אסא כשר, פילוסוף להשכיר, הוא מה שבני ציפר, תרבותניק להשכיר, משמש לפוליטיקה של הימין. ציפר, בחסות הפוזה התרבותית שלו, הוא מעין דאודורנט של הגילויים המסריחים בתרבות השלטון של הימין, קרי בית ראש הממשלה. כשר, בחסות הפוזה האקדמית הפילוסופית שלו, מארגן לתרבות השלטון של הימין הדתי מכשיר (קוד אתי) כחלק ממתקפת ההדתה של הבית היהודי. שניהם בעלי ידע במקצועם, מגלגלי לשון מזלגית ומתהפכת בטרמינולוגיה הפנימית של עיסוקיהם, ושניהם אקסהיביציוניסטים ללא תקנה.

הבסיס לכל פילוסופיה ותרבות, מעבר לניתוחים ולחכמולוגיה, הוא הרובד ההומני ללא תנאי. ברגע ששניים כאלה מתייצבים לצד ממשל שפוגע בזכויות אדם באורח בוטה – ולא משנה כלל אם זה עוסק באקדמיה, וזה עוסק בתרבות – הם יורים גם בעצמם וגם בעיסוקם. אין דבר פוליטי יותר מהקוד האנטי־פוליטי של אסא כשר.

איסור עיסוק בפוליטיקה באקדמיה הוא מצחיק, אבל חשוב. מצחיק כי אין דבר שאי אפשר להכפיפו לפוליטיקה, וחשוב משום שהניסיונות לאכוף אותו יציתו את הוויכוחים, שהם נשמת אפה של האקדמיה, ותגובת הנגד של אקדמאים וסטודנטים מוכיחה זאת. קטטות אקדמיות, בהן הרמת קול וידיים, הן סממן חשוב במאבק אזרחי, מה גם שהמאבק כיום הוא על נשמת אפה של הדמוקרטיה, כמו שאומרים הנחנקים.




הימין רוצה להדק אחיזתו באקדמיה







אני מניח שהיוזמה של הימין להציב את המחסום הזה נועדה להדק את האחיזה שלהם באקדמיה באמצעות שליטה במורים כחלק ממגמת ההדתה של המדינה, שהיא, לתפיסתי, מטרת העל של הימין הדתי. בעבר כשר הגדיר את שוברים שתיקה כ"ארגון לא מוסרי בעליל". הפעלת הקוד החדש אמורה להגדיר אותם גם כפעילות פוליטית, כלומר, אי אפשר לדון במסגרת אקדמית בתופעה חברתית כמו שוברים שתיקה. נו, באמת. במבוא לקוד החדש נאמר כי פעילות פוליטית היא "כל פעילות שיש בה תמיכה ישירה בעמדה מסוימת במחלוקת ציבורית מוכרת, הבאה לידי ביטוי מתמשך בכנסת ובשיח הציבורי, בזיקה ברורה למפלגה, בכנסת או מחוצה לה". וכך יוביל הקוד לזיהוי שוברים שתיקה כמי שיש להם זיקה למי? אין מפלגה שמזדהה איתם בכנסת, ומחוצה לה ישנו חמאס, למשל, ומכאן הדרך פתוחה להאשים מרצה שסבור ששוברים שתיקה הוא ארגון מוסרי - בבגידה.

אין לי נתונים על מצב העוררות הפוליטית של הסטודנטים כיום. בדרך כלל המסלול האקדמי הוא יצירת מאגר ידע, דפוסי חשיבה וכרטיס כניסה משודרג לג'וב כלשהו. פוליטיקה היא עניין שולי מבחינת מרבית הסטודנטים, ואולי בהפוך על הפוך דווקא הניסיון המגושם לכבול באורח אורווליאני את השיח החופשי יביא לחידוד עמדות.

לא ברור אם תעלול הברקוד האקדמי הזה יעבור את המשוכה הפורמלית, אבל המבחן האמיתי יהיה כאשר הוראות ההפעלה שלו ייושמו בשטח. למשל, כאשר תלונה על מרצה שיאמר משהו שלא ימצא חן בעיני סטודנט כלשהו תוציא את ההוויה האקדמית מתנומתה ותצית את הוויכוח הפוליטי. תודה, בנט.