קראתי, קצת באיחור, את הנוסח המלא של הרצאת ראש המוסד לשעבר תמיר פרדו במכללה האקדמית בנתניה ב־21 במרץ, שזכתה לתגובות רבות. התאכזבתי. שום דבר חדש, שום רעיון מקורי, שום ניתוח מבריק ויוצא דופן. ליבתו היא: "הגיע הזמן שנבחר בדרך". למגינת הלב, המרצה המכובד לא הראה את הדרך ורק חזר על הגישה שאם נפתור את הסוגיה הפלסטינית, אזי נוכל להשתלב במרחב הערבי הסוני.

כמה אמירות שלו גרמו להרמת גבה: למשל הקביעה כי "הסיכון שלקח בן־גוריון על היישוב (היהודי) בהכרזת המדינה קטן עשרות מונים מהסיכונים העומדים לפתחנו בהחלטות הנדרשות" בימים אלו. הייתי מצמיד כמה סימני שאלה לקביעה תמוהה זו. או, למשל, האמירה המצטטת "חבר במזרח התיכון" הקובע כי הערבים התפכחו מהחלום שהיהודים ייעלמו בין הים לירדן, אבל היהודים לא התפכחו מהחלום שהערבים ייעלמו. על זה נאמר "אשרי המאמין".

אין בעזה כיבוש

אפשר להתווכח בלי סוף על הדרך והצורך בבחירה בה. זהו עניין של השקפות ודעות. אך אני רוצה להתמקד במה שנקרא "נתונים", שפרדו נגע בהם בתחום הדמוגרפי. הוא הסביר שאנו עומדים בפני בעיה דמוגרפית, שהיא בבחינת "פצצת זמן מתקתקת", אך אנו טומנים ראשינו בחול. הוא הביא את הנתונים הבאים: מספר היהודים בין הים לירדן זהה כמעט למספר המוסלמים: 1.7 מיליון ערביי ישראל, 2־2.5 מיליון ערבים ביהודה ושומרון ועוד כשני מיליון ברצועת עזה. וכאן אני אומר: אם מדובר במספרים גרידא, צודק ראש המוסד לשעבר (אם כי יש ויכוח גדול בנוגע למספר הערבים ביהודה ושומרון, ולפי אסכולה אחת מספרם פחות משני מיליון), אבל הוא טועה ומטעה אם מדובר בבעיה הדמוגרפית שהוא כל כך חרד לה. מדוע? כי הוא מוסיף את תושבי עזה לבעיה הדמוגרפית, ולא היא. אנחנו לא נמצאים יותר בעזה, אף יהודי לא מתגורר שם, אין שם "כיבוש" ו"קלגסים" של צה"ל. בקיצור: אין שם כלל וכלל בעיה של "מדינה אחת דו־לאומית", כפי שקיימת ביהודה ושומרון. ברגע שהתנתקנו (וזה אולי אחד היתרונות של ההתנתקות) שינינו את המשוואה הדמוגרפית והורדנו ממנה כמעט שני מיליון פלסטינים מרצועת עזה.

לכן לבוא ולחבר את האוכלוסייה הפלסטינית שביהודה ושומרון עם האוכלוסייה הפלסטינית בעזה כדי להציג "פצצה מתקתקת של בעיה דמוגרפית" - זאת הצגה מעוותת. גם אם ישראל עדיין אחראית לחשמל ומים בעזה, אין לזה שום קשר לפצצה הדמוגרפית. למה לבוא וסתם ליצור פאניקה והפחדה מהפצצה הדמוגרפית? להשקפתי, מספיקים שני מיליון פלסטינים ביהודה ושומרון כדי לפסול כל רעיון של סיפוח עם זכויות אזרח או בלי זכויות אזרח לפלסטינים.

ושתי הערות לסיום: האחת, דווקא מדינת ישראל נמצאת בעלייה דמוגרפית, בין השאר בשל פריון גבוה של האישה (שלוש לידות) ומאזן הגירה חיובי. זהו מרכיב חשוב בעוצמה הישראלית הכוללת. ביהודה ושומרון (לא בעזה!), לעומת זאת, הפריון הגבוה של האישה הערבייה ירד מחמש לידות ב־1969 לשלוש ב־2016 בשל תהליכי מודרניזציה.

השנייה, אם מחר קמה מדינה פלסטינית, הקולטת את הפליטים הפלסטינים בכמויות גדולות, אז באמת תיווצר במדינת פלסטין ביהודה ושומרון בעיה דמוגרפית חריפה ביותר, שלבטח יהיו לה השפעות על מדינת ישראל. זהו נושא למחקר רציני.