זוכרים על מה הלכנו לבחירות לפני שנתיים? תחשבו טוב. אומרים שזה היה על חוק "ישראל היום". את זה אנחנו יודעים אחרי שהתפרסמו השיחות המלוכלכות שניהל ראש הממשלה בנימין נתניהו עם מו"ל "ידיעות אחרונות", נוני מוזס. בזמן אמת נתניהו פיטר את שר האוצר יאיר לפיד ואת שרת המשפטים ציפי לבני על משהו אחר לגמרי, לכאורה. נתניהו טען אז שהוא הקדים את הבחירות כדי לקדם את המשילות. כדי למשול.

זה מה שהוא אמר במסיבת עיתונאים מיוחדת בדצמבר 2014: "במצב הנוכחי אי אפשר להנהיג את המדינה. החלטתי לפעול לפיזור הכנסת וללכת לבחירות בהקדם האפשרי. צריך לקיים בחירות מהירות... דבר אחד משותף ללפיד וללבני בהתנהלות שלהם - רוממות הפוליטיקה החדשה בגרונם, אבל בפועל הם עושים פוליטיקה ישנה. בשבועות האחרונים הם הצטרפו לניסיונות לפתות את הסיעות החרדיות להדיח את ראש הממשלה בעודם יושבים בממשלה... במילה אחת קוראים לזה פוטש. ככה אי אפשר לנהל ממשלה". הבנתם? זה היה עניין ניהולי.

בהמשך נתניהו הקים ועדת משילות ומשך את השקר הזה אל תוך מערכת הבחירות, שהסתיימה בניצחון מזהיר שלו. האמת היא שנתניהו עושה הכל חוץ מלמשול. הוא יודע לנצח. הוא יודע להיבחר. הוא יודע לחבר קואליציות, והוא מסבירן מצוין. הוא יודע לקטר וליילל נגד התקשורת ה"עוינת". הוא רוגז על בית המשפט, והוא מתמקד בנאומים מעולים. אבל למשול? למשול זה אומר להוביל קו, להתוות מדיניות ולסלק מכשולים כדי להגיע ליעד אסטרטגי. נגיד, תאגיד השידור הציבורי, איפה המשילות כאן?

ראש הממשלה מרמה את כולם כשהוא מדבר על כך שהוא חושב שלא צריך להקים את התאגיד. התאגיד כבר קם. הוא אושר בממשלת נתניהו על ידי נתניהו. הוא תוצאה של כישלון מתמשך של ממשלות שונות, גם של נתניהו, להוביל רפורמה והבראה ברשות השידור. זה נכשל כי ועדי העובדים, יחד עם ההסתדרות, לא הסכימו לכל פשרה, קיצוץ וייעול.

שר התקשורת לשעבר גלעד ארדן החליט לעשות מהלך קשה ואכזרי בגיבוי ראש הממשלה, לסגור את הרשות ואז להקים אותה מחדש. זה התאגיד. הוא תוקצב, אושר, גויסו עובדים, נשכרו בניינים והוקם מערך שידורים מכוח החלטת ממשלה. ממשלת נתניהו. עכשיו פתאום נתניהו התעורר והחליט שבעצם זה לא מה שהוא רצה. פתאום הוא מדבר על סיפורים קורעי לב של אנשי רשות השידור, אחרי שרמס את כבודם והוביל מהלך למחיקתם. מה עם עובדים בתאגיד שעזבו מקומות עבודה בטוחים, כי סמכו על משילות נתניהו וממשלתו. הם לא יחפשו עבודה וייקלעו לבעיות פרנסה?

ראש הממשלה רוצה להדיח את ראשי התאגיד, אלדד קובלנץ המנכ"ל וגיל עומר היו"ר. הוא לא נותן סיבה סבירה. הם שמאלנים, אומרים אנשיו. בעיני, זו עילה לתביעת דיבה. ראש הממשלה צריך לדעת שדעה, כמו הצבעה בקלפי, היא אישית וחשאית. הוא הרי ידע ואישר את המינוי שלהם אחרי פעולה של ועדת איתור, אז עכשיו כל פעולה שלו היא בגדר אנטי־משילות. גם העימות שלו עם שר האוצר משה כחלון הוא ההפך ממשילות. על מה הוויכוח בכלל? על התאגיד? זו באמת סיבה רצינית לגרור את ישראל לעוד מערכת בחירות?

כל מה שנתניהו עושה בימים אלו הוא ההפך ממשילות, ההפך ממה שהוא עצמו החליט כשיצא לבחירות האחרונות. הכנסת סיבות אישיות ושיקולים פרסונליים היא הניגוד המוחלט של היכולת לשלוט ולמשול. עם כל הכבוד לגאולה אבן, רעייתו של גדעון סער, זה לא סיבה לעימות תקשורתי מכוער. "אצבע בעין", אמרו אנשי נתניהו, אבל עין לציון צופייה, והאמת שהיא לא ממש צופה בערוץ הראשון. אז כל הסערה הזאת בגלל ערוץ שלא מגיע גם בימים יפים מאוד לאחוזי צפייה דו־ספרתיים? זה ממש מוזר ובטח לא מוכיח יכולת משילות גבוהה.

גאולה אבן. צילום: פלאש 90גאולה אבן. צילום: פלאש 90

שאלת העיתוי

מעל הכל מרחפת שאלת העיתוי ההיסטורי. שמעתי וקראתי חלק מעמיתי שהציגו את התיאוריה שלפיה ההתנגשות עם ממשל דונלד טראמפ בענייני הבנייה בהתנחלויות מובילה את נתניהו לבחירות. לא הבנתי את ההיגיון, ואני חושב אחרת. אחרי הבחירות בישראל טראמפ ישנה את עמדותיו? הבחירות הן כאן ולא שם. נכון, יש ויכוח עם ממשל טראמפ על הבנייה בהתנחלויות, ולמרות האכזבה של מפנטזי הימין צריך להיצמד לעובדות: בניגוד לממשל הקודם, השיחות עם ממשל טראמפ שונות באופן מהותי. אם לא רואים בהתנחלויות מכשול לשלום, נושא השיחות לא יהיה בנייה - כן או לא, אלא איפה וכמה. בכלל, זו עמדת הממשל האמריקאי כבר 50 שנה. איפה המשילות מול הממשל. אם צריך להתעמת אז מתעמתים.

אחרי שטראמפ שחרר את האחיזה האוטומטית של הממשל האמריקאי מתוכנית שתי המדינות, ממשלת הימין של נתניהו הייתה יכולה - ועדיין יכולה - להציג מדיניות, אסטרטגיה ואולי אפילו תוכנית חלופית. זה נקרא למשול. להוביל מהלך מדיני כולל, להציג אותו לנשיא סין ולראש ממשלת אוסטרליה, למכור חזון ולשווק דרך מדינית שאתה מאמין בה. ולא לאפשר לאחרים לגרור את ישראל בנתיב היחיד שהעולם מכיר ורוצה של הקמת מדינה פלסטינית. למשול זה להוביל דרך וליזום, אבל נתניהו מתחמק מזה כמו מאש.

המתנחלים מאשימים אותו בכך שהוא מזמין את הלחצים של ממשל טראמפ. אי אפשר להאשים אותם, כי למשול זה שונה מלשלוט. כשאתה מושל, אתה מוביל קבוצה של אנשים ומאפשר להם להצליח בתחומם. למשל בתחומי הבריאות, הרווחה, התחבורה והתקציב. לגנוב קרדיט משר התחבורה ישראל כץ על המנהרות והרכבות, לקחת את כל התהילה על מהלך הורדת המסים כתוצאה מעסקת מובילאיי זה לא למשול. זה בדיוק ההפך.

נתניהו חזר השבוע מביקור בסין, שם התקשורת אולי לטעמו וגם יכולת המשילות. אבל החוכמה היא לא להתפעל ממדינות לא דמוקרטיות כמו סין או סינגפור, אלא לכבד את מיליוני האזרחים בישראל שהולכים פעם אחר פעם לקלפי ומקבלים את התוצאה בענווה, כל תוצאה. ללכת לבחירות כתעלול, לנצל את השיטה ואת הכללים לצרכים אישיים או ליצור משבר פוליטי עקר וקטנוני על נושא מינורי כמו תאגיד השידור, זו מעילה חמורה באמון הציבור. גם הציבור שתומך בכל לב בנתניהו ומחכה שהוא יוביל, יכריע, ינווט וימשול.

הכותב הוא הכתב המדיני של חדשות ערוץ 2