כולם יודעים שאין גבולות ברורים להגדרת תפקידו של נשיא המדינה, שכל נשיא לוקח את הנשיאות שלו לכיוונים אחרים, ושחלק מהנשיאים מתחו את השוליים למקומות שהביאו עליהם לא מעט ביקורת ציבורית. ובכל זאת, נדמה שגם מצדדי האקטיביזם הנשיאותי ייאלצו להודות שמעורבות של נשיא בהליכי חקיקה בכנסת היא משהו שחוצה את כל הגבולות הלגיטימיים. שלחצים על חבר כנסת כדי שיצביע כפי שהנשיא רוצה שיצביע, כפי שבאים לידי ביטוי במה שנחשוף כאן, מלמדים על היסחפות של הנשיא למחוזות שמעבר לקו האדום.
הסיפור הזה התחיל לפני כחודש וחצי, כשראובן ריבלין הזמין לפגישה במשכנו את חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' מהבית היהודי. סמוטריץ', שלא קיבל הודעה מוקדמת על נושא השיחה, זכה עם תחילתה להרצאה קצרה שעסקה בדמוקרטיה, בתורת ז'בוטינסקי, בזכויות המיעוטים ובמאמץ הגדול שעושה ריבלין כדי שבעולם כולו יידעו שבישראל לא מפלים אף אחד. אחרי הפתיחה הזו ניגש הנשיא לעניין והסביר לסמוטריץ' כמה חשוב לקדם ולהעביר את חוק בגין, שעוסק בקרקעות הבדואים.
החוק שעלה וגם נפל לפני כמה שנים, נזכיר, אמור היה להעביר קרקעות בהיקפי ענק לבעלותם הפרטית של מיעוט מהבדואים, שאיש מהם מעולם לא הוכיח בעלות על הקרקעות הללו, ובפועל להתעלם מסדרה ארוכה של פסקי דין שניתנו נגד בדואים בבתי המשפט השונים. לסמוטריץ', נזכיר עוד, יש מניות בהפלת החוק בגרסתו הקודמת, עוד בטרם נבחר לכנסת, כשפעל נגדו במסגרת תנועת רגבים.
אני מתנגד לחוק הזה, אמר סמוטריץ' לריבלין, אתה יודע את דעתי, אבל זכותך כמובן לקדם אותו. דיברתי עם ראש הממשלה בעניין הזה, גילה הנשיא, והוא אמר לי שאם אני רוצה לקדם את החוק אני חייב לשכנע אותך, כי בלעדיך זה לא יעבור. כאן עבר הנשיא לטון מעט יותר נוזפני. אתה צריך לזכור שאתה כבר לא פעיל שטח של רגבים, הזכיר לאורח, אתה איש ציבור. אתה חבר כנסת. יש לך אחריות.
סמוטריץ' פרש בפני הנשיא במשך דקות ארוכות את עמדתו בכל סוגיית תביעות הבעלות של הבדואים בנגב, אבל נדמה שלא הצליח במלאכת השכנוע. אתה היחיד שחושב אחרת, המשיך ריבלין ללחוץ, אתה באמת חושב שיש לך זכות לתקוע ככה את הכל? תהיה מוכן גם להפיל על זה את הממשלה? זו הדמוקרטיה, השיב סמוטריץ', ואני מתכוון להשתמש בכל הכלים הפרלמנטריים שיש בידי כדי לא לאפשר לחוק הזה לעבור. ואם באמת אני היחיד שחושב כך, כמו שאתה טוען, אז בטח כל שאר ה־119 יצביעו הפוך ממני והחוק יעבור ברוב גדול. זה מוזר, המשיך חבר הכנסת, שאני שומע בכל פעם מחדש ש"יש שופטים בירושלים", ואז כשזה מגיע לבדואים אתם מבקשים לתת להם את כל מה שבתי המשפט קבעו שלא מגיע להם. יכול להיות ש"יש שופטים בירושלים" חל רק כשהם פוסקים לפנות את עמונה?
אחר כך, כשעבר הנשיא לדבר על בעיות הבנייה של ערביי הצפון, ניסה סמוטריץ' לרמוז לו בעדינות שהוא לא בקי בחומר. יש להם תוכניות מתאר כמעט בכל היישובים, אמר, ורובן נתקעו במהלך השנים בגלל בעיות פנימיות שלהם. זה לא רוצה לבנות לגובה, ההוא לא מוכן לשחרר קרקע למישהו שהוא לא מהמשפחה שלו, זה הם בעצמם עוצרים הכל. לפני כמה שנים, סיפר, לקחנו ברגבים מתכנן ערים וכתבנו איתו דוח על בעיות הבנייה בצפון. עברנו על כל תוכניות המתאר של הערבים, אחת אחת. התברר שלא חסרות להם תוכניות מתאר, העניין הוא שהם לא מצליחים לעשות איתן כלום. סמוטריץ' נתן, כדוגמה, את סיפור דלית אל־כרמל. הלבינו להם שם את כל הבנייה הבלתי חוקית, הסביר, שלושה ימים אחר כך הם התחילו לבנות מחוץ לשטח התוכניות החוקיות שכונה לא חוקית חדשה, כשיש להם עוד 40% שלא מומש בתוך היישוב עצמו.
כעבור שעה ומשהו הסתיימה הפגישה בחוסר הסכמה אבל ריבלין לא התכוון לעצור כאן.
# # #
ביום ראשון השבוע זימן הגורל לשניים מפגש נוסף, הפעם בטקס שנערך בהר הרצל לזכרם של חיילי צה"ל שמקום קבורתם לא נודע. רגע לפני הטקס התכנסו המכובדים במרחק מה מהקהל, לקראת כניסתם למתחם. היו שם, בין השאר, נשיא המדינה ריבלין ושר הביטחון אביגדור ליברמן ושופט בית המשפט העליון עוזי פוגלמן, וגם ח"כ סמוטריץ'. ריבלין ניצל את ההזדמנות כדי להמשיך את השיחה הקודמת. "סמוטריץ'", זעף הנשיא כשזיהה את חבר הכנסת, "דע לך שאני הולך נגדכם למלחמת חורמה על עניין הבדואים".
לסמוטריץ' לקח שנייה להתעשת. "אני מקווה מאוד שכנשיא לא תיכנס למלחמות שתפסיד בהן". רגע קל אחר כך, תוך כדי ההליכה לעבר מקומות הישיבה, המשיך הנשיא במה שהחל קודם. "אתה לא דמוקרט. אתה עושה הבחנה בין אזרחי המדינה השונים, בין זכויות לאומיות לזכויות אזרחיות". "זה ססמאות", השיב סמוטריץ', "צריך לדבר על עובדות. אם אתה רוצה לדבר בססמאות, אז כן, אתה דמוקרט ואני אנטי־דמוקרט, ושם זה יישאר. אני מעדיף לדבר על העובדות". רגע אחר כך התיישבו כולם. סמוטריץ' תפס את מקומו לשמאלו של הנשיא. ריבלין, כך נראה, עוד לא נרגע. "אני מדבר בססמאות? 20 שנה אני עוסק בזה".
"יש לי כבוד רב לנשיא", אמר לי סמוטריץ' השבוע, "אבל הוא טועה בכל מה שקשור להכרת העובדות ולמסקנה. אני אמשיך לפעול כהבנתי ואעשה הכל כדי לטרפד את חוק בגין".
נשיא המדינה, אם זה לא מובן עד עכשיו, עסוק מאוד בתקופה האחרונה בכל מה שקשור בענייני הבנייה במגזר הערבי, החוקית והבלתי חוקית. הסיוע למגזר, לגיטימי. עומק המעורבות של הנשיא, לעומת זאת, מעלה את השאלה אם הוא לא חוצה לעתים את הגבולות הדרושים במקום של הפרדת רשויות.
# # #
ביום שלישי שעבר הרסה המדינה תשעה בתים בעפרה. זו הייתה הריסה חסרת תכלית. אף פלסטיני לא יבנה בית באמצע היישוב עפרה, אבל חוק הוא חוק, וצווי הריסה הם צווי הריסה, ופסק דין של בית המשפט הוא פסק דין של בית משפט. כשחברי הכנסת של המחנה הלאומי קידמו את חוק ההסדרה, זה שנועד לנסות למנוע הריסות כאלה בעתיד, הם מצאו מולם גם את נשיא המדינה. ריבלין, בסדרה של נאומים והדלפות, הבהיר עד כמה הוא מתנגד ליוזמה הזו ועד כמה אסור לקבלה.
כך או כך, ערב לפני הריסת הבתים בעפרה כינס הנשיא במשכנו בירושלים ישיבה רבת משתתפים שעסקה בהריסות ובאכיפת חוק במגזר אחר ובאווירה אחרת. נטלו בה חלק שר האוצר, משה כחלון, שר הפנים אריה דרעי, שר החקלאות אורי אריאל, מנכ"ל משרד ראש הממשלה אלי גרונר, הממונה על התקציבים באוצר אמיר לוי ושורה ארוכה של ראשי רשויות ערביות. לא בתי עפרה המיועדים להריסה היו על השולחן בערב הזה, כאמור, אלא עשרות אלפי מבנים לא חוקיים במגזר הערבי. "הערב פגישה בלשכת הנשיא", צייץ בטוויטר ראש מועצת דלית אל־כרמל, רפיק חלבי, "... למצוא מוצא מסבך התכנון והקפאת צווי ההריסה".
ברקע ההתכנסות הזו עמדה דאגה גדולה של ראשי הרשויות הערביות ממדיניות ההריסה ומקידומו של מה שזכה לכינוי "חוק קמיניץ". החוק, שנולד על בסיס עבודת צוות בראשותו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה ארז קמיניץ, ומקודם על ידי מנכ"ל משרד ראש הממשלה, נועד ליצור שינוי כיוון מצדה של המדינה מול עבירות הבנייה במגזר הערבי.
בגדול, בלי להיכנס לכל הפרטים, אפשר לומר שאם עד היום היה מתנהל מול העבריינים הליך פלילי אטי, מסורבל וממושך שבסופו המדינה הוציאה טונות של אנרגיה והעבריין נשאר עם הבית הבלתי חוקי שלו כשהוא עומד על תלו, החוק החדש יעביר את הטיפול להליך המינהלי, יאפשר הריסה מהירה, יטיל תשלום כבד על כיסם של העבריינים ובעיקר יוציא את החשק למי שחושב לבנות כך בעתיד. החוק כבר עבר בקריאה ראשונה והוא מקודם בימים אלה באינטנסיביות בוועדת הפנים של הכנסת בראשותו של ח"כ דודי אמסלם.
"זו הייתה ישיבה תמוהה", הגדיר אחד המשתתפים את מה שקרה באותו ערב, "קודם כל, כי לא היה ברור מה עושה הנשיא בעניין הזה. אם הוא מקבל אליו את ראשי הרשויות הערביות כדי לשמוע את בעיותיהם או כדי להרגיע אותם, זה בסדר. אבל כשהוא מכנס ישיבת עבודה כזו עם שרים ופקידים מול מי שעליהם הם אמורים לאכוף את החוק, וכל זה כשהליכי החקיקה מתנהלים בכנסת, זה משהו שלא אמור לקרות". "זה הרגיש קצת כמו איזה אמבוש על השרים", אומר משתתף אחר, "הם והפקידים שבאו איתם מצאו את עצמם מול ראשי הרשויות שמוכנים לעשות הכל כדי שלא יהרסו אצלם ומול הנשיא שלחץ כל הזמן כדי שיתגמשו. או שיש כאן חוק או שאין".
בשלב מסוים ניסה השר כחלון להסביר שהמערכת המשפטית היא שקובעת מה ייהרס ומה לא. לריבלין היה מה להגיד על זה. בתי המשפט מתירים להרוס, טען, אבל אם המדינה לא תדרוש הריסה, בתי המשפט לא יורו לבצע אותה. שר הפנים, דרעי, ביקש להבין לאן חותר הנשיא. אתה רוצה שנאשר בנייה מחוץ לקו הכחול שתוחם את היישוב? שאל. ריבלין העלה את האפשרות להרחיב את השטח התחום בקו הכחול. יכול להיות שזה מה שצריך לעשות, אמר.
מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אלי גרונר, שפועל לקידום העברת החוק, היה המתנגד הבולט לקו שניסו הנשיא וראשי הרשויות להוביל. גרונר הסביר שיהיה מוכן לגלות סלחנות ביישובים שבהם אין תוכניות מתאר בשנים האחרונות, אבל אצל כל השאר יתעקש על טיפול בלתי מתפשר בבנייה הלא חוקית. לא יעלה על הדעת שאני אתבקש להלבין בנייה בלתי חוקית מחוץ לגבולות היישוב החוקיים, כשיש תוכניות בנייה חוקיות בתוך היישוב, אמר.
כמה פעמים במהלך הדיון ביקש הנשיא מפקידים שהעירו הערות שהעידו על נכונות להתגמש, שיעבירו לו את עמדתם בכתב. "ממתי דיון אצל הנשיא הופך לפורום שבו פקידים צריכים להתחייב לנשיא על עמדת המשרד שלהם?", אומר אחד הנוכחים, "הייתה תחושה כל הזמן שהנשיא לוחץ ונציגי הממשלה מתגוננים. הרוח הכללית שאליה הובל הדיון, ניסתה להקטין למינימום את האכיפה וההריסות. ההרגשה הייתה שלמעט כמה מילים של יציאה ידי חובה, שלטון החוק לא ממש היה מיוצג בדיון הזה".
"הבעיה הגדולה", מסביר גורם אחר שהיה במקום, "שמדובר בנושא מקצועי שהנשיא לא בקי בו. לכל ראש רשות שהיה שם יש סיפור אחר. אצל חלק מהם יש באמת בעיות, אצל אחרים כמו ראש עיריית טייבה, הוכנה תוכנית מתאר חדשה רק לפני שלוש שנים, ומאז הבנייה הבלתי חוקית נמשכת שם בהיקף גדול מחוץ לתוכנית המתאר. אותו דבר בקלנסואה, שיש לה תוכנית מתאר מהשנים האחרונות, אבל יש בה בתים שזרוקים בתוך השדות בלי קשר לשום תוכנית, כאלה שגם בעוד אלף שנה לא יהיה אפשר להכשיר אותם. אז למה מצפים? שהמדינה תתעלם מזה? אז הנשיא ניסה להגיד 'זה לא נורא, יש מקרים שבהם אפשר להזיז את הקו הכחול'. השאלה עד כמה המדינה צריכה לבוא לקראת מי שחושבים שאין דין ואין דיין, ועד כמה מדיניות הממשלה אמורה להידון במפגשים כאלה אצל הנשיא".
"הנשיא סיכם את הפגישה באמירה שלפיה המטרה צריכה להיות הסדרה ולא הריסה", שחזר אחד המוזמנים, "ושצריך לגבש מסמך שהממשלה תוביל אותו בעניין הזה, אבל השאלה הגדולה היא למה הוא מתערב במדיניות הממשלה ובנושא מקצועי כזה, ולמה דנים אצלו בחוק שהממשלה מקדמת ונמצא ממש בימים אלה בדיונים אצל חברי הכנסת".
# # #
תגובת בית הנשיא:"הנשיא נפגש עם ח"כ סמוטריץ' וזאת בהמשך לבקשת ראש הממשלה אשר דן עם הנשיא ארוכות בנושא ההתיישבות הבדואית בנגב בפגישת העדכון השגרתית בין השניים. השיח עם ח"כ סמוטריץ' היה פורה ומעניין, והנשיא ישמח להמשיך לקיימו כפי שסוכם עם ח"כ סמוטריץ' בפגישתם וזאת שלא על גבי דפי העיתון.
"לאחר פניות ראשי רשויות ערבים אל הנשיא בבקשה להרגעת הרוחות ולקדם הידברות והבנה הדדית לאחר אירועי אום אל־חיראן, התקיים בבית הנשיא דיון משותף בנושא בעיית הבנייה הבלתי חוקית במגזר הערבי בנוכחות פורום מצומצם מקרב הרשויות הערביות והשרים האמונים על הסוגיה על מכלול היבטיה. בית הנשיא ימשיך להוות אכסניה להידברות בין כל אזרחי המדינה ככל שיעלה בידיו ובהתאם למתאפשר".