זה סיפור שראשיתו דיון ענייני ואחריתו שיעור חשוב בתורת הפוליטיקלי קורקט. גל הטרור האחרון, "טרור היחידים", הכניס ללחץ לא מעט מעסיקים, כשהתברר שחלק גדול מהמפגעים אינם חברי חוליה מאורגנת, אלא פלסטינים מן השורה שבוקר אחד החליטו להרים כלי חד ולהפוך לשהידים. מעסיקים רבים, שבחרו לא לקחת סיכון, שלחו הביתה עובדים ערבים.

זה היה צעד בעייתי מאוד, אבל כזה שקשה שלא להבין מה היה הרקע שלו. תנועת "דרך חיים" הוציאה בימים ההם עלון שהציע ייעוץ משפטי בנושא. "יש לך עובד ערבי שאינך בטוח לגבי כוונתו? לצערנו, המציאות מוכיחה שיש סיבה לחשוש. זו לא גזענות. אפשר לעשות זאת באופן חוקי! אתה לא חייב להעסיק מישהו שמסכן אותך. זקוק לסיוע משפטי בנושא? פנה לתא המשפטי של תנועת 'דרך חיים'".

בתחילת נובמבר 2015 קיבלו בתנועה מכתב דחוף מנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה במשרד הכלכלה, המסביר שהמנשר הזה בעייתי. בנציבות הזכירו כי החוק אוסר על אפליית עובדים, בין היתר "מחמת לאום", וש"בחינת העלון מעלה כי ישנה כוונה, לכאורה, לסייע למעסיקים להפלות בפועל עובדים מהאוכלוסייה הערבית..." עורכי הדין אורי ציפורי ויצחק קובי מהתא המשפטי של התנועה השיבו לעו"ד ג'נט שלום, הנציבה האזורית של מחוז ירושלים, שאין להם שום כוונה לעודד מעסיקים לפטר עובדים ערבים באופן גורף. הראיה לכך, הסבירו, היא שרוב הפונים אליהם נענו שאין להם עילה חוקית לפטר את העובד הערבי שלהם. לעורכי הדין ציפורי וקובי הייתה גם טענה משפטית מול הנציבות. החוק, הטעימו, אוסר להפלות מטעמים של מין, גזע ודת, אבל הוא לא אוסר על מעסיק לפטר עובד שמסכן אותו. "השאלה היחידה שצריכה להישאל היא אם חשש זה הוא חשש סביר, או שמא הוא מבוסס על שיקולים פסולים (כגון זהות לאומית בלבד)", כתבו.

סוג של ירידה מהפסים

ב"דרך חיים" הביאו כדוגמה אירוע שהתרחש שבועיים קודם לכן, כשעובד של חברת בזק ביצע פיגוע רצחני בשכונת גאולה בירושלים, ולאחריו התברר כי שנה קודם לכן, לאחר הטבח בבית הכנסת בהר נוף, התראיין האיש והביע שמחה על מות היהודים והזדהות עם בן דודו שביצע שם את הפיגוע. "האם ניתן לקבוע בנחרצות כי בזק לא הייתה רשאית לפטר עובד זה בכפוף להליך פיטורים מסודר, אילו ידעה על התבטאויותיו?" תהו. ב"דרך חיים" ביקשו לקבל הנחיות והבהרות, כדי שיוכלו לפעול במסגרת החוק.

כמה שבועות אחר כך זומנו לפגישה בנציבות, פגישה שהסתיימה בבקשה חוזרת של הנציבה להסיר את פרסומי התנועה. פרסום "ששם דגש על עובדים ערבים בצורה קולקטיבית ושלילית, במציאות מורכבת, עלול להיות נפיץ ולהוביל לאפליה רבה עוד יותר על רקע לאום..." כתבה. בספטמבר 2016 החליטו ב"דרך חיים" להוציא נוסח חדש, מרוכך בהרבה, ולקבל קודם פרסומו את עמדת הנציבות. מכיוון שדרשתם, כתבו לנציבה, שלא יהיה פרסום ש"שם דגש על עובדים ערבים", יש לנו נוסח נטול ערבים. "בעל עסק, יש לך עובד שמביע תמיכה במעשי טרור? מביע שמחה על רצח יהודים? אתה לא בטוח לגבי כוונותיו?... פנה לייעוץ משפטי". תשובת הנציבות לא איחרה לבוא. "נוסח זה עדיין מרמז על הבחנה על בסיס לאום..." גם הטקסט החדש, הסבירה הנציבה שוב, "שם דגש על עובדים ערבים בצורה קולקטיבית ושלילית..."

זירת פיגוע הדריסה ברחוב מלכי ישראל בירושלים זירת פיגוע הדריסה ברחוב מלכי ישראל בירושלים

עכשיו גם ב"דרך חיים" לא הבינו מה רוצה מהם הנציבות. דרשתם שלא נשים דגש על ערבים "בצורה קולקטיבית ושלילית", כתבו בחזרה, ולכן הוצאנו את הערבים לחלוטין מהמודעה. אין בה ערבים כלל. "הנוסח המוצע... מדבר על עובדים שמביעים תמיכה במעשי טרור, ללא אזכור השתייכותם הלאומית... הנוסח לא מתייחס דווקא לערבים המביעים גילוי שמחה על רצח יהודים... לא נאמר ולא נרמז בנוסח שכל הערבים מביעים גילויי שמחה על רצח יהודים". בנציבות עמדו בסירוב. מדובר ב"מכבסת מילים", הסבירו. "... אף אם הנוסח כוללני ומרומז, הוא עלול להתפרש באופן הקורא לאפליית עובדים על רקע לאום ומוצא". וזו, גם למי שהסתייג מהנוסח הראשון, סוג של ירידה מהפסים.

זוכרים שלעגנו לנשיא ארצות הברית הקודם, ברק אובמה, שלא היה מסוגל להגיד בקול שמי שמבצעים את הפיגועים הם מוסלמים? ובכן, משרד הכלכלה שלנו משאיר לו אבק. אצלנו אסור להגיד אפילו שהנרצחים הם יהודים, שמא מישהו יבין דבר מתוך דבר ויגיע למסקנה שהרוצחים הם לא יהודים.