אי אפשר שלא להתחיל בקטטה עם ראש הממשלה. אז אומנם נתניהו אשם באווירה העכורה, ונכון שראש הממשלה אוהב ללקט קרדיטים של שרים, אבל קבלת החלטה בנוגע לחמישה עד שמונה מיליארד שקלים ללא החלטת ממשלה ובלי יידוע ראש הממשלה, היא חציית קו אדום של משילות. זו הדרך לכאוס שלטוני והבטחת הליכה לבחירות בכל שנתיים.
לעצם העניין, התוכנית החדשה אומנם עוסקת בדבר חיובי - הורדת מסים, כי בישראל נהוגה היום מדיניות מיסוי של גזל ועושק. אבל אם כבר מצאו בבוידעם סכום אדיר כזה, ישנן מטרות חשובות יותר לתעל אותו אליהן. כי רווחה לאזרחים משיגים דרך קידום המשק, ומשק לא מקדמים דרך סבסוד צהרונים למצביעים הפוטנציאליים של כולנו. משק מקדמים דרך תמרוץ העסקים הפרטיים, דרך עידוד העסקת עובדים ודרך המלחמה להשאיר את חסכונות האזרחים בארץ. כך יוצרים צמיחה ומקומות עבודה חדשים, כך אפשר להוריד מסים ויתר מרעין בישין ולהשפיע על הנטו של מי שעובד.
שר האוצר שעשה הכי הרבה למען ארה"ב וגרמניה
ומה עושה האוצר של כחלון? בעיקר את ההפך. מי שהתנפח בקדנציה הנוכחית הוא דווקא המגזר הציבורי, אותו "איש שמן", שלא יודע לנהל כלום חוץ מלשאוב עוד ועוד מסים. בד בבד נכנס כחלון למלחמת חורמה בהשקעות האזרחים בישראל עצמה. המדיניות שרואה בכל בעל דירה להשכרה טייקון מוצץ דם גרמה לכך שלכל שכיר שחסך 250 אלף שקלים אין במה להשקיע אותם באופן סולידי בישראל. לכן הוא נאלץ להעביר את הכסף אל מעבר לים.
כחלון הוא שר האוצר הישראלי שעשה הכי הרבה למען כלכלת ארצות הברית וגרמניה, והוא אחראי להרבה מקומות עבודה בברלין ומיאמי במקום בישראל. מקומות העבודה הללו מניעים את הכלכלה ומגדילים את הרווחה, אבל לא אצלנו.
ואם מדברים על הנטו שבכיס, האוצר של כחלון יצר מפלצת של מסים עקיפים, בין היתר על כלי רכב ודלק. מפלצת בלתי מוסרית בפני עצמה, שגם פוגעת קודם כל בשכירים שאין להם החזקת רכב מהעבודה, ואין ברשותם חלופה של תחבורה ציבורית ראויה.
ואם לא די בכך, כחלון מיצב את עצמו, משום מה, כנציג "הציבור הנאור" והאופוזיציה בממשלה הנוכחית. כך בעניין סמכויות בג"ץ או היועץ המשפטי לממשלה ואפילו בתחומים כמו חוק ההסדרה. לא רק שהעמדה הזאת שלו נוגדת את ההשקפות של כחלון - הליכודניק הוותיק - היא גם סותרת את האינטרס שלו לריסוק מחירי הדיור. כי פתרון אמיתי למחירים יימצא רק אם נבנה באופן מסיבי באזורים הריקים במערב השומרון ובין ירושלים למעלה אדומים. בחבלים האלו טמון הפתרון לגוש דן וירושלים לפחות בדור הקרוב. לכן דווקא שר האוצר צריך היה להיות המנוע המרכזי שדוחף להקמת ערים ושכונות בין מודיעין לטול כרם וממזרח לירושלים. האמת - עדיין לא מאוחר מדי. יחד עם שר הכלכלה ממפלגתו, אלי כהן, כחלון עדיין יכול לעשות גדולות ונצורות.