יש כאלו שסופרים, אני ממש לא. אבל איזו עמותה שלחה לי מספר - 5777, וחשבתי שזה הקוד שלי לאראלה ממפעל הפיס, לבוא לקחת את השלל שמגיע לי. הרי הגברת כבר לא מתקשרת, לא כותבת מסרים, ואני בגעגוע. אז טלפנתי לאישה ומסרתי לה את הקוד, שתלך להביא את הזוזים שמגיעים לנו.
"אתה לא אמיתי", הגיבה כיפוש. "אולי זו הספירה ליציאת מצרים, למה אתה אפילו לא קורא מיילים ומטריד אותי?". הא, סליחה כפרות, חשבתי לשמח אותך בכמה לירות. ראיתי איך את הופכת את התלושים לחג לאבק בתוך 24 שעות, אז חשבתי שאספקה חדשה של זוזים תשמח אותך.
"רק שטויות יש לך בראש. מה יהיה איתך?".תקשיבי לי טוף־טוף, עברתי עכשיו על הסמרט־עיתונים, והגעתי למסקנה שאת חייבת להעריץ אותי כל יום.
"אני מעריכה, אבל לא מעריצה". זו טעות יסודית, כפרות, כי כל אישה שנייה מפורסמת מספרת איך בן הזוג שלה פוצץ אותה ממכות, והחשודים אומרים שמה פתאום. אני עוד לא הרמתי עלייך יד, זו הסיבה שבגינה אני דורש הערצה.
"מאמי, אתה תמיד יכול לנסות, איני מתחייבת על התוצאות. נכון שאתה יותר חזק ממני, אבל אתה אוהב לישון. ואם רק תנסה להרים עלי יד, לא תוכל להירדם יותר בחיים, רק מהפחד ממה שאעשה לך בתגובה. זה שווה את זה, חיים שלי?".וואו, את מגיבה לא טוב, כיפוש. חשבתי שנגמור את זה בטיול לזארה, או איזו סמרטוטייה אחרת. אבל את ישר מאיימת במכת נגד. למה ככה? למה את לא כמו מיכל הקטנה, מלאני בראון מהספייס גירלס? אנחנו חייבים לדבר, את חייבת להיות יותר טולרנטית במערכת היחסים שלנו.
"אני שיא הטולרנטיות. אי אפשר יותר, ואתה יודע את זה. למה אתה מתבטל בקפה וקורא שטויות? אין לך עבודה, אז אני אמצא לך עיסוקים".
לא, אני מאוד עסוק, מאמי, אני מעבד בראש את עשר המכות שנפלו עלינו השנה, לקראת הסיידר. הסיפור המקראי לא בא לי טוב, זה נראה כאילו גיל קופטש כתב אותו, אחרי קססה טובה במיוחד שארגן לעצמו. אבל בכל מקרה, אין ראיות שזה באמת קרה. את מסכימה איתי? "אני מסכימה שאין לי זמן. אני עובדת, ואתה עוסק בשטויות, ומחפש עם מי לריב". אל תתערבי לי בעבודה, בסדר? זהו, הרסת לי את הקפה של הבוקר.
"עכשיו 12 בצהריים, זה לא בוקר. ואיזה קפה בדיוק הרסתי, את הראשון השני או השלישי?".כיפוש, אל תקציפי אותי, זמנך תם. אני אשלח לך עותק
מהתרגום שלי לעשר המכות. אני מזהיר אותך לא לומר לי שזה נחמד. חפשי איזו תגובה יותר מקורית, שנשמעת כמו מחמאה. יאללה ביי.
דם - לפי הסיפור המקראי, היאור התמלא בדם וכל הדגה מתה, גם לא היו מים לשתייה. נו אז מה? גם בכנרת אין מים עכשיו ואסור לדוג, כל הנחלים הפכו מזורם לאכזב. בים אין דגים, יש רק דרעק והרבה. המפעלים ברצועת החוף, הבתים של העשירים - כולם מזרימים את הביוב לים, אז מה השתנה כאן? ובערב חג זה לא המקום להזכיר את הדם שנשפך כאן על האדמה, בגלל האגו הפסיכי של השלטון כאן ב־69 שנות עצמאות, ואף אחד לא נותן את הדין על המציאות היומיומית הזאת. מקסימום מדיחים את האשמים מג'וב אחד, אז הם מגיעים לג'וב יותר בכיר.
ואנחנו הציבור? יותר מטומטמים ממה שהתוירה מרשה. הרי כל יהודי, לא משנה היכן, הוא פוטנציאל לברני מיידוף. רק תנו לנו צ'אנס ואנחנו הופכים את שיטת הפירמידה לאמנות פלסטית. אז לא אכפת לנו שנהרגים כאן חיילים ואזרחים על פארש. העיקר שיהיו עוד כמה לירות בבנק, מניצול של מגזרי אוכלוסייה מוחלשת. תקראו כמה כסף הרוויחו הבנקים וחברות האשראי ברבעון, רק מריביות, ותבינו לבד כמה דם נשפך כאן.
צפרדע - גם אחרי ימבה שנים לא התקבלה החלטה אצל הג'מעה התורנית אם המכה הייתה צפרדע או תנינים, אז איך אפשר להאמין לשטות הזאת? למה להפחיד את הילדים עם הסיפור הדמיוני הזה? קל להשתכנע שטיפות מסקלין בטח היו ובשפע, הסיפור הזה הוא ראיה חותכת, ששווה הרשעה. צפרדעים מתרבות באלפי פריטים בהטלה, אבל תנינים לא. תוחלת החיים של תנין עשויה להגיע ל־90־100 שנה. אז מה עשו בכל הטורפים בעלי הדם הקר? השאירו את כולם ביאור? העם המצרי מנה הרי מיליוני בני אדם, רק שכחו לספר לנו כמה נטרפו.
מצד שני, האבולוציה עשתה את שלה, ויש לנו הרבה צפרדעים באגם הדרעק. זהבה גלאון, חנין זועבי, סמוצ'קנע, אורן חזן, מכלוף זוהר, דוד ביטן, שלי סכינאי־סטילטו, דוד אמסלם, מוישה גפני, אריה־גאנעב־זכאי־צדיק־תמיד, מירי רגב. כל אלו צורחים קוואה־קוואה, אבל טורפים כתנינים את הציבור, בשלל המצאות מטורפות, כמו הצהרות צווחניות חסרות בסיס עובדתי, כסף קואליציוני וחלוקה פושעת של משאבים ציבוריים. לנו לא מגיע כלום מהשלל. גם לא יגיע בעתיד.
כינים - זה כבר נגמר, המכה הזאת? כי לפי כמות הפרסומות באמצעי התקשורת לתכשירים נגד כינים, המכה עדיין בעיצומה. אז על מי עובדים כאן בדיוק? לא היה חומץ לפני 5,777 שנים? בטח שהיה, אפילו איכותי. אז למה מספרים לנו שהיא הסתיימה אם הכינה נחמה עדיין איתנו? אז מה יש לציין ולחגוג? אולי במקום ארגזי החול במוסדות החינוך, היו למשל מחליפים את הסחורה בחול חדש ולא מטונף פעם בחודשיים, אז לא הייתה מתאפשרת התרבות של ביצי כינים, כתוצאה מעופות ושאר חולירות שבאים במגע עם החול. תכלס, לא מאמין לסיפור. בא לי לא טוב.
ערוב - לפי הפרשוינים (שאז ועד היום לא ידעו כלום, ולראיה הבחירות בארה"ב ובישראל, והברקזיט בבריטניה) עוד לא הוחלט אם המכה הרביעית הייתה חרקים ו/או חיות טרף. כי הרי היאור היה מוצף בדם, אז לתנינים לא היה לאן לחזור, גם לא לצפרדעים. ומזון לא היה, אז מאיפה באו המכרסמים והטורפים? באמת נו, אני ממש רוצה לדעת. גם הקטע הזה של מוישה עם המטה שהפך לנחש, מעביר אותי לרספוטין, דיוויד קופרפילד ואורי גלר עם הכפית. לא היינו עם בחירה אז? מה זו החארטה הזאת של מוישה ופרעה עם הנחש? יכול להיות שאז כבר נוצר היהודי הערמומי?
אסור לשכוח שהעם היהודי שירד מצרימה כלל 70 משפחות. איך הגענו לקראת מסע הכומתה ביציאת מצרים לכוח שמנה 600 אלף גברים מעל גיל 20? ואיפה הנשים והילדים? וואללה, מדובר כאן בערך בשלושה מיליון נפש. אז הייתה גאות, היה שפל, אבל איך העברנו בחורבה שלושה מיליון נפש? אז אם הרב קנייבסקי מוכן להסביר, אני אסדר את הראש ואלך לשמוע. לא מבטיח להשתכנע.
דבר - המחלה קיימת עד היום. זו מחלה זיהומית שמועברת באמצעות טפילים ומכרסמים. יופי. אני רק שאלה, איך היתוש או כל חולירע אחרת ידעו להבדיל בין מצרי ליהודי כשר? הרי היינו עבדים לפרעה, כך שסניטציה ואנטיביוטיקה לא היו בדיוק חלק מהשבי. אז איך דווקא המצרים חלו, ואנחנו היאהוד ממש לא? אני באמת מאמין שישנם רבנים שיכולים להסביר לנו שגם טפיל ומכרסם מזהה ערבים. אבל רגע, המצרים אז עוד לא היו ערבים, אז איך הטפילים זיהו? וואו, כמה שאלות יש לי, אולי הרב יגאל יסביר לי. הוא טוב כפרשוין.
שחין - מחלת עור קשה, הפרשוינים טוענים שדמתה לצרעת, אבל היו לה תרופות כגון חומץ, שמן זית וחיכוך בחול למניעת גרדת. ושוב עולה השאלה, איך רק המצרים לקו בה ואנחנו היהודים ממש לא. פלא שלא אוהבים אותנו בעולם? אנחנו לא מסוגלים לספק תשובות אמיתיות. הרי היינו עבדים בשדות וביישובים. אוכל לא היה יותר מדי, ובאנו במגע עם הראיסים. אז איך לא נדבקנו?
ברד - לפי המקרא, הברד הכבד הכה בכל מי ששהה מחוץ לביתו. אבל ליהודים לא היה דיור מוגן, הם גרו בחושות כמו בסיני עם גג מגומא, ולא השכירו את הנכס לאחרים. אבל הם גם עבדו בחוץ, אז איך לא נפגעו? איך אסביר את הסוגיה הזאת לילד בן רבע ל־5? והקטע עם האש בתוך הברד? וואה־וואה־וויאה, הרי כבר אמרתי לו שמים מכבים אש. וברד הרי נמס והופך למים. לא חראם? שהילד יצרח "אבל אמרת לי". לא יודע איך שורדים קטע כזה, אחרי שבלסת מצות עם חרוסת וחזרת. נכון, לא בדיוק מצות, אלא מצה־ברייט (לחם מצות) שאמא הכינה לי. אבל בכל זאת כל מחבת זה 20 ביצים לפחות, ואסור לי לאכול יותר משלוש ביצים בשבוע.
ארבה - זו בכלל לא הייתה מכה, אלא מזון. בדקתי ומצאתי שאפילו מזון מועדף בארצות צפון אפריקה (ומיד העברתי את המידע לפיקוד העליון, שסירב לשמוע. לא יודע למה) ומצרים, אם לא שינו מאז, היא באפריקה. ושוב, הרי החגבים קיימים גם כיום, נתון שמעלה שתי שאלות עיקריות: 1. לפי המקורות, הגעת ארבה לשטחים חקלאיים היא תוצאה של חטא. יענו העם חטא. אנחנו לא מפסיקים לחטוא, אז איפה הוא הארבה הזה? למה הוא בא רק אחת לכמה שנים? 2. איך ידעו החגבים האלו ליפול דווקא על המצרים החולירות? שוב, אחד ממשפחת קופמן היה פלאח בשדות. איך הוא נחלץ מזה, הצליח להגיע לאוקראינה להתרבות, ואז לשלוח את צאצאו סבא לייבל'ה, להעמיס דווקא את סבתא מאשה בטשקנט? איך קרה הפלא הזה? אם סבא היה חוזר למצרים, היה יכול להביא אישה טובה שגם מבשלת, וגם נחמדה לבריות. שתי תכונות שלא היו למאשה. באסה, אבל הוא נולד להיות לוזר. הרי נולד לו נכד כמוני, זה מסביר את הדנ"א.
חושך - סתם אירוע וולקני שקרה בהר געש באי כרתים, יצר אפר געשי שהגיע באמצעות הרוח למצרים, והג'מעה שלנו ישר סיפחה את זה לנס שהיה המכה התשיעית. עד היום הרי לא מצאו בארץ פתרון לעלטה, כי השאלטר הרי בידיים של ועד עובדי חברת חשמל. ומיקו צרפתי יודע שהוא יכול להחזיר אותנו לחושך כמו לפני יציאת מצרים, בכל פעם שבא לו. אז אנחנו מסכימים שהעובדים יעשקו אותנו, חלקם גם ממש גנבו אותנו בשת"פ עם הגרמנים, רק שלא יחשיכו. אנשים פוחדים מחושך, לא ברור לי למה. לכו לישון, דבילים.
בכורות - לפי המקרא, שלח אלוהים את בני ישראל לעשות מנגל מכל חיה שזזה. וגם ביקש מהם למרוח את דם הקורבנות על המשקוף של החושה. כי יש לדעת שאינפרה אדום הוא לא המצאה אסטרונומית מהמאה ה־19, ללוחמים של אלוהים כבר הייתה שליטה בתחום לפני כ־6,000 שנה. פלא שכל החרדים משוכנעים שהמדע זה פארש, עובדה. קשה לי להאמין שידעו אז להבחין בין בכור ובכורה (וריבוי נשים היה אז דרך חיים), אבל למה להרוס סיפור טוב עם שאלות קשות? גם כיום נוהגים צבאות כובשים לעצור בנים בכורים של ראשי שבטים של האויב, כחלק מלוחמה פסיכולוגית. זה לא עובד מי יודע מה כמה, אבל השיטה נשארה.
אז זהו, סיימתי את הפירוש לעשר המכות, ואין לי סבלנות לעבור לשאר הפרטיות בהגדה, כגון קושיות, חכם+רשע+תם+ושאינו יודע לשאול, שזה שווה בגימטריה עכשווית לממשלה שמתעללת בנתיניה. חשוב לזכור נתון אחד: אם היה לכם מספיק כסף לרכוש עיתון, אתם לא רעבים. אבל יש כאן רעבים, שהממשל מתכחש להם, באמצעות סקרים מפגרים על שביעות רצון. אין רעב שהוא שבע רצון. הייתי רעב שחי על נדבות ותרומות גם של אוכל וסיגריות, תקופה קצרצרה בחיי, אז אזכור לתמיד. ואני משתדל לתרום, ככל שידי משגת, ועשיר אני ממש לא.
גם תרומה של כמה עשרות שקלים תספיק לחבילות מזון, שיאפשרו לרעבים להכין מרק מאבקה. לא מרק מעוף חי, או כל חיה אחרת. אז תוותרו על מופע, סרט, ארוחה זוגית במסעדה, רק כדי לאפשר גם לאלו שידם אינה משגת, להסב לסדר פסח כהלכתו. זו באמת בקשה קטנה, ואני רק השליח, לא של מצווה, אלא של עמותת "יד עזר לחבר" מחיפה. אנשים מדהימים שמאכילים כל יום 2,000 משפחות נזקקות, בכל הגילים. אז במחילה, שתפו פעולה. תודה מראש, וחג שמח וכשר לכולכם.
נ.ב.
נו כיפוש, אהבת את הפרשנות שלי לעשר המכות? "חכה, מאמי, תאכל משהו, הבאתי לך אוכל אסייתי. עוד לא קראתי, תאכל ואחרי זה אקרא".
את לא אוכלת איתי? "כבר אכלתי, חיים שלי, אני אשב איתך". היא שיחקה בסלולרי, אני צפיתי בחצי הגמר בין מכבי לבית"ר. פתאום הרגשתי רע, הפנים שלי להטו. כיפוש, אני לא מרגיש טוב, באמא. "אתה שוב מתחיל לדמיין? ראית את 'האנטומיה של גריי'? כי אני עוד לא. רוצה לראות?".הבחילה הרגה אותי, בשניות הקאתי את נשמתי ונרגעתי. מה הבאת לי? איפה קנית את האוכל הזה, בתחנת סיכה ביפו? את רוצה להרעיל אותי? לא יותר פשוט לירות בי? היא התפוצצה מצחוק.
"נשבעת לך שלא, חיים שלי, קניתי את זה בקניון ברמת אביב. אבל אתה זוכר שאמרת לי בבוקר שבא לך להרביץ לי קצת כדי להיות מודרני? אז הנה מלמעלה סידרו לך אזהרה, אני לא התערבתי. בטח גם בגלל הפרשנות שלך לעשר המכות. בלי לקרוא, אני יודעת שכתבת שטויות. זו רק אזהרה, לא יקרה לך כלום, כבר אני מכינה לך תה. רק תיזהר לא לעשות שטויות, אתה הרי מספר לחברים שלך שיש לי כוחות, נכון? תתנהג יפה, והכל יהיה בסדר". זהו, לא אוכל יותר בבית, האישה מסוכנת, מאוד. מנגד, אם לא אוכל אצלה, היא שוב תארגן לי כישוף. היא קראה את המחשבה שלי מהמטבח. "אל תחשוב אפילו לאכול ארוחת ערב כל יום בחוץ. זה לא בריא לך, אני יודעת מה להכין לך בערב". וואו, מכשפה יש לי, אולי היא צאצאית של מוישה עם המטה שהפך לנחש. מתי יוצאים מארץ כנען? מתי?