הסכם חברון שנחתם בשנת 1997 חילק את העיר בין היהודים (H2) לפלסטינים (H1), אך בפועל השאיר שתי אוכלוסיות אלו משולבות זו בזו בעוינות הולכת וגוברת ובחיכוכים בלתי פוסקים. בשטחי H2 מתגוררים אלפי פלסטינים, ובאזורי H1 צה”ל ממשיך לפעול. ללא הסכם נוסף שיחלק מחדש את העיר ויקבע בה הפרדה ברורה בין האוכלוסיות וקווי גבול פיזיים, אנו צפויים להתגברות האלימות באזור ולהמשך הפרת זכויות האדם בה.
אחד הדברים שבלטו בסיור של תנועת “אם תרצו” בחברון, שאליו הצטרפתי לפני כחודש, היה הקפיצות הבלתי עקביות בין הנרטיב שלפיו החיים בחברון הם חיים נורמליים, שאין בהם חיכוך אלים בין האוכלוסיות, לבין הצדקת הפרת זכויות האדם בעיר (למשל סגירת רחוב השוהדא למעבר פלסטינים) בשל צרכים ביטחוניים. שני הנרטיבים הללו משמשים את מתנחלי חברון על מנת לדחות כל ניסיון לקבוע גבולות ממשיים בתוך העיר. כך למשל טען נעם ארנון, דובר היישוב היהודי בחברון, כי לאחר הירצחה של התינוקת שלהבת פס מירי צלף משכונת אבו סנינה, סירבו המתנחלים שצה”ל יקבע גדר שתמנע ירי מכיוונה של שכונה זו, המשקיפה על שכונת אברהם אבינו, והעדיפו את המשך התבוססותו של צה”ל בפעילות בתוככי השכונה הפלסטינית.
היעדרו של גבול ברור בשטחי H1 ניכר גם בניסיונות ההשתלטות הבלתי פוסקים של מתנחלים על בתים נטושים, חלקם מוצלחים (“הבית החם” לחיילים), חלקם כושלים לעת עתה (בית רחל ובית לאה), וחלקם פונו תוך התגוששות אלימה בין חיילי צה”ל למתנחלים (שוק הפירות). הדחף לפרוץ גבולות בלט גם בדבריו של מתן פלג, מנכ”ל תנועת “אם תרצו”. פלג טען כי כשם שהיהודים הצליחו להבקיע את מחסום המדרגה השביעית (המקום שעד אליו הורשו היהודים בתקופת השלטון המוסלמי הממלוכי להגיע כדי להתפלל במערת המכפלה), כך עליהם להמשיך לפעול על מנת להבקיע ולאתגר חסמים וגבולות
אחרים שמוכתבים להם ומונעים מהם להתפשט בארץ ישראל.
היישוב היהודי בחברון הוא הישג לא מבוטל של הימין. מי שסבור כי 850 תושביו יתפנו משם ביום מן הימים, שוגה באשליות. המתנחלים הצליחו לייצר תודעה ציבורית המכירה בחשיבות הדתית ובערך הלאומי של ההתיישבות היהודית בעיר. הפתרון הדרוש אפוא כרוך בהסכם הפרדה תוך־עירוני מחודש שיכלול פינוי של תושבים - הן ערבים והן יהודים - בתוך העיר, כדי ליצור קווי חיץ ברורים תוך מתן פיצוי הולם לשני הצדדים; הסכם שיקבע סופית את חלוקת העיר וישים גבול לחלומות ההתפשטות של תושביה היהודים כמו גם להפרת זכויות האדם של תושביה הפלסטינים. באשר למערת המכפלה, דרוש פתרון יצירתי ומוסכם בינינו לבין הרשות הפלסטינית, שיאפשר את חופש הדת והפולחן לשתי הדתות.
החברה הישראלית, גם אם ברובה תומכת בהיפרדות מהפלסטינים, עוצמת עין באשר להתרחשויות בחברון, כמו בגדה כולה, ותורמת לשחיקתו של חזון שתי המדינות. אופוזיציה רופסת שבחלקה אף מנסה לקרוץ לימין שותקת אל מול שחיקה זו. אלא שככל שהרפיון הישראלי נמשך, כך מימוש הפתרון יהיה כרוך במלחמות פנימיות קשות.