וועד המנהל של אונסק"ו קיבל ביום העצמאות החלטה המגנה את ישראל על פגיעה שיטתית ומתמשכת בירושלים באמצעות בנייה וחפירות ארכיאולוגיות, ומגדירה את ישראל "כוח כובש" בירושלים. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אולי בהשפעת יום העצמאות החגיגי, הרעים בקולו: "אנחנו כופרים באונסק"ו".
איזה יופי. איזה אומץ. איזו עמקות. אנחנו לא מאמינים באונסק"ו. וכי למה צריך בן העם היהודי, מהעתיקים בעמי העולם, שהביא לעולם את התנ"ך ואת האמונה באל אחד, למה הוא צריך בכלל "להאמין באונסק"ו" או באיזה שהוא ארגון בינלאומי? מה יש "להאמין" בהם, מר נתניהו? כי אם אין שום צורך "להאמין", אין שום צורך לכפור.
וכבר אמר בנימין ד'יזראלי, ראש ממשלה ממוצא יהודי בבריטניה לפני 150 שנה: בשעה שאבותיכם גידלו חזירים וחיו כפראים באי נידח - אבות אבותי היו כוהנים במקדש שלמה בירושלים וכתבו את התנ"ך.
אבל צאצאי העבדים הסלאבים ברוסיה, בני בניהם של שבטי ציידים־לקטים עירומים ביערות העד של ברזיל וניקרגואה, וניגריה וסנגל וצ'אד, עובדי האלילים בשוודיה ובאיראן ובמלזיה, במאוריציוס ובבנגלדש, בפקיסטן ובווייטנאם - כל אלו טרחו במיוחד עבורנו, ירדו מהעצים של אבותיהם (עצים מטפוריים, בדרך כלל היו אלו מערות מצחינות מפגרי ממותות או דגים), שקלו ותרו, חקרו ודרשו, העמיקו בהיסטוריה, והגיעו למסקנה שהעם היהודי הוא כובש בירושלים. ואולי לכיבוש דוד המלך לפני 3,000 שנה התכוונו. ואז באמת הצדק עמם כי מאז - ירושלים שלנו. אבל אם ימדדו באמת מידה זו בלבד את המושג "כיבוש" - אין עם בעולם שלא מיוסד על כיבוש ותוצאות מלחמות.
ואין בי גם שום התפעלות מ"ההישג העצום" בכך שמדינות כמו צרפת וספרד והודו וארגנטינה, יפן ועוד מדינות תרבות - נמנעו, כלומר התקשו להחליט אם העם היהודי כובש בירושלים או שהיא שלו מאז ראשית ההיסטוריה האנושית הכתובה.
וכבר כתבתי מזמן, ושבתי וכתבתי: צריך להעיף את מטה משקיפי האו"ם מארמון הנציב בירושלים לכל הרוחות, ובעדיפות לתימן או לעיראק, ואת שלוחת אונסק"ו, העוסק בתרבות ומדע - להעביר לחורבות תדמור, או להריסות העיר העתיקה בחלב. שיפקחו שם, מקרוב, אחרי הפגיעה בערכי התרבות והמורשת העולמית שהם עצמם הכריזו עליהם. ואגב - העיר העתיקה של ירושלים וחומותיה הוכרו ב־1981 כאתר מורשת עולמית - לא על פי הצעת ישראל (לא הצענו) אלא על פי הצעת הממלכה ההאשמית של ירדן אשר כבשה את מזרח ירושלים ב־1948 וגורשה ממנה ב־1967...
***
במלחמת העצמאות שכן בארמון הנציב מטה הצלב האדום הבינלאומי. נניח שזה היה נחוץ באותה עת. אחר כך נכנסו לשם משקיפי האו"ם לפקח על הפסקת האש בין ישראל וירדן. כל שבוע הייתה להם עבודה: צלפים חיילי לגיון בכאפיות אדומות ירו מהחומה אל ילדי ירושלים המערבית.
ב־1952 הפך אותו גנרל ריילי, מפקד כוח האו"ם, למטה הארגון במזרח התיכון, בניסיון להחיות את תוכנית בינאום ירושלים. 19 שנה השקיפו האו"מניקים משם, רשמו כל הפרה ולא הביאו תועלת. אך לאחר מלחמת ששת הימים כל נוכחותם שם באה להצהיר כי אינם מכירים בתוצאות המלחמה. 50 שנה הם יושבים שם רק כי ממשלת ישראל אפשרה להם בטמטומה לחזור לשם אחרי שפלוגת חיילי הלגיון הערבי גירשו אותם ב־5 ביוני 1967.
על מה הם מפקחים משם? על השקרים של אונסק"ו ועל האפשרות של הערבים להמשיך לטעון לבעלות על ארץ ישראל. משם יוצאים משקיפיהם לעזור לערבים להשתלט על אדמות מדינה ביהודה ובשומרון. וכיוון שהנחנו להם לחזור, ואיננו תובעים מהם, מנהג כל בעל בית בעולם, אפילו דמי שכירות - מרגישות קמרון ופקיסטן, סנט קיטס ווייטנאם, שירושלים גם שלהן, ולכן הן רשאיות להחליט מה מעמדה של ישראל בירושלים.
וכבר כתבתי מזמן: על היוזמה של הרשות הפלסטינית להעביר באו"ם ובמוסדותיו החלטות מסוג זה - יש להעניש את הרשות. כל מנופי הלחץ וכלי הענישה שבעולם נתונים בידינו. וראשי ישראל רק מפטפטים ואינם עושים דבר. להפך: מאפשרים להם לבנות גם בשטחי C. להשתלט על אדמות מדינה, מקפיאים בנייה יהודית ביהודה ושומרון, נמנעים מבנייה במזרח ירושלים. אז למה שהערבים לא ימשיכו להתחצף ולנסות לפגוע בנו? אין תג מחיר הצמוד לפעולות הללו שלהם. רק שכר. שום עונש.
אבל באמת אין לי טענות לערבים ולאויבי ישראל האחרים - יותר ממה שיש לי לממשלת ישראל. זאת הנוכחית וכל קודמותיה ב־50 השנים האחרונות.
***
בכ"ח באייר (השנה ב־24 במאי) נציין את יום ירושלים. יובל שנים לשחרור העיר. הייתי בן 17 ביום ההוא. היום הגדול בחיי. שופר תקע ודגל ישראל הונף בהר הבית, אבל לאחר שעות אחדות הורה משה דיין להסירו ומסר את ההר בידי הווקף. מנחם בגין בירך על הצעד הזה. ומאז - איננו ריבונים באמת בהר.
ואם אנחנו איננו נוהגים כריבונים - מה נבוא בטענות לאלבניה ולסרי לנקה שנמנעו, או לסין ולמלזיה האומרות כי אנו כובשים בירושלים? אם יהודי אינו יכול לעטות טלית, להניח תפילין, להתפלל במקום הקדוש ביותר לטענתנו לעם היהודי - למה נתפלא על כך שספרד וצרפת אינן בטוחות שירושלים שלנו בזכות ולא רק ככוח כובש? ששוודיה מחדשת את ניסיונותיה מימי הרוזן פולקה ברנדוט לגזול את ירושלים מהעם היהודי ולמוסרה לערבים, ניסיונות שנבלמו רק במספר צרורות שירו אנשי לח"י בירושלים ושלחו את ברנדוט עם תוכניתו לקבורה במולדתו הרחוקה.
בנימין נתניהו "כופר" באונסק"ו. זוהי תגובה עלובה ונלעגת. במקום לכפור - תאמין. תאמין לא רק באמת ההיסטורית שלנו, המוכרת לך היטב מבית אבא, אלא גם בדרך היחידה לקבע אותה. להחזיק באמת. ליישם את הזכויות של העם היהודי בהר הבית בירושלים. אם אתה לא מאמין שאנו חייבים ויכולים להיות ריבונים ולא "כובשים" - למה תאמין ניקרגואה?
היום פתוחים עשרה שערים בהר הבית לכניסת ערבים, רק אחד ליהודים. ישראל צריכה לפתוח לאלתר את כל השערים. לאפשר תפילת המוני יהודים בהר, ליטול את המפתחות מהווקף. לרוקן מתוכן את "המעמד המיוחד" שהעניקה בהר לירדן, להניף את דגל ישראל. 50 שנה נמשכת החרפה. לא עוד.
[email protected]