחלב סילקו הרוסים את הכוחות של איראן אחרי יומיים של השתוללות כנגד האוכלוסייה המקומית. קאסם סולימאני, מפקד גיס אל־קודס של משמרות המהפכה, מי שעד לפני שנה היה הארכיטקט ששרטט את קווי המזרח התיכון העתידי, הודח ממעמד המצביא העליון באזור. את מקומו כמפקד הצבאי החשוב במזרח התיכון תופס היום הגנרל הרוסי אלכסנדר ז'וראבלב.
הוא ובן חסותו אסד לא נראים כמי שדחוף להם להחזיר את השליטה בגבול עם ישראל. המאמץ העיקרי שקרוב אלינו מתמקד בהבטחת שליטה בכביש דרעא־קונייטרה־דמשק, ובכיבוש העיר דרעא שבחוראן, שם החל המרד לפני שש שנים. אומנם בחודש האחרון חזר אסד להפגיז שני כפרים מורדים בצפון רמת הגולן, אבל הנוכחות של חיזבאללה באזור מצומצמת, וגם האיראנים לא נראים שם.
גראונד זירו
בינתיים המהלך הישראלי של מיסוד הסיוע ההומניטרי לתושבים הסורים שמעבר לגבול מוכיח את עצמו: בשש שנות מלחמה הייתה רק תקרית אחת של ירי מכוון של המורדים לעבר ישראל. למעט זליגות אקראיות, הגולן הישראלי נהנה משקט ומביטחון. בסוריה יש היום כבר 2,800 סורים שזכו לטיפול רפואי בישראל, ולרבים מהם זה היה טיפול מציל חיים. מי שחייו ניצלו הודות לטיפול ישראלי, הוא ובני משפחתו יהיו שגרירים טובים יותר מכל סוכן שיגייסו שירותי המודיעין שלנו.
לרבים מהפצועים והחולים הסורים שהגיעו עד היום לישראל זו הייתה חוויה מטלטלת ששינתה תפיסת עולם. ילדה כרותת שתי רגליים שהגיעה יום אחד לישראל לא חדלה לבכות גם בזמן שהצוות הרפואי טיפל בה. כששאלו את אביה למה היא בוכה, הוא השיב: "זו אשמתי. תמיד הפחדתי אותה שאם לא תסיים את כל האוכל בצלחת - יבואו היהודים". קצין שערק מצבא אסד והצטרף לשורות המורדים הגיע לגבול עם רגל כרותה ומסריחה כבר מריקבון. הרופא הישראלי שאל אותו: "הרי אתה אדם משכיל. איך נתת לעצמך להגיע למצב הזה עד שבאת לכאן?". "אתה לא מבין", השיב הסורי, "אני חונכתי להאמין שיש לכם קרניים וזנב של שטן".
ישראל בחרה בתבונה שלא לתמוך בגלוי באף צד במלחמה האיומה הזאת, מתוך הבנה שכל סיוע לאחד הארגונים רק יזיק לו. הסיוע ההומניטרי מוענק בעיקר לתושבי הגולן הסורי, בלי קשר לשיוכם הארגוני. אבל אסור לישראל לאפשר לאיראן ולאסד להשתלט על צדו הסורי של הגבול ולייסד שם מדינה שיעית. עכשיו, כשממשל טראמפ האנטי־איראני מתחיל להתבסס, יש הזדמנות להבטיח את זה. עתידה של סוריה ומקומה של איראן יהיו שני סעיפים במגה־עסקה שטראמפ רוצה לרקוח עם הרוסים, ולכן זה הזמן לשכנע את שני הצדדים.
איראן מבינה את זה ויוצאת בשבועות האחרונים מגדרה כדי לפייס את הרוסים. היא נוהגת במשנה זהירות בכל הנוגע לטראמפ, עד שתעמוד על טיבו. טהרן מבינה שכשהרוסים מנסים לדמיין את מצב הסיום של המלחמה בסוריה הם רואים לנגד עיניהם מדינה פרו־רוסית בחלק המערבי של מה שהייתה פעם סוריה, אבל עם אוריינטציה סונית. ברור לרוסים שניסיון להשליט מדינה שיעית על הרוב הסוני של סוריה יבטיח את המשך התסיסה והלחימה. לרוסיה אינטרס ברור בשמירת הבסיסים הימיים והאוויריים שלה בסוריה, אבל היא לא מרגישה שהתחתנה עם אסד ובבוא העת תהיה מוכנה להחליף אותו באחר, אולי אפילו בסוני, בלי למצמץ.
סוריה הפכה בשנים האחרונות ל"גראונד זירו" של העולם כולו. יצוא הפליטים והטרור מסוריה תרם משמעותית להצבעת הברקזיט בבריטניה, אולי השפיע גם על הבחירות בארה"ב, וכנראה שיחולל עוד חילופי משטרים באירופה כבר השנה. כל מעצמות האזור - איראן, טורקיה, סעודיה ולאחרונה גם מצרים, מעורבות בשדה הקרב הזה. רוסיה מנהלת אותו והחל מהשבוע יש גם כוחות יבשה אמריקאיים בסוריה - גדוד ריינג'רס הצטרף לכוחות הכורדים במערכה על ראקה. איתם עוד כוחות אוויריים של למעלה מ־60 מדינות ששותפות בקואליציה נגד דאעש. לעולם כולו ברור שתוצאות המערכה בסוריה יהדהדו הרבה מעבר לגבולות המזרח התיכון.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות ערוץ 10 [email protected]