"ואז, לסיום הגדול, אני מכניס את 'שיר לשלום', כל הקהל מצטרף. כפיים. מסך יורד".מה "שיר לשלום"? מה קרה לך? אתה רוצה שיפסלו לך את ההצגה? שים את "התקווה" בסוף. "אבל זו הצגה על השלום, היא גם נקראת 'מלחמה ושלום - ישראל 2017'". עם מלחמה אין בעיה, אבל השלום זה עניין רגיש. תמצא שם אחר, נגיד, "מלחמה ומשא ומתן להסדר מדיני ללא תנאים מוקדמים". זה גם יותר קליט, וגם יעבור למעלה...
 

"טוב, נניח. בקיצור, ההצגה מתחילה באסיר ערבי שיושב בכלא, ומחכה ל..." רגע, רגע, רגע. למה ערבי? די עם זה כבר, אתה עושה דווקא? 

"מה דווקא? זה הסיפור. על אסיר שנכלא בטעות". למה טעות? הוא לא היה מחבל? "ממש לא, זה בדיוק הרעיון, שהתבלבלו רק כי השם שלו זה אחמד דוויד והשם של המחבל מהפיגוע זה מוחמד דוואייד".  גרוע. תמצא משהו שהאחמד הפלסטיני הזה עשה.
 

"הוא עשה חומוס כל השנים. והוא לא פלסטיני, הוא ערבי תמים מטירה, והפרדוקס הגדול שהוא בעד שלום".

ואתה רוצה להגיד לי שהוא לא פישתן בחומוס אף פעם? 

"מה פתאום, הבנאדם זהב, והדרמה היא שהוא תרם את האיברים של הבן שלו, שמת בפיגוע, לילדים יהודים. מערכה שנייה, אשתו נכנסת לחדר התייחדות, כי הם רוצים להביא לעולם ילד חדש, ומתברר שהיא עצמה יהודייה".


מה יהודייה עושה עם המחבל הזה? "הוא לא מחבל! אני אומר לך, הבנאדם בטעות יושב בכלא". תאמין לי שהוא מחבל. לא סתם הכניסו פלסטיני לכלא, ומה חשבת בדיוק שהם יעשו בחדר התייחדות? "מה שעושים, הם מתפשטים ו..." ממש! בוא תקרא להצגה "אצבע בעין" ונסגור עניין. גם מחבל, גם ערבי וגם עירום?! לא יקרה. רד מזה, תעשה לי טובה. לך תכתוב משהו אחר, נחמד, משהו קליל."מה אחר? ההצגה כבר כתובה!" אל"ף, מי אמר שצריך הצגה? למה שלא תכתוב סרט? "סרט?" 


כן, אל תסתכל עלי ככה. בסרט אין אלתורים, ועדיף על נושא שכולם אוהבים, נניח, טלפונים סלולריים. לכולם יש טלפונים סלולריים, כולם משתמשים בטלפונים סלולריים, ואנשים אוהבים להגיד טלפונים סלולריים. "כן, אבל יש אנדרואיד ויש אפל ולחרדים בכלל יש טלפון כשר. זה ייצור ויכוח". נכון, אז עזוב, אולי משהו על עונות השנה. נניח, איך העונות משפיעות על הטבע. עלים נושרים, שמש. זה מעניין. "כן, אבל אז יש אנשי קיץ מול אנשי חורף, תקום בארץ מהומה על זה".

אז עזוב. בוא נחפש נושא שלא ייצור מחלוקת, משהו שלכולם יש, וכולם מסכימים עליו. בלי עירום, בלי ערבים, בלי מהומות. יש לי! שרוכים.


"מה שרוכים? של נעליים?" כן. זה גדול. קודם כל אף אחד לא עשה סרט על שרוכים, כבר מקורי. זה יעבור בקלות את כל הוועדות, תקבל תקציב מהקרן לעידוד סרטים, ושרוכים הם קונצנזוס, אתה יכול לעוף עם זה."איך אפשר לעוף עם שרוכים?" בוא, אני אזרוק לך רעיון. תעשה סרט מנקודת מבטו של שרוך. זה מרתק. תביא גם איזה מישהו שידבב אותו, נניח קובי מימון, הוא גם מזרחי מהפריפריה, וגם ארוך כמו שרוך. כבר מצחיק, ויש לך יופי של סרט. "אז שינית לי את כל הרעיון..."
 

מה פתאום שיניתי? קצת כיוונתי, זה הכל. גם סטטיק ובן־אל באו אלי, רצו לעשות מופע מחול על הכיבוש, אמרתי להם: "עזבו, טודו בום, הכל בסדר", לקחו ועשו מזה שיר. באה אלי ליטל שוורץ, רצתה להזדהות עם פלסטינית הרה במחסום, אמרתי לה: "עדיף שתזדהי עם ישראלית עם שלושה ילדים בקניון, פי מאה יותר מלחיץ ויותר מצחיק". והשבוע באה לי מירה עווד בטקס אקו"ם, עם שירים של מחמוד דרוויש, אמרתי לה: "כפרה, בואי, תעשי את 'גשם גשם מיטפטף' ותחזרי לכפר שלך".