מיליוני אזרחים צרפתים חסרי מנוח צעדו אתמול בלב כבד, בחוסר רצון ובתחושה קשה לבחור את הדמות שתשב בארמון האליזה בשנים הבאות. המרוץ הסוער שהגיע לקו הסיום זימן הפתעות חסרות תקדים המשקפות את המצב המסובך שבו שרויות בימים אלה צרפת, כמו גם מדינות נוספות באירופה ובעולם. שני המתמודדים שנבחרו בסיבוב הראשון באחוזים נמוכים יחסית, לה פן (21.3%) ומקרון (24.01%), אינם מייצגים את אחת ממפלגות המיינסטרים - הסוציאליסטים או הרפובליקנים ששלטו בצרפת ב־60 השנים האחרונות. עמנואל מקרון הקים את תנועתו רק בשנה שעברה, ואין מאחוריו מפלגה מסודרת, ואילו מארין לה פן אומנם ניצבת בראש מפלגת החזית הלאומית, אך היא זורעת פחד רב בקרב האליטה השלטת בממלכת הקרואסון. וכך, לראשונה מאז קמה הרפובליקה החמישית במשאל עם ב־1958, והגנרל שארל דה גול נבחר לנשיא ברוב של כמעט 80%, פגשו הצרפתים אתמול בקלפי שני מועמדים לא אהודים, שאינם נציגי הממסד.
אם לא די בכך, צרפת מודל 2017, כמו מדינות אחרות באירופה ובעולם, היא אומה קרועה לגזרים. הצרפתים בעלי העבר המפואר והעתיד הלוט בערפל מאסו בשלטון הישן, אבל גם לא סובלים את הנציגים שאמורים להביא את השינוי. הראיה: מקרון ולה פן יחד זוכים לפחות מ־50% תמיכה, ומול כל אחד מהם ניצבים מחנות של מתנגדים קולניים ובעלי עוצמה משמאל ומימין. לא משנה מי ניצח אתמול, רוב הסיכויים שמפלגתו תתקשה לזכות ברוב בפרלמנט בבחירות הקרובות ביוני. למי שנבחר תהיה בעיה אמיתית למשול, כמו בארצות הברית, שם טראמפ זוכה להתנגדות מסיבית; כמו טורקיה, שבה אומנם הכריע רג'פ טאיפ ארדואן הפיכה צבאית אחת, אך ניצח במשאל עם על שברירי אחוזים; כמו הולנד, שבה נבחר מארק רוטה אחרי מאבק לא פשוט ואפילו כמו איטליה, שבה נאלץ מתאו רנצי להתפטר לאחר שכשל במשאל עם.
משילות מוגדרת כיכולת הדרג הנבחר להפעיל סמכות לגיטימית לשם מימושה של מדיניות שהתקבלה בדרך דמוקרטית, תוך אספקה של הנהגה והכוונה מערכתיות, יצירת התנאים המבניים והתהליכיים, העצמת היכולת לפעול תוך שמירת המרכיב של איזונים ובלמים ופתרון בעיות ושילוב המשאבים להשגת היעדים של החברה.
לצד השסע הפוליטי־חברתי־כלכלי, צרפת מתמודדת עם בחינת המשך השותפות שלה בגוש האירופי המתפורר, נחילי מהגרים וניסיון לא ממש מוצלח להתמודד עם טרור מוסלמי קיצוני.מקרון או לה פן, כמו טראמפ, ארדואן ומנהיגים אחרים בעולם, יצטרכו למצוא גורמים שיאחדו את האומה הצרפתית מאחוריהם מעל להבדלי התפיסות וההשקפות. ההבנה שעליהם לעסוק בבניית נרטיב משותף לאזרחי המדינה היא הכרחית, וייתכן שתכריע את המשך היכולת שלהם לשלוט.
אנו ניצבים היום בפני עולם המורכב מחברות רב־תרבותיות, והעיסוק בנושא כבר אינו פריווילגיה, אלא כורח המציאות. כיום זהו האתגר המנהיגותי המשמעותי ביותר של המאה ה־21. אחרת צרפת אולי תנצח בקרב, אך תפסיד במלחמה.
הכותב הוא מרצה בבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה ומנהל השדולה לאחדות העם בכנסת