נניח שיצאת בערב לצפות במשחק ליגת האלופות עם חבריך בפאב, שבת לביתך וננזפת קשות: על השעה המאוחרת (אתה אשם בזה שהיו הארכה ופנדלים?), על ששוב שתית יותר מדי (פאב, לא? מה רצית שאשתה? פטל?) וכמובן, על הציפייה לקיים גם משחק ביתי כפינאלה ללילה מהנה (כן, הברמנית הייתה פצצה).
תמיד כשאתה יוצא עם חבריך, מתברר שבהיעדרך קרו דברים איומים: הילדים לא רצו לישון, הטלוויזיה בחדר השינה התקלקלה, גרושתך לעתיד חשה ברע - הכל כדי שתבין עד כמה הקריבה כדי שתוכל ליהנות. גבר נבון יאפשר לה מרחב נהי: האזן לכל צרותיה, אמור מילת עידוד - וגש להתקלח. מי יודע, אולי כפרס על שהאזנת בנימוס לדברים שלא מעניינים אותך כהוא זה, תזכה לממש את החרמנות הקלה שעמה אתה שב בכל פעם שבה אתה יוצא בגפך.
הבונוס הזה מיועד לגברים שהפנימו את העובדה שעבור נשותיהם החיים הם “משחק סכום אפס": בכל פעם שבה אתה יוצא ונהנה - מישהי (היא!) חייבת לסבול.
לעומתה, אתה מבקש מהחיים שיהיו שלם גדול מסך חלקיו: למה צריך לבחור בין האישה לחברים כשיש יותר מערב אחד בשבוע? למה צריך להכריע בין דרמה רומנטית לבין כדורגל - כשיש יותר ממסך אחד זמין בבית? וכך הלאה, כמו ילד בחנות ממתקים שלא מבין למה עליו להסתפק רק באחת. סליחה - בממתק אחד.
ואז היא חזרה הביתה
הנה היא שבה מערב עם חברותיה, והוא חייב להודות שהיה לו ערב טוב: הילדים היו בסדר - אכלו, התקלחו ושכבו לישון בלי מחאות מיותרות, כך שכבר אחרי החדשות מצא את עצמו לבד בסלון, חופשי לשלוט בטמפרטורת המזגן ולהחליף ערוצים בכל כמה דקות. אפילו בקבוק בירה מצא במקרר, בעשר וחצי תקע טוסט גבינה שלא מן המניין ובאחת עשרה התיישב מול כותרות חדשות הספורט: אם יש גן עדן, ככה הוא נראה.
ואז היא חזרה: “נו, איך היה?", היא מתעניינת - ורומזת לו בעצם לשאול איך היה אצלה. לכאורה מדובר בתחילתו של דו–שיח לגיטימי, למעשה זו תחילתה של מריבה גדולה, שכן מדובר בשאלה מז'אנר ה"שמנתי?" - כלומר - שאין עליה תשובה נכונה. אם יאמר אמת - שהיה לו בסך הכל ערב נעים, היא תמצא כבר מחדלון קטנטן שיהפוך לפתע לדרמטי: או שאישר להם לאכול גלידה או ששכחו לצחצח שיניים או שלא סידרו את התיקים למחר בבוקר או משהו פעוט אחר, שלפתע צמח לממדים של “אני לא יכולה לצאת פעם אחת מהבית ולשבת בשקט עם החברות שלי בלי ש...". נו טוב, אתם כבר רואים איך זה ייגמר.
לעומת זאת, אם ישקר ויגולל מסכת ייסורים דמיונית שעברה עליו מרגע שיצאה מן הבית, הרי שעכשיו הוא מדבר בשפה שלה. אומנם גם אז ישמע את משפט הסיום של הפסקה הקודמת, אבל הפעם בחיוך סלחני: “נו טוב, אני רואה שאני לא יכולה לצאת מהבית..." - עכשיו היא מרגישה שהכל הגיוני: היא ניצחה, הוא הפסיד, היא חיונית לתפקוד הבית, הוא חסר–מושג, אז מה הפלא ששכח לסדר איתם את התיקים או לדאוג שיצחצחו שיניים?
ויש עוד דרך להימנע מריב, אחת כזאת שאפילו תזכה אותך בבונוס מפתיע (הברמן היה חתיך והיא שתתה קצת, בהחלט יש על מה לדבר), אבל נדרשת לה מיומנות שלא כל גבר מסוגל לה:
האישה נכנסת ושואלת איך היה, אתה מעמיד פני הולך–למות־מרוב־תשישות, אבל אומר משהו כמו “עזבי, גיהינום, אבל יותר חשוב: איך היה לך?". בום, כבר נקודות בונוס רק על הגישה!
השלב הבא אינו קל: אתה צריך לזכור לפחות שני שמות של חברות שלה ופרט רלוונטי למצבה של כל אחת, רצוי כזה שימקם אותה מתחת לאשתך. כדי לטשטש את כוונותיך, אתה יורה שתיים מסביב למטרה, תחמושת סרק מהסגנון של “מה אכלתם?", “היה טעים?" - ואז עובר ל“רטוב":
“מה עם לילך, כבר חזרה לעצמה אחרי הלידה?", שאלת מחץ שמראה גם על התעניינות לכאורה, אך בעיקר מספקת לה סיבה לספר לך עד כמה לילך שמנה אף על פי שחופשת הלידה שלה עומדת להסתיים.
עכשיו מצב הרוח טוב יותר, היא מחייכת - וזה בדיוק הזמן לשגר את השנייה: “סיגל כבר מצאה עבודה?", והנה לך קיצור תולדות הקריירה הכושלת של סיגל, שכמובן מאירה את הגברת שלך באור של אשת עסקים בינלאומית.
עכשיו היא מרגישה טוב עם עצמה וגם איתך: לא רק שסבלת מיד הדרדסים הקלגסים כדי שהיא תוכל לצאת עם חברותיה, גם הפגנת התעניינות! אין דבר שהיא לא תעשה למענך כרגע. ואתם, קוראים נכבדים, אנא זכרו: על כל אישה שמזייפת אורגזמה פיזית כדי שהסקס ייגמר, יש לפחות גבר אחד שנאלץ לזייף אורגזמה רגשית כדי לגרום לו להתרחש!