עלייתו לסיבוב השני של עמנואל מקרון, נציג המרכז הצעיר נטול המפלגה, מגלמת את חצי הכוס המלאה של הבחירות לנשיאות בצרפת. כשנציגת הימין הקיצוני מארין לה פן תופסת תאוצה, אין ברירה לגרעין הדמוקרטי הצרפתי אלא להתייצב מאחורי המועמד המתון, חסר ניסיון ככל שיהיה. מעבר לניצחונה המקווה של השפיות הצרפתית, מבטא מקרון את ניצחונם הצפוי של הפוליטיקאים הטכנוקרטיים. גם בישראל הם הפכו שם קוד לנורמליות, וככאלה הם צוברים תאוצה.



מי הם אותם פוליטיקאים טכנוקרטיים? אפשר לומר שהם פוליטיקאים נעדרי אידיאולוגיה באופן המסורתי שבו רוב הציבור תופס מילה זו. אך אין זה אומר שהם נעדרי השקפת עולם שדרכה הם מתבוננים על החברה, ובאמצעותה הם שואפים לארגן אותה מחדש. במובן הזה, האלמנט הפופוליסטי, גם אם קיים במנהיגותם, רחוק מלהיות זה שנותן את הטון. הקו המנחה עבורם יהיה בעיקר מעוגן בחישובים מתמטיים, שקיפות, יעילות ומומחיות מקצועית. הפוליטיקה שהם מציגים היא לעולם פרגמטית ומגובה בשיקולים רציונליים כמעט אפרוריים. פוליטיקה נטולת סנטימנט.



אבי גבאי. צילום: יוסי אלוני
אבי גבאי. צילום: יוסי אלוני



מקרון הישראלי? לא רק לפיד



המקבילה הישראלית למקרון אינה רק יאיר לפיד, אלא גם דמויות כמו אבי גבאי. הוא אומנם חבר למפלגת העבודה, אך במידה רבה, כמו לפיד, הוא אינו מקרין שורשיות לא כל שכן מחויבות למסורת רעיונית. בשוק הדעות של מפלגת העבודה סביר להניח שהוא בסופו של דבר לא יתפוס את המקום הראשון. מתפקדי המפלגה, שלא כמו שאר הציבור הישראלי, עדיין מעדיפים נציגים בעלי זהות שורשית. הובלתו של עמיר פרץ בסקרים, כמו גם גרעין הבוחרים המאוד נאמן של הרצוג, מוכיחים זאת.



הבעיה של המנהיגים הטכנוקרטיים הנה בדרך כלל חוסר הניסיון הפוליטי שלהם. ידיהם נקיות לטוב, אבל גם לרע. בישראל, כמו בצרפת, מונחות לפתחו של ראש השלטון אתגרים רבי־משקל הן בתחום הביטחוני והן בתחום הכלכלי. אלו אתגרים המצריכים מעבר לידע גם מיומנות מדינית. נוסף על כך, הפוליטיקה היא ביסודה הכרעות בין ערכים. המנהיגים הטכנוקרטיים לא יוכלו לחמוק מכך, ומכאן שהאכזבה הצפויה מהם עלולה להיות חדה במיוחד הן בעוצמות שלה והן בהיקפה המספרי. מבחנם המרכזי של מנהיגים מסוג זה יהיה אפוא ביכולת שלהם לאחוז יחד הן ברגש הלאומי והן בערכים הומניים־אוניברסליים ולתת להם ביטוי במדיניותם. או במילים אחרות, ללהטט בין קצוות. משימה כמעט בלתי אפשרית.



בצרפת הימין השפוי לא הצליח להציג אלטרנטיבה ראויה. מנהיג המפלגה השמרנית, פרנסואה פיון, שהתעקש לדבוק במרוץ למרות פרשיות השחיתות, גרף 20% בלבד מהקולות. מקרון הוא ברירת המחדל. בישראל, ככל שנתניהו יצליח למתן את הקיצוניים במפלגתו ובקואליציה, ואם פרשיות השחיתות לא יורידו אותו, כך ברירת המחדל של לפיד תהווה פחות ופחות אופציה. המנהיגות הטכנוקרטית חזקה בעיקר היכן שאין יותר מדי ברירות.