עושה רושם שככל שמתקרב מועד ביקורו הנשיא דונלד טראמפ בישראל - כך הולכת ממשלת ישראל ומאבדת את זה. חמורו של משיח פוטר מזמן, השופרות אופסנו במחסנים, הכביסה המלוכלכת מתחילה לבצבץ והביוב עולה. זו התחושה הכללית ממה שמתברר כמעט מדי יום. טראמפ הוא, כנראה, לא באמת מה שחשבנו. מתברר שבזמן שהימין בישראל חגג, הפלסטינים והעולם הערבי נתנו עבודה. נדמה לי שבנימין נתניהו ידע כל הזמן הזה את האמת, או לפחות חשד בה. עכשיו מתאמתים החשדות הללו אחד לאחד.

הדבר האחרון שנתניהו צריך עכשיו על הצוואר זה את נפתלי בנט. אז בנט, כמובן, נתלה לו על הצוואר בחדווה ומחמר בו על בסיס יומי לדרוש ולהצהיר וליזום ומה לא. דקות אחרי שבנט צייץ שנתניהו צריך לדרוש את קיום ההבטחה להעביר את השגרירות ארצה, נתניהו התרצה ודרש.

אבל אחרי בנט הגיעה פוקס ניוז, שזו הרשת שטראמפ הכי אוהב (היחידה, בעצם), ופרסמה שנתניהו בכלל לא דורש את העברת השגרירות. בשלב הזה נתניהו איבד את זה לגמרי והפיץ תמלילי שיחות בינו לבין טראמפ, בין אנשיו לבין אנשי טראמפ. נדמה לי שבוושינגטון לא לגמרי אהבו את זה. האמריקאים חשבו שיש בינם לבין נתניהו מעין הבנה שהוא "לא יתאבד על השגרירות".

נתניהו מכחיש את זה בכל כוחו, כי בנט תלוי לו על הצוואר. בשביל אירועים כאלה המציאו את דוד ביטן, שהשתחרר לרגע מפוביית "התאגיד" ואמר, בקולו, שנתניהו לא מתכוון להתאבד בשביל השגרירות. נדמה לי שבאותו רגע, התאבדות נראתה לנתניהו לפתע אופציה סבירה (ולא בגלל השגרירות).

אבל ככה רק התחיל היום. אחר כך פורסם (ב"וואלה") שנתניהו מנסה להיצמד לטראמפ במהלך הביקור במצדה ולשאת אף הוא נאום לצדו. האמריקאים, כך פורסם, לא מתלהבים. אז אולי נתניהו יסתפק רק בכמה משפטים, ו"יציג" את טראמפ. נו, טוב. גם זה משהו. על רקע נוף הקדומים, זו יכולה להיחשב סוג של תמונת נצחון לעניים.

בשמונה בערב (ערוץ 2) התברר שנתניהו מנסה להיגרר אחרי טראמפ גם לביקור בכותל. גם כאן, דיווח אודי סגל, האמריקאים לא מתלהבים. עד כדי כך הם לא מתלהבים, שבכיר אמריקאי צוטט באמרו שהכותל בכלל לא בריבונות ישראלית, מדובר בשטח כבוש ותפסיקו לבלבל לנו את המוח.

נתניהו (מימין) ובנט (משמאל). שר החינוך הוא הדבר האחרון שרה"מ צריך עכשיו על צווארו. צילום: פלאש 90נתניהו (מימין) ובנט (משמאל). שר החינוך הוא הדבר האחרון שרה"מ צריך עכשיו על צווארו. צילום: פלאש 90

עכשיו קחו את כל זה ונסו לדמיין לעצמכם מה היה קורה לו שמו של הנשיא האמריקאי היה ברק חוסיין אובמה. איזה מקלחת של גידופים הוא היה סופג מסמוטריץ' ועד רגב, אותה שרה שהכריזה לפני כרבע שעה "למה מי זה אובמה? אובמה זה היסטוריה". מומלץ לשרה רגב, מכל הלב, לדלג על "מה שווה כל הטראמפ הזה, אם אנחנו לא שולטים בו".

זה היה היום שהיה אתמול. מבחינת נתניהו, סיוט מתמשך. העובדה שהתפתה לחשוף תמלילי שיחות סגורות עם נשיא ארה"ב ועם גורמים אמריקאים בכירים עלולה לגרום לאמריקאים להפוך עליו שולחן.

זה מזכיר קצת את הסיבוב הפתטי שלו בקיץ הקודם עם תמלילי הקבינט, שאמורים היו להוכיח שכן היו דיונים על איום המנהרות. התמלילים האלה רק דרבנו את אנשי מבקר המדינה לחרוש את כל הפרוטוקולים ולחשוף את האמת העירומה (לא היו דיונים). הבעיה היא, שמבקר המדינה יוסי שפירא, עם כל הכבוד, הוא לא הנשיא דונלד טראמפ. את שפירא מינה נתניהו. את טראמפ, לא.

אחרי היום הזוועתי הזה, כשבא הביתה להתרווח ולהירגע, ציפתה לנתניהו מהדורת החדשות המרכזית של התאגיד. נתאר את זה בזהירות: את המהדורה הגישה גאולה אבן. המרואיין המרכזי היה, ניחשתם נכון, נפתלי בנט. עלה גם נושא חקירות ראש הממשלה. מיד אחר כך שודרה תוכנית התחקירים של הערוץ, "זמן אמת", עם פרק ראשון בסדרה (מרתקת) על שחיתות שלטונית בישראל. השמאלנים האלה מהתאגיד התמקדו הפעם משום מה בדרעי (שזכה לגיבוי מרבין), בליברמן ובשרון. תורם של נתניהו ואולמרט יגיע בשבוע הבא.

ובאמצע כל זה, צו ביניים של בג"ץ שאוסר, בינתיים, על פיצול התאגיד לשניים. לא הייתי רוצה להיות האדם הראשון שבו ייתקל בנימין נתניהו מחר בבוקר, כשייחלץ מבלפור.