1. בדרך כלל נוטים לתייג אותי כטיפוס "ממלכתי". ככל הנראה היו אלה שנותי הרבות בשירות המדינה והצבא בתפקידי דוברות, הסברה ותקשורת שהפכו אותי לרב אמן בפוליטיקלי קורקט, באופן שמתפרש לעתים לזכותי ולעתים לחובתי. כשלעצמי, למדתי לחיות בתוך גבולות הגזרה של המתינות והניסוח המעודן, אבל לאחרונה, בלי שאתכנן או אחפוץ, אני הולך ונגמל. 

אני מעיין בציוצים שלי בטוויטר ובפוסטים שאני כותב בפייסבוק בשבועות האחרונים ואפילו במאמרים בטור השבועי שלי, ומזהה שאני כותב ישיר ואולי בוטה יותר (הכל עניין יחסי). אני לא מת על זה. בדרך כלל אני חושב שאפשר להעביר מסר, לשכנע, לפרש ולרתום דעת קהל ולהשפיע בנועם הליכות, במתינות, בשפה נקייה וכו'. 

ככל שאני מעמיק בשינוי, אני מייחס זאת בזהירות לשני משפיעים: גילי המתקדם לצד המרחק שאני צובר מהמדים, מהממלכתיות ומהמחויבות, ובעיקר, זהו נתניהו. בנימין נתניהו ו"סדנת השבי" שהוא מעביר אותנו, אזרחי המדינה.

איני יודע כיצד תתפתח המגמה הזאת שאני חווה. כולי תקווה שאצליח להישאר מתון, שקול ואחראי למרות שיבוש המערכות, המהלכים ההזויים והטרלול שמאיים לטרוף כאן את האביב ואת הפריחה. אני מקווה שבעוד כמה חודשים אסתכל על הציוצים שלי ועל הפוסטים מחורף 2017 כעל הערות סוגריים לא שייכות, ואמשיך לשרת את קוראי ועוקבי בממלכתיות עם ערך מוסף. הלוואי. בינתיים, מחובתי להיות ישיר. 

2. התחושה שלי היא שנחטפנו באוויר. באופן וירטואלי כמובן. נחטפה המדינה, נחטפה החברה, נחטפה הממשלה, נחטפו ההיגיון, סדרי העדיפויות, השכל הישר. נחטפו האיזונים והבלמים. חלק מהנוסעים בג'מבו הענק הזה מעמידים פנים שהם ישנים ולא רוצים להבין. חלקם באמת ישנים. 

החוטפים הם שניים: הקברניט, שרגע לפני ההמראה נראה לנו הגיוני, מנוסה, שקול, מאוזן ובעל ניסיון של אלפי שעות טיסה, אך כעת הוא משנה כיוון ומנווט את המטוס כראות עיניו. לאן הוא טס? אינני יודע. אולי לרוסיה של פוטין או אולי לטורקיה של ארדואן. אצלם הוא מזהה תכונות ודפוסים של שליטה בעם ובתקשורת שהיה רוצה לאמץ. ואולי זוהי טיסה לשום מקום?

גאולה אבן. איך זה שידיעה עליה משבשת את דעתו של רה"מ? צילום: פלאש 90

משתפת איתו פעולה הדיילת הראשית שנמצאת עמו בקשר, משפיעה על הנתיב, על הגובה והמהירות, ולא מהססת להחליף ולהדיח את קברניטי המשנה, את מהנדסי הטיסה ואת הכלכל והדיילות שאינם מתיישרים עם "הראש שלנו".

ואולי בעצם הוא בורח איתנו ועם המטוס. בורח מהחקירות של 1000 ושל 2000 ושל הצוללות, בורח מהסקרים שמחמיאים ללפיד, מהכוח העולה של בנט ושקד, מברק, מאשכנזי ומגנץ ואולי גם מטראמפ, שהתחפש לימני וכעת מתברר כעוד שמאלן שרוצה להקפיא התנחלויות ועומד לבזות כאן את נתניהו ואת הימין. אולי הוא בורח איתנו לבחירות בזק שלא בטובתנו.

3. שוב ושוב זה בא ומכה בי ובנו. חוסר ההלימה המשווע הזה בין המדינאי הבכיר, המוכשר והרהוט בנימין נתניהו, שפוסע בבטחה ובסמכות על השטיחים בבית הלבן, בקרמלין, בבייג'ינג, בארמונות אפריקה, בסינגפור ובאוסטרליה ובכל מקום. 

חוסר ההלימה בין הפרזנטור הטוב ביותר של מדינת ישראל, של חוסנה, של כלכלתה, של ה"סטארט־אפ ניישן", הטכנולוגיה והחקלאות, בעל האנגלית הרהוטה והיכולת ליצור קשר אישי. חוסר ההלימה בין הפוליטיקאי הכי מוכשר שלנו, שמצליח לשלוט בכישרון של קוסם במפלגתו, בסיעתו, לקרב, להרחיק, לצנן, להמאיס ולהדיח. חוסר ההלימה בין האיש הזה לבין נתניהו שמתעסק באובססיביות בכל כותרת וידיעה, שרוצה להשיג שליטה בתקשורת, שמתעקש לקבוע מי יערוך ומי יגיש רצועות בשידור הציבורי. 

חוסר ההלימה בין ראש הממשלה המנוסה הזה - שאמור לקבל החלטות בענייני מלחמה ושלום - לבין נתניהו שאחת, גאולה אבן שהולכת להיות מגישה בחדשות בערוץ ציבורי, משבשת את דעתו, מוציאה אותו מהאיזון וגורמת לו ולסביבתו לטירוף, טרלול ואובדן בלמים. 

4. האומנם ראוי שנתניהו יהיה האיש שיחליט שוב ושוב מתי תהיינה הבחירות, ובשל איזה נושא תפורק הממשלה והקואליציה? האם יש היגיון שיום אחד, אחרי שראשי סיעות הקואליציה יגבשו הסכמה, יקום נתניהו ויפוצץ הכל משיקולים זרים? מדוע לא ניתן להשתמש בשכל הישר, בחוק הקיים ולהקים ממשלה חלופית?

בבקשה, שהליכוד תמנה ראש ממשלה לשנה (ישראל כץ, יולי אדלשטיין, גלעד ארדן וכו'), תקום ממשלה חלופית שתנהל את העסק ותקבע בנחת מועד מוסכם לבחירות. האומנם אנחנו זקוקים לבחירות כעת ולעיסוק אובססיבי בתאגיד? לי ברור שנתניהו חותר לבחירות בזק שיתמקדו בהסתה ובשיסוי בשאלה: "זה אנחנו (הימין הלאומי) או הם (התקשורת השמאלנית)".

ידידי, גברי בר־גיל, סא"ל (במיל') ומזכיר התנועה הקיבוצית לשעבר, מנה השבוע בפייסבוק מספר נושאים ראויים למשבר קואליציוני, עם כל הכבוד לגאולה אבן: העלאת קצבת הנכות, חיסול מעמד עובדי הקבלן, הגדלת סל התרופות, ביטוח סיעודי ממלכתי, הצלת החקלאות הישראלית, תוכנית חומש לפריפריה, פיתוח תחבורה ציבורית ראויה, יוזמה מדינית וחופש עיתונות.  

וכך, במדינה הקטנה שלנו, כשבצפון יש פוטנציאל התלקחות מול סוריה וחיזבאללה והדרום נפיץ, וכשראש השב"כ מנבא פיגועים לקראת פסח; בתקופה שהאזור משווע למהלך מדיני וטראמפ מתחיל להתכוונן, דווקא נתניהו, שרבים ציפו ממנו בזמנו לגאולה - דווקא הוא נלחם בה בחירוף נפש, ומאיים להחריב בגללה את הבית השלישי כולו. 

5. ובינתיים הולך ומתקבע אהוד ברק כמנהיג גולה שמדבר אל עמו דרך מצלמה פשוטה של טלפון סלולרי. לבוש בפשטות ועם זקן עבות ונפנוף ידיים, כשמאחוריו קיר פשוט בתוך דירת פאר וזר צבעונים ברקע, הוא מטיף מוסר לנתניהו כדבר מורה אל תלמידו הנוזף בשיחת השליש: "זה כבר לא ימין או שמאל, זה עם נתניהו או בלעדיו, זה עם הטרלול או ההיגיון". 

אהוד ברק. גם זה משהו. צילום: פלאש 90

תגובות הציבור מעורבות. אין מברק זיכרון חיובי, אין אליו כמיהה, אין תנועה שתשיב אותו לקדמת הבמה ולהגאים, אך יש קשב מצטבר והולך. הוא מנסה לכבוש את הציניות וההומור שלא תמיד מובן. מן הגולה שבמרומי מגדל היוקרה בתל אביב הוא מדבר אל עמו. איני בטוח שמנהיגים גולים יכולים לשוב אל ההגה, אבל עבור השלטון הם לעתים כיתוש באוזן, וגם זה משהו.  

6. השבוע סיפר לי ידידי שמתגורר במושבה מגדל כי ראש אכ"א ודובר צה"ל, האלוף מוטי אלמוז, אורח קבוע בבית הכנסת מדי שבת. חבל שלא ידעתי על "הכיפה השקופה" של אלמוז כשהתעמתתי בערוץ 10 עם הרב עמיחי אליהו, ראש ראשי רבני הקהילות שהחל לפתע לתקוף את האלוף אלמוז. מיד הטחתי בפניו את שכבר הבנתי: חלקים בציונות הדתית, שאינם מייצגים את הרוב הדומם, מבקשים להעביר את אלמוז "סדרת חינוך" מתבקשת מבחינתם, כשהוא אחראי כעת גם על חיל החינוך, גם על הרבנות הצבאית, גם על הגיור, גם על ישיבות ההסדר, על דחיות הגיוס ועוד. 

אני מכיר את אלמוז ומתרשם מהאיפוק שלו ומחוסר התגובה להשמצות, ובטוח שזה מה שינצח. לטובת צה"ל ולטובתנו. 

7. השבוע השמיעו ב"ארבע אחר הצהריים" (גל"צ) את "ביתי אל מול גולן" בביצוע המקורי של בת־עמי לרר, בת קיבוץ שער הגולן מתוך מחזמר שכתב חבר הקיבוץ יוסף נצר ז"ל והלחין חיים הניק ברקני לכבוד חגיגות 25 שנה לשער הגולן.

העורך המוזיקלי המיתולוגי של גלי צה"ל, יורם רותם - בן קיבוץ דגניה - ידע להשמיע את השיר הזה, בביצוע הזה (למרות עשרות הביצועים שנעשו לו), כמתנת חג לקיבוץ שער הגולן שבדיוק אתמול חגג 80 שנה להיווסדו. מזל טוב, ושבת שלום.