סדר היום של הפוליטיקאים לפני יציאת הכנסת לפגרת הקיץ עמוס בימים האחרונים בנושאים "רבי חשיבות". חברי כנסת מציפים אותנו בהצעות כמו חוק הג'ובים, חוק החתונות של אורן חזן, מתווה הכותל, חוק ירושלים וסוגיית הגיור. אתמול נודע שחברי כנסת מוועדת הכספים פנו למשה גפני, יו"ר הוועדה, בהצעת לחזור בזמן חמש שנים לאחור, לצורך מקצה שיפורים בחוק הריכוזיות, ועדיין לא מניתי את ועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא האשראי לטייקונים.



אולי זה החום, אבל מישהו התבלבל בלוח הזמנים בגל החקיקה הנוכחי. בחלק מהמקרים, כמו במתווה הכותל או בסוגיית הגיור, מגיעים עם יוזמות והצעות הפוכות לאלה שכבר התקבלו בממשלה.



מה שיותר גרוע זה שבמקום להסתכל לאחור, ולטחון את מה שכבר היה, שוכחים להסתכל קדימה ולשאול את עצמנו, מה עוד ניתן לעשות כדי לדאוג שהמשק יצמח והיצוא לא יצנח? איך מחזקים את כושר התחרות של התעשייה? מה עוד צריך לעשות כדי לשפר את הפריון במשק?



והכי חשוב: איך ניתן להמריץ את מקבלי ההחלטות לחשוב מחוץ לקופסה ולהביא להתאוששות הדולר? הרי הדולר הקורס אינו מכה משמיים, כפי שהבורסה עם מחזורי המסחר הנמוכים אינה הצטננות קלה, כטענת מנהליה לשעבר.



יש לי כבוד לוועדת הכלכלה ולאיתן כבל, העומד בראשה, המטפלים בנושאי צרכנות. אבל מתי בפעם האחרונה דנה הוועדה בדולר הקורס, ביצוא המתמוטט, בתעסוקה ובהמשך סגירת המפעלים? האם אלה אינם מטרידים את יו"ר הוועדה כבל?



מתי בפעם האחרונה זימנה הוועדה לישיבה את נגידת בנק ישראל ואת שר האוצר משה כחלון? לאן נעלם אותו המרץ שגילה כבל במתווה הגז?




הנהגת התעשיינים מתנהלת בנימוס כאילו מדובר במכה משמיים




לעומת זאת, לזכותה של ועדת הכספים ייאמר שהיא דנה בקריסת הדולר, אבל מדובר בלא יותר מדיון עקר, ששום דבר לא יצא ממנו. לפחות בינתיים. בכל זאת, מי שמכיר את משה גפני, יו"ר ועדת הכספים, יודע שכשהוא רוצה גם מטאטא יורה.



ואולי בכלל שתיקת הפוליטיקאים מוסברת בכך שיש החושבים שדולר קורס הוא טוב לכיס, כי הוא מוזיל את היבוא, מעודד חגיגת נסיעות לחו"ל ומוריד את יוקר המחיה.



ברור שהם טועים. הדולר הקורס פוגע קשות בתעשייה וביצוא. מדוע ללכת רחוק, צריך פשוט לנסוע לקריית גת ולשאול את מאות מפוטרי ויסוניק וסוגת מה חשוב להם יותר: נסיעת הכל כלול לחו"ל ואחרי המבול, או לשמור על מקום העבודה?



אותי מפתיע כיצד לאור המצב הנהגת התעשיינים מתנהלת בנימוס, כאילו מדובר במכה משמיים המתרחשת בשווייץ. לאן נעלמו הלוביסטים של התעשייה והיצואנים? הנגידה ושר האוצר שומעים את השתיקה, וממלמלים לעצמם שאם התעשיינים לא תוקפים, נראה שהמצב לא כך כל גרוע.



לכן, אפשר להסתפק בהבטחות עמומות של כחלון, על הפעלת תוכנית "נטו לתעשייה" והקמת ועדות לבחינת דרכי העידוד לתעשייה. לכן גם לא תוקפים את הנגידה, המספקת הסברים אקדמיים מדוע השקל חזק מדי ולמה הוא לא נמצא במקום "הנורמלי" שלו.



אבל דיבורים והסברים כבר היו לנו לרוב. הגיע הזמן למעשים. כל עוד היציג מתחת ל־3.5 שקלים חייבים לנקוט צעדי חירום - ומי שצריך לדעת כבר יודע בדיוק מה צריך לעשות.