1. צבע הכסף: דווקא בפתחו של הפסח, כשמרבית חכמי הכסף אורזים לקראת חופשת החג, הפתיעה אותנו הנגידה. הריבית האפסית, כך הסבירה ד"ר קרנית פלוג בלשונה היבשה, נמצאת ותישאר לתקופה ארוכה. במילים פשוטות, ריבית בשיעור 0.1% לשנה, הנהוגה כבר 26 חודשים, לא תשתנה בשנה הקרובה. פלוג ממליצה למי שמחפש שינוי להיפגש איתה רק במהלך 2018, ועד אז אין עם מי ועל מה לדבר.



אנליסטים כמו יניב חברון מאקסלנס אמרו שההודעה הייתה צפויה. אחרים, ובהם אורי גרינפלד מפסגות, טענו שהופתעו במידה מסוימת. אלה גם אלה מסכימים שדילמת ההשקעות הולכת ומסתבכת. הרבה יותר קשה לדעת מה לעשות בכסף. לגבי שוק המט"ח, פלוג לא הפתיעה כשהצהירה שהמעורבות תימשך "כל עוד יידרש הדבר והשקל יהיה חזק מדי".



דברים אלה נאמרים מתוך הערכה שיעד האינפלציה יוחמץ גם ב־2017, זו השנה הרביעית ברציפות. סביבת האינפלציה האפסית כבר מורגשת במדדי 2017 שפורסמו עד כה. מדד ינואר היה שלילי בשיעור 0.2%. בפברואר נשאר המדד ללא שינוי, ומדד מרץ המתפרסם היום צפוי לנוע סביב האפס. הוא יושפע במידת־מה מהקניות לפסח שהחלו בשבוע האחרון של החודש. מסקרן במיוחד יהיה סעיף הדיור: בפברואר הוא עלה במחצית האחוז, ובקניית דירות חדשות נרשמה ירידה בשיעור 16%. מה קרה במרץ? יש לקוות למען כחלון וכולנו שההצטננות בשוק הדיור תחלחל סוף־סוף גם למחירים.



אם כך, האינפלציה האפסית, הדולר המאכזב והריבית העלובה נמצאים כאן ויישארו כאן עד להורדה חדשה. האתגר - מה לעשות בכסף - נעשה מורכב יותר ויותר. התעניינתי השבוע בבנק לאומי כמה אקבל על פיקדון שקלי של 100 אלף שקל. על הפקדה לשבוע הוצעה ריבית 0.03% לשנה, שהם 30 שקלים לשנה או 2.5 שקלים לחודש. ברוטו, לפני מס. המפקיד את כספו על בסיס יומי, ייאלץ להסתפק ב־10 שקלים לשנה, שהם פחות משקל לחודש. הכל ברוטו.



מילא שקלים. אבל גם ההשקעה במטבע החוץ מאכזבת, והדולר ממשיך לרדת. ההשקעה באיגרות חוב צמודות־מדד מיצתה את עצמה. התשואות אפסיות והסיכון גבוה. מי שמפנטז על ריבית שקלית נורמלית, עדיף לו שיניח לכסף להמשיך לישון עד להודעה חדשה. אבל יש המציעים השכמה באמצעות חלופות מרגשות יותר.



זה המקום להזהיר ממקסמי השווא המוצעים לנו על ידי קוסמים לרגע המתחייבים לתשואות של 10%־20% לשנה. בתוך רגע הם גורמים לפגע ונעלמים. ההצעות אינן כשרות, אפרופו חג הפסח, ומומלץ שלא לנסותן בבית.



אורי גרינפלד מפסגות אינו פוסל את שוק המניות. הוא מעריך ש"כל עוד הכלכלה העולמית תמשיך לצמוח והריבית תישאר נמוכה, מגמת העליות לא תשתנה. עד שהאינפלציה לא תחזור ליעד אין מה לדבר על העלאת ריבית, וזה יקרה רק ב־2018". לדבריו, "למרות הרָאלי שמאז בחירת טראמפ, הבורסה עדיין מעניינת בהיעדר חלופות סבירות בגלל הריבית האפסית".



אם מחפשים חוויית אקסטרים ותשואה בצדה, מניות הבנקים הן החלופה המעניינת ביותר. על אף עשר המכות שניחתו עליהם ממשיכים הבנקאים להרוויח וגם מחלקים דיווידנדים. מומלץ שלא לסכן יותר מ־10% מהתיק, ומומלץ להשקיע לא במישרין אלא דרך קרנות או תעודות סל. יש מי שעדיין לא פוסלים את שוק הנדל"ן, אלא שבמחירים הנוכחיים הסיכון גבוה. מחירי הדיור לא יעלו לנצח, וייתכן שכבר במדד המתפרסם היום נראה ירידות. נוסף על זה, העלאה של 1% בריבית המשכנתאות בשנתיים הפכה את המימון לקניית דירה ליקר יותר.



בהיעדר חלופות אטרקטיביות מומלץ לשונאי הסיכון לנצל את הכסף לחיסול חשבונות: פירעון משכנתאות, הקדמת תשלומי הלוואות ותשלום מראש של קנסות ואגרות בתמורה להנחה. למחזיקי קרן השתלמות שאינם זקוקים לכסף אסור לפדות אותה. זה האפיק היחיד הפוטר את הרווחים ממס. ואפשר גם פה ושם להתיר את הרסן ולהוציא כספים על עניינים כמו חידוש הריהוט, החלפת מכונית ואולי נסיעה לחו"ל. שלא במקרה, הצריכה הפרטית היא עדיין מנוע הצמיחה העיקרי במשק.



קרנית פלוג, צילום: יונתן זינדל, פלאש 90קרנית פלוג, צילום: יונתן זינדל, פלאש 90



2. מחיר החופש


מי שהעז לנצל השבוע את חופשת ליל הסדר לנופש באחד ממלונות אילת גילה שחופשה של שני לילות בלבד (זוג+2 ילדים) תעלה לו ביוקר: 10,000 שקל ואולי אף יותר. מדובר באותם מלונות שאך לפני שלושה חודשים, בימי החורף של ינואר־פברואר, הסתפקו ב־1,000 שקלים לאותה חופשה. מה הסיבה לזינוק של פי עשרה במחירים? אפשרות אחת היא שהמלונאים פשוט יכולים. אפשרות אחרת היא שבקרבנו עדיין יש פראיירים.



אבל יש גם אפשרויות אחרות. מי שהכין את סדר הפסח כהלכתו היה יכול לבלות שבוע ימים באירופה (כולל ליל הסדר) במחצית המחיר. אז דיברנו על פראיירים ועל מלונאים חסרי מצפון, אבל האם יש תירוץ נוסף לקדחת המחירים?



"מחירי הנופש גבוהים באופן ניכר, והסיבה העיקרית היא עודף רגולציה", קבע מנכ"ל משרד ראש הממשלה אלי גרונר בוועידת המלונאים האחרונה והוסיף: "אנחנו נתקלים בכל שני וחמישי בהצעות לעוד ועוד רגולציה, בלי להביא בחשבון את המשמעויות על המחיר לצרכן. למה בבריכה במלון צריך גם מציל וגם מפעיל בריכה? במה שונים הרוחצים הישראלים מכל העולם? הייתי עם משפחתי במלון של דיסני שמלא בילדים, ואין מציל".



ענייני הרגולציה של גרונר יכולים להסביר פער של אחוזים ספורים, אבל לא של עשרות או מאות. ח"כ רועי פולקמן, שהשתתף בוועידה, הסביר: "אני מגיע ממשפחה של מלונאים. אבי עבד ב'הילטון' ואמי הייתה סוכנת נסיעות. עד לפני עשור לא הייתה ישראל יקרה כל כך. בעולם המחירים עלו וירדו, אבל אצלנו רק עלו. כשמסתכלים ב־Airbnb רואים שאין פיקוח ומיסוי, ואני לא מדבר על דירה שמושכרת לחודש. רק בתל אביב יש כ־7,000 דירות המושכרות באופן קבוע לתיירים, ללא שום פיקוח. צריך לתת מענה למשפחה שרוצה לצאת לנופש".



המלונאי דוד פתאל המשיך לקטר: "ההוצאות בישראל גבוהות מגרמניה ב־96%. מדובר בהוצאות כוח אדם, אנרגיה, מים, מזון וארנונה. יש חשיפה לתביעות ייצוגיות, מבצעים צבאיים, היטל עובדים זרים, הוצאות על כשרות וביטחון. לא בנו מלון חדש באילת ובים המלח כבר 20 שנה".



הטענות על בירוקרטיה הן תירוץ גרוע. כוח אדם? רק לפני שנתיים נחתם הסכם המאפשר ייבוא עובדים מירדן. איש התחזוקה במלון שהתארחתי בו לפני שבועיים הגיע מרבת עמון ויש מאות אחרים כאלה. רבים מהמועסקים במלונות ים המלח הם בדואים. מחירי המזון? יוקר המחיה בתחום דווקא ירד בשנתיים האחרונות. כשרות? בואו נראה את המלונאי שמקים מלון לא כשר. תמיכה ממשלתית? משרד התיירות זכה לגידול לא מבוטל בתקציב השיווק ומסייע למלונאים. אילת היא העיר היחידה בישראל הנהנית מפטור ממע"מ.



כדי לדעת אם מצב המלונאים באמת כל כך גרוע מומלץ לעיין בדוחות הכספיים ל־2016 של הרשתות המובילות. מלונות דן הגדילה ב־2016 את רווחיה ב־7% ל־107 מיליון שקל. רשת ישרוטל שבניהול ליאור רביב הגדילה באותה שנה את רווחיה ב־124% ל־121 מיליון שקל. רביב אמר על הדוחות: ״החברה מסכמת שנה מאתגרת בתוצאות מצוינות. ענף המלונאות תחרותי, והרשת התמודדה בהצלחה עם מלונות בישראל, במזרח אגן הים התיכון ובאירופה". נראה שרביב חי בעולם מקביל.



הקיטורים של המלונאים יימשכו לנצח, אבל בינתיים כל ישראלי חייב לקבל עליו אחריות ולמצוא את פתרון הנופש האטרקטיבי והזול. זה יכול להיות Airbnb, זו יכולה להיות טיסת נופש ליוון. אבל אסור לפסול גם אתרי נופש בישראל במחירים שפויים.



חופשה יקרה. בריכה במלון, צילום ארכיון:  יח"צחופשה יקרה. בריכה במלון, צילום ארכיון: יח"צ



3. אתגר אובר


מה המשותף בין תימני, נוצרי אוונגליסט ומוסלמי יליד אפגניסטן? אין זו התחלה של בדיחה - כולם נהגים מסן פרנסיסקו, המועסקים בחברת הנסיעות השיתופיות אובר. חוויתי נסיעות עם שלושתם, ובכולן הייתה החוויה יוצאת דופן לחיוב.



סעיד, הנהג התימני, שמח להיחשף בנסיעה לשירי עפרה חזה. האוונגליסט הביע את תמיכתו האיתנה בישראל וסיפר על התגלות שחווה ב־2008 בעת ביקורו בכותל. האפגני סיפר שהוא מתווך נדל"ן ומנצל את אובר להשלמת הכנסה - "עד 1,500 דולר לחודש", לדבריו. כדי להירשם לשירות צריך להוריד אפליקציה ולהוסיף את מספר כרטיס האשראי. בסוף הנסיעה הנוסעים מדרגים את חוויית המשתמש, והנהג - את איכות הנוסעים.



ההקדמה מדגימה כיצד חברה רב־לאומית מעסיקה נהגים באשר הם ללא הבדלי דת, לאום צבע ומין. כולם מתחייבים לעשות הכל כדי לספק את צורכי הלקוח ומי שלא, ימצא את עצמו בחוץ. המכוניות מצוחצחות כאילו הן עומדות לאסוף לורד בריטי. הן נוחות וחדישות כמו מכונית שיצאה מאולם התצוגה. השירות אדיב, כאילו גורל הנהג תלוי בנסיעה זו. המכונית מתייצבת בתוך שלוש־ארבע דקות ממועד ההזמנה, והמחיר נמוך ב־30% בהשוואה למונית ספיישל. בנסיעה שיתופית המחיר צונח ל־50% מהמחיר הרגיל.



שירות אובר פועל בכל העולם. למרות הפרסומים התקופתיים על בעיות ניהול, מדובר באחת החברות הרווחיות והצומחות בעולם. ובכל זאת שירות הנסיעות שלה אינו מתקבל תמיד בשטיח אדום. היא נחשבת לאורחת לא רצויה. מאז ומעולם סילקו מוכרי הקרח שבעגלות את יצרני המקררים. בית משפט באיטליה הורה בשבוע שעבר להפסיק את פעילותה בשל פגיעה לא מידתית בנהגי המוניות.



ומה קורה בישראל? שלא במפתיע, השירות המכונה "אובר X" אינו מופעל אצלנו. לנהגים פרטיים אסור להסיע נוסעים בתשלום. שר התחבורה ישראל כץ אינו טורח לתקן את סעיף 84 א' לתקנות התעבורה המונעות הסעה פרטית של נוסעים (נסיעה שיתופית) בתשלום. הוא גם נרתע מפגישה עם נציגי אובר


מחשש לנזק האלקטורלי.



גם מיזמים פרטיים אחרים שמצליחים מצוין בניו יורק, ובהם "ויא", מנועים מפעילות בישראל. אובר, בשל שיקולים פוליטיים, היא כסדין אדום בעיני כץ. במשרד התחבורה לא יודו בכך, אבל זאת הסיבה לאיסור הנסיעות הפרטיות בתשלום. ל־20 אלף נהגי המוניות כוח אלקטורלי רב. הם שילמו במיטב כספם בעבור מספר המונית (כ־245 אלף שקל) ועלולים לאבד את מקור פרנסתם. לכן במשרד התחבורה ממציאים כל פעם סיבה אחרת לסירוב: פעם אלה ענייני הבטיחות (אף על פי שהעניינים כבר הוסדרו); פעם זה הצורך לפצות נהגי המוניות (אף על פי שנקבע מגנון פיצוי); פעם אלה ענייני הביטוח (אף על פי שחברות הביטוח מוכנות להנפיק פוליסה); ופעם זו סוגיית המיסוי על ההכנסה (וגם זה הוסדר).



הסיבה התורנית נוגעת לעניין החקירה־בדיקה של פעילות אובר בניגוד לתקנות. אבל כשכץ רוצה הוא יודע להיות בולדוזר. כשרפורמת "השמיים הפתוחים" עמדה על הפרק, הוא לא ספר את אל־על ולא התרשם מהצעקות. מדוע השמיים הפתוחים נסגרים כשמדובר באפשרות לנסיעות מוזלות? חפשו את התשובה בפוליטיקה. פניתי לאנשי משרד התחבורה כדי לבדוק אם אכן זאת התשובה, אך משם עדיין לא חזרו אלי. כנראה הם תקועים בפקק.



מה עושות בינתיים החברות שפיתחו את אפליקציות הנסיעה השיתופית ("קארפול")? מנכ"ל אובר ישראל יוני גרייפמן סיפר על פיילוט המכונה "אובר נייט" בתל אביב, בגבעתיים וברמת גן. הנהג אינו מקבל שכר אלא החזר הוצאות הנקבע לפי תקרת שווי השימוש ברכב. לפי תקנות מס ההכנסה ההחזר הוא בסך 1,500־3,000 שקל לחודש (לפי סוג הרכב). שירות דומה נותנות גם האפליקציות ווייז ומוב־איט.



"השירות מיועד בעיקר לבליינים בסופי השבוע. הנהג אינו חייב לנסוע לאותו כיוון. אסור לשלם מעבר לתקרת ההוצאה המוכרת. הנוסע משלם לנהג בכרטיס אשראי, והסליקה נעשית בחו"ל", אומר גרייפמן ומוסיף: "הכסף בניכוי העמלה משולם לנהג אחת לשבוע. המשוב שאנחנו מקבלים מצוין. הנהגים מדורגים בידי הנוסעים בדרך כלל בדירוג גבוה. ובלי להיכנס למספרים, אנחנו מנהלים אלפי נסיעות לחודש. כל נהג בן 21 ומעלה בעל רישיון בן שנתיים לפחות וללא שלילה יכול להצטרף".



הפיילוט של אובר, שהחל בנובמבר, הכעיס את אנשי משרד התחבורה, והם פתחו בחקירה. עד כמה יכול המשרד לגרור רגליים? כיצד יגיב כץ בעידן שבו רכבים אוטונומיים ינועו על הכבישים? טווח החשיבה הנוכחי שלו הוא הפריימריז הקרובים.



כמה אפשר לגרור רגליים? שירות אובר, צילום: רויטרסכמה אפשר לגרור רגליים? שירות אובר, צילום: רויטרס



4. האנרגיות של לפיד



לכאורה הוא היה יכול להתנדנד בערסל ולהמתין לבחירות הקרובות כדי לקטוף 25 מנדטים ואולי להרכיב את הממשלה הבאה. תגובותיו המדיניות היו עד כה מדודות ומדויקות כמו מתקן שעונים שווייצרי. אפילו בענייני כלכלה, למרות היותו שר אוצר לשעבר, התבטאויותיו נדירות. אחת מהן הייתה בשבוע שעבר בוועידת האנרגיה בתל אביב. לפיד לא היסס לחבוט בממשלה ובמדיניותה. סוף־סוף קיבלנו משב רוח אופוזיציוני מרענן.



"כל מי שנמצא באולם מעוניין שהממשלה תתמוך בתעשיות אנרגיה חלופית, שתתמקד ביצירת תשתיות ולא תפריע לעוסקים בתחום, בהתלהבות ומתוך חזון שאלו תעשיות העתיד", אמר לפיד על תעשיית האנרגיה והוסיף: "אבל זה לא יקרה, מפני שזה מחייב יכולת תכנון וביצוע, זה מחייב פוליטיקאים שחושבים לטווח הארוך ומוכנים שמישהו אחר יקבל את הקרדיט אחרי שכבר לא יהיו עוד בתפקיד. זה מחייב הפחתת רגולציה ואמון ביזמים ובמשקיעים של השוק הפרטי. זה מחייב ניהול ומנהיגות, שני מצרכים במחסור חמור".



לדבריו, "מאז 2011 הממשלה שמה כסף מיותר בתוכנית הלאומית לתחליפי דלקים. את אותו כסף היה צריך להשקיע ביזמים פרטיים, לא בעוד מנגנון ממשלתי. זאת לא באמת תוכנית. לקחו כל מיני תהליכים שקורים ממילא - ובהן התוכנית לעידוד רכב חשמלי או תוכנית עיריית תל אביב לרכבים שיתופיים - והודיעו שמעכשיו משרד ראש הממשלה מוביל אותם. מה זה אומר? שום דבר".



"לפני שנה וחצי הובאה לוועדת הכלכלה של הכנסת רפורמה לחיבור מאסיבי של מפעלים לגז הטבעי. בשנה עברה הגיע התקציב החדש, והתברר שהתקנות לא נכנסו לתוקף. שנה הן שכבו במשרד המשפטים ואף אחד לא נגע בהן. זה מה שקורה כשבמקום לעבוד מכנסים מסיבות עיתונאים".



בהיותו שר אוצר התעלם לפיד מקודמו יובל שטייניץ. בשבוע שעבר לא היסס לתקוף אותו: "יסלח לי ידידי שטייניץ, אבל ישראל לא צריכה משרד אנרגיה. היא צריכה לעשות מה שעשו בגרמניה: לאחד את משרד האנרגיה ואת משרד הכלכלה וליצור משרד אחד רב־עוצמה. אנרגיה נקייה היא לא משהו שמעניין רק ארגונים ירוקים, אלא משהו שיוריד את יוקר המחיה וישפר את איכות החיים. בתוך המשרד המאוחד יהיה אפשר להגדיר יעדים בתחום האנרגיה, ולשים דגש בהשקעות. בתוך המשרד יישב פרויקטור בעל סמכויות אמיתיות, והוא יחבר מפעלים לגז ולא בדיבורים. אחרי כל הדיבורים יש רק 39 מפעלים בכל המדינה שמחוברים לגז".



לפיד לא התעלם מהשיח על ההייטק: "למה תעשיית ההייטק שלנו כל כך מצליחה? יש לזה לא מעט תשובות: המוח היהודי, החדשנות הטבועה בדנ"א שלנו, יחידה 8200 של צה"ל. אבל אין אף אחד בעולם שחושב ברצינות שזה בגלל ניהול ממשלתי. נחמד שראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר משה כחלון רצים להצטלם ולקחת קרדיט כשאינטל קונה את מובילאיי, אבל אין שום קשר בינם ובין העסקה. מובילאיי לא הצליחה בזכות הממשלה. היא הצליחה למרות הממשלה. אילו הייתה הממשלה מנסה לנהל אותה, היא הייתה מתפרקת".



לפיד התייחס לעתיד התעשייה: "ישראל צריכה לחתום על הסכמי סחר עם ארה"ב, עם האיחוד האירופי ועם סין והודו. המדינה צריכה לדאוג שנהיה תחרותיים בשוק הטכנולוגי בעזרת מדיניות מס שאינה רואה רק את שורת הרווח. כשכיהנתי כשר האוצר התעקשתי לחתום על העסקה להקמת מפעל אינטל השני בקריית גת. בעסקה זו המדינה שמה את הכסף, מתוך הערכה שאת המגזר הפרטי פחות מעניינים דברים כמו מקומות עבודה בפריפריה או הצורך להביא אנשים צעירים למקצועות הטכנולוגיים".



לדבריו, לפני נסיעתו של נתניהו לפגישה עם טראמפ הוא קרא להחרגת ישראל ממדיניות המיסוי החדשה של הנשיא, המתכנן להפעיל לחץ כדי שחברות אמריקאיות יחזירו את המפעלים מכל העולם לארה"ב. לפיד: "זה מסוכן לנו. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לאבד את המפעלים ואת מרכזי הפיתוח של אינטל וסיסקו ואוראקל ופייסבוק ומיקרוסופט. אינטל כבר הודיעה בתגובה שאת המפעל הבא תקים בארה"ב. הפסדנו במרוץ עוד לפני שיצאנו לדרך".



יו"ר יש עתיד ניצל את ההזדמנות גם כדי לחבוט בפוליטיקאים על הסחר־מכר בתקציב האחרון: "נתנו כסף לכל מי שעבר במסדרון: 80 מיליון לגפני, 40 מיליון למיקי זוהר, 10 מיליון לאורן חזן. במה קיצצו? בתקציב המדען הראשי. למה? כי הוא לא מצביע בפריימריז. אין פרויקט לאומי לתוספת של מהנדסים. את הפרויקט שהתחלנו להקמת בתי ספר טכנולוגיים הקפיאו. במקום לחתום על הסכמי סחר חדשים עם האיחוד האירופי אנחנו נאבקים כדי שלא יבטלו את ההסכמים הישנים".



על התוכניות לעתיד: "בכינוס בקריית ביאליק קמה ילדה בת 16.5, אופק שמה, ושאלה אותי: 'אם אבחר בך, מה תעשה בשבילי?'. עניתי שאני לא יודע לדבר בשפה הזאת. אני כן יודע לעשות איתך דברים. אני מאמין בך. יחד אנחנו יכולים לשנות את העולם".



ד"ש כלכלי. יאיר לפיד, צילום: מרק ישראל סלםד"ש כלכלי. יאיר לפיד, צילום: מרק ישראל סלם



yehudasharoni10@gmail.com