שבוע לא פשוט עבר על כוחותינו בהנהלת האוצר. בשיחה עם מנכ"ל האוצר שי באב"ד ביקשתי לשמוע את התייחסויותיו לביקורת על הוועדה שהקים, למתרחש בהנהלה, לטענות של שער החליפין ועוד. זה קרה בשיחה שערכתי איתו שלשום במהלך כנס לשכת רואי החשבון.

"כאשר התהליך המקצועי הכולל את הקמת הוועדה לבחינת מבנה האוצר מתלכלך באמצע ופרוש בכל כלי התקשורת, הדבר פוגע גם בתהליך וגם בתוצאה", אומר באב"ד ביחס להקמת "ועדת קוצ'יק" לבחינת מבנה הנהלת האוצר. "בניגוד לרעש התקשורתי הוועדה נועדה להסדיר דברים שזכו לביקורת מבקר המדינה. מתשעה מנהלי אגפים שיש באוצר לא ברור מי מוביל מה. למנכ"ל המשרד אין כל סמכות. כל כוחו נגזר מהשר. יש תהליכים שנתקעים בין ראשי האגפים". 

המבקר בירך על הקמת הוועדה, אבל ביקש שלא לפגוע בסמכויות ראשי האגפים. שאלתי את באב"ד אם לאור זאת, חשש בכירי האוצר מוצדק.

"המבקר פנה ואמר את המובן מאליו: היו שני תהליכים לא נכונים באוצר: 300 מיליארד שקל שהועברו במסגרת תקציב הביטחון בהליך לא תקין, ונוהל עריכת התחזיות הכלכליות שהכניס את ישראל ב־2012 לגירעון ענק בתקציב. המבקר ביקש במפורש בעקבות כך להסדיר את המבנה הארגוני.

"חשבתי שהדרך הנכונה ליישם את הערות המבקר היא בהקמת ועדה ציבורית של אנשי מקצוע שיכריעו בסוגיה. גם אחרי 40 שנה זה לא דבר רע לבחון את מבנה האוצר. יכול להיות שהוועדה תחזור ותגיד שהמנכ"ל מבלבל ת'מוח, אבל אולי היא תמליץ מה צריך לתקן ואיך. לא חשבתי שיהיה 'עליהום' כזה עם הקמת הוועדה".

"לא אכנס לשמות של אנשים, ואני רוצה לשמור את הדיון ברמה מקצועית", הוא משיב לשאלתי אם יש לו מושג מאיפה זה מגיע. "ראשי אגפים כאלה ואחרים באוצר יצרו ויכוחים ביניהם ברמת הסמכויות ולא דווקא מולי כמנכ"ל האוצר. הוויכוחים מוצאים את עצמם בעמודים הראשיים של העיתונות הכלכלית. אם אתה שואל אם יש ממלכות עצמאיות בתוך האוצר, אז זה המצב בגדול. יש תשעה מנכ"לים במשרד אחד שלא פעם מסונכרנים זה עם זה. תאר לך שמנהל רשות המסים אינו מוסמך להכריע לבד ולצדו יש עוד ארבעה מנכ"לים שצריכים להכריע איתו. בעיני זה לא יכול לעבור".

על מצב התעשייה והייצוא המתדרדר בעקבות צניחת הדולר הרחיב באב"ד לבקשתי את דבריו: "שר האוצר מודאג ממצב התעשייה, משער החליפין הנושק ל־3.5 שקלים, והוא מדבר על השקעה בתשתיות של עד 10 מיליארד שקל כדי לסייע לדולר. לא הייתי אומר שהתעשייה במצב קשה, אבל יש בעיות. אם לא ניצור תמריצים ונשתמש במדיניות הנכונה, התעשייה עלולה ללכת אחורנית. הוועדה שבראשה אני עומד תסיים באמצע אוגוסט ונביא את ההמלצות לשר האוצר".

שאלתי אותו לגבי שער החליפין הקורס, ואם הוא מרוצה ממדיניות בנק ישראל. "השליטה שלנו על הדולר מאוד מוגבלת", השיב, "את המדיניות המוניטרית קובע בנק ישראל, לא משרד האוצר. אני נזהר מאוד לא לשפוט את בנק ישראל כשלא כל הנתונים מופיעים בפני. לדעתי, השקל חזק מדי, אבל זה גם מציין שהמשק חזק, הצמיחה טובה ויחס החוב־תוצר טוב".

למנכ"ל האוצר יש מה לומר גם לגבי ועדת החקירה בנושא האשראי לטייקונים: "אני חושב שהיה טוב יותר לו הייתה ועדה מקצועית עם אנשי מקצוע, כמו כלכלנים מובילים. זה היה הרעיון המקורי, אך אני מבין שהייתה התנגדות נחרצת של החברות העסקיות, וזה הוביל לכך שבסופו של דבר הוקמה ועדה פרלמנטרית. עצם זה שאנו מגיעים לסיטואציה שבה נמחקים כספי ציבור זה בעייתי. בסופו של דבר, אני משתדל לבחון את שורת התוצאה של פעולת הוועדה ועל פי זה נשפוט אם הוועדה הצליחה".

מדוע תמכת במיסוי דירה שלישית אף על פי שהדרג המקצועי התנגד לכך? תראה איך סיבכתם את שר האוצר, אני שואל. "ראשית, לא סיבכנו את שר האוצר", הוא משיב. "זה ששר האוצר עושה דברים נכונים מוכיח שהוא מונע לא רק משיקולים פוליטיים. מס דירה שלישית הוא לא פתרון לטווח ארוך. הדרך היחידה היא להגדיל היצע. הבעיה היא שזה לא מהיום למחר. עובדה שמאותו רגע שיצאה החקיקה רמת רכישות המשקיעים ירדה מ־25 אלף ל־12 אלף דירות".

על משבר הדסה ואי־מעורבות האוצר הוא מוסיף: "משרד האוצר אינו אמור  להיכנס לכל משבר במדינה. אין כאן בעיה תקציבית. השאלה המרכזית כאן נמצאת בסמכות משרד הבריאות, אם הוא מוכן לפתוח מחלקה בשערי צדק, אין כאן שום שאלה תקציבית".

שר האוצר אמר שהוא שואף להיות שר האוצר גם בקדנציה הבאה. אני אומר ותוהה: מה התוכנית שלך?

"אני מאוד מרוצה ממה שאני עושה, ואני רואה זכות גדולה לשמש בתפקיד. כל בוקר אני קם עם תחושת שליחות ועם גודש ענק על הכתפיים. אם אתה שואל אותי, אני מאוד רוצה להמשיך בתפקיד. אם אתה שואל את אשתי, אז פחות. איפה נקודת האיזון? אצטרך להיענות לקריאת הבוסים שלי".

2. דלתות מסתובבות

בזק פרסמה השבוע כי דירקטוריון החברה החליט למנות את יהלי רוטנברג, כיום המשנה לחשב הכללי באוצר, למנהל הכספים. הודעת המינוי מחזירה אותי לוויכוח על "הדלת המסתובבת" בנוגע למעברם של פקידים מהשירות הציבורי לסקטור הפרטי. 

רוטנברג שאף להחליף את מיכל עבאדי־בויאנג'ו כחשב הכללי. שר האוצר החליט אחרת ומינה את רוני חזקיהו. המשנה לחשכ"ל המאוכזב הסיק מסקנות והחליט לפרוש. עד כאן הכל בסדר. אלא שמכאן הסיפור מסתבך והופך לבעייתי, בלי קשר לצרות של בזק.

מה הבעיה במינוי, נשאלתי על ידי גורמים הקשורים לעניין. אז ככה. רוטנברג מכהן עדיין בתפקידו באוצר. האם מישהו יודע אם היו החלטות שהוא קיבל הנוגעות במישרין או בעקיפין לבזק? הרי האוצר ומשרד התקשורת הקימו ועדה לעניין ההפרדה המבנית בחברה. אולי הנושא נדון בישיבות הנהלת האוצר ואולי רוטנברג משך מאחורי הקלעים? יש כאן בעיה של נראות ציבורית. רוטנברג התחייב להתחיל בעבודה בבזק בספטמבר (כלומר שלושה חודשים מהיום) בהנחה שתקופת הצינון תעמוד על שלושה חודשים בלבד.

זאת הסיבה לכך שבזק מיהרה לפרסם את הודעת המינוי וזאת גם הסיבה לכך שהמו"מ איתו התנהל עוד כשהיה בתפקידו באוצר. לדוגמה, חברים בדירקטוריון בזק פנו אליו לפני אישור המינוי והפנו אליו שאלות כגון מדוע עזב את האוצר, מה דעותיו על נושאי התקשורת וכד'. מדובר בעצם בראיון קבלה טלפוני בעייתי בלשון המעטה. 

יהלי רוטנברג. ראיון קבלה בעייתי. צילום: יח"צ

למשנה לחשב הכללי שמורה הזכות לעבור לבזק, ולדעתי אסור למנוע מפקידי ציבור לעבור לסקטור הפרטי לאחר תקופת צינון כמתחייב. גם אין סיבה לייבש אותם יותר מדי עם תקופה צינון של שלוש שנים, כפי שמציעים מספר חברי כנסת. אלא שסדר הדברים חייב להיות זה: מודיעים על פרישה, מבלים את תקופת הצינון ורק לאחר מכן מכריזים על התחנה העסקית הבאה. 

מהאוצר נמסר בתגובה, כי "אורך תקופת הצינון שלה יחויב רוטנברג ייקבע על ידי הוועדה למתן היתרים לפי חוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה)". \

 

אין לי שום דבר אישי נגד רוטנברג, מה גם שידוע שעשה עבודה מצוינת באוצר, במיוחד בתחום גיוסי הון מקומיים ובינלאומיים. אבל אילו זה היה המקרה של רוטנברג בלבד, ניחא. מדובר בתופעה החוזרת על עצמה.

סיפור בעייתי נוסף הנחשף כאן לראשונה קשור למעברו של מיכאל בר אור, מנהל תחום ביטוח לאומי, בריאות וקליטה בחשב הכללי, לתפקיד בכיר בחברת התרופות ניאופרם. בתפקידו באוצר היה בר אור חבר בכיר בצוות שעסק בעתידה של חברת התרופות שראל ובניסיון האוצר להעביר חלק מפעילותה לגופים מתחרים. תוך כדי פעילות זאת נחשף בר אור לסודות מסחריים של שראל כמו היקף עסקיה, עלויות המוצרים, מרווחי שיווק ועוד. המידע הועבר אליו ולאוצר, שהתחייב בשמירת סודיות. בר אור מחזיק במידע הנוגע לשראל, ומדובר בנכס יקר מפז עבור ניאופרם, המתחרה. ייתכן שיהיה מספיק הגון ולא ישתמש במידע הסודי, אבל ייתכן שלא. 

כשסיפור המעבר נודע לשראל, היא שכרה את שירותיו של עו"ד ברק טל ממשרד יגאל ארנון, ופנתה בתלונה לנציב שירות המדינה. נחמיה קינד, הבוס הישיר של בר אור באוצר, מודע למעבר הסגן שלו אך לא מנע אותו. עו"ד טל שיגר מטעם שראל מכתב לנציב שירות המדינה ולקינד בדרישה למנוע מבר אור שימוש בסודותיה המסחריים ולהאריך את תקופת הצינון שלו. בשראל מדגישים כי אי טיפול בנושא עלול לפגוע באמון הציבור ובנכונותה של שראל לשתף פעולה בעתיד בהעברת מידע לאוצר.

ומה אומרים באוצר על המקרה הזה? "מר מיכאל בר אור החל לעבוד בחברה פרטית לאחר קבלת כל האישורים הנדרשים ובפרט לאחר אישור הוועדה למתן היתרים לפי חוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה) שבחנה את הנושא בהתאם לנהלים המקובלים טרם מתן האישור".

סיפור רוטנברג, בר אור ופקידי אוצר בכירים מטריד במיוחד בגלל הסטנדרטים הכפולים. כשמדובר באנשי שלומם, אנשי האוצר יפרגנו לחבר הפורש לסקטור הפרטי. אם לא נמצא לפקיד תפקיד הולם בסקטור הפרטי, יימצא לו סידור עבודה מפנק בשירות הציבורי. רוצים דוגמה? שלשום מונה ערן ניצן, סגן הממונה על התקציבים לענייני נדל"ן, לתפקיד הציר הכלכלי בוושינגטון. פינוק נטו!

ואולם אם חלילה מדובר בפקיד שלא צמח באוצר, עמדת הרשויות בסוגיות הצינון תהיה קשוחה ובלתי מתפשרת. אז לא תהיה שום ברכת הדרך או קיצורי דרך.

זוכרים את המקרה של פרופ' עודד שריג, שניסה לעבור לתפקיד יו"ר מגדל לאחר סיום שנת הצינון? המפקחת דורית סלינגר שהחליפה אותו בתפקיד הוציאה לו את הנשמה ואת החשק. בסופו של דבר, שלמה אליהו, בעל הבית של מגדל, נשבר ונאלץ לשלוח אותו הביתה.

3. להב 433 בכנסת

ועדת הכנסת בראשות ח"כ יואב קיש אישרה שלשום הצעת חוק להרחבת הסמכויות של ועדות חקירה פרלמנטריות "במטרה לחזקן ולשפר את יכולת הפיקוח והחקירה", כך נמסר. המשמעות היא שהכנסת תוכל לחייב כל אזרח להופיע בפניה ולדרוש ממנו מסמכים רלוונטיים. יו"ר הוועדה יחליט באילו מקרים יוטל חיסיון. אי־התייצבות או הפרת החוק יהוו עבירה פלילית שדינה קנס. הכנסת הפכה, אם כן, מרשות מחוקקת לרשות חוקרת, ומשם לרשות שופטת. יופי של הפרדת רשויות, שעלולה להוות סכנה לדמוקרטיה. כן, עד כדי כך.

מהלך הרחבת הסמכויות הוא שלב מקדים בדרך להקמת ועדת חקירה בראשות ח"כ איתן כבל, שתחקור את האשראי לטייקונים, את התנהלות הבנקים והרגולטורים. לוועדה הזאת לא יהיו שיני חלב אלא שיני כריש.

המפקחת על הבנקים חדוה בר יכולה לרשום לעצמה הישג מפוקפק: פליטת פה אומללה שלה בראיון לערוץ 2 על הסכמתה להקמת ועדת חקירה הפכה את הכנסת לאגף המתחרה ביחידת החקירות להב 433. רק שלשום בישיבה בכנסת נזכרה בר להזהיר מהמדרון החלקלק שעלולה לגרום הרחבת סמכויות הוועדה, בעיקר בנושא הסודיות הבנקאית.

היא אינה לבד: גם המכון לדמוקרטיה התריע השבוע מסכנת הרחבת סמכויות החקירה של הכנסת, ומההשלכות לכך שפוליטיקאים יהיו מעורבים בחקירות, בזימון עדים ובגילוי מסמכים. ועדיין לא הזכרתי את היועץ המשפטי לכנסת, עו"ד אייל ינון, שהמליץ לשלול מהלך כזה.

ח"כ יואב קיש. מהלך מסוכן לדמוקרטיה. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

דברי ביקורת אלה אכן במקומם. האם הכנסת, המורכבת מנבחרי ציבור פוליטיים, היא גוף חקיקה או גוף חקירה? האם יוזמת קיש להרחבת סמכויות הכנסת אינה פתח לכך שבעתיד יטופלו בה מחדלים כמו אסון השריפה בכרמל, תאונות דרכים מחרידות ועוד. 

אבל מי חושב על הסכנות האלה כשהבנקים על המוקד. שאלתי השבוע שני בנקאים בכירים אם יהיו מוכנים להתייצב בפני ועדת החקירה בכנסת, גם אם היום הם אינם חייבים בכך. שניהם השיבו בחיוב. "לא נוכל להתעלם, אם תגיע אלינו פנייה מהכנסת. למרות שנושא האשראי הוא עניין מקצועי לחלוטין, אנחנו מסכימים שיש כאן עניין לציבור", הסבירו השניים. 

אז מה עומד לקרות בשבועות הקרובים? בהתחשב בלוח הזמנים הקצר, ספק אם ועדת החקירה תתחיל לפעול לפני יציאת הכנסת לפגרה החודש. הכנסת לא תספיק לאשר את היוזמה להרחבת סמכויות הוועדה, וייתכן שהלהט במלאכת צליית הבנקאים ידעך. 

"אני לא חושש מכך", אומר לי ח"כ כבל. "אני מעריך שהרחבת הסמכויות תאושר בקריאה ראשונה עד ליציאת הכנסת לפגרה. במהלך הפגרה אגייס צוותים מקצועיים שיתחילו בעבודות התשתית. עם חזרת הכנסת לפעילות נאיץ את הדיונים, ויש הסכמה מקיר לקיר של כל 

הסיעות. אני מעוניין לגייס יועצים אובייקטיביים שילוו אותנו".

שאלתי אותו באילו יועצים מקצועיים מדובר. "יש לך רעיונות? אני בודק מספר אפשרויות", הסביר כבל. 

מה עם דרור שטרום, שאלתי. כבל: "שטרום זה רעיון מצוין שחשבתי עליו, אבל הוא כבר 'נגוע' במערכת הבנקאית. יש לך הצעות אחרות?". 

מה עם פרופ' אמיר ברנע? איש אקדמיה, מנוסה בעל ידע עצום ולשעבר דירקטור בבנק הפועלים. "זה רעיון מעניין שנראה גם מעשי", השיב כבל, "בהחלט אשקול בחיוב לפנות אליו".

מי שכרגיל מקלקל את מה שאמורה להיות ההצגה הטובה בעיר הוא אילן פלטו, מנכ"ל איגוד החברות הציבוריות. "כבל הולך לעשות קרקס. חובת הזימון לוועדה והסנקציות הן קו אדום וחצייה של כל הגבולות. הוא מתכוון לעשות 'שיימינג' לבכירי החברות הציבוריות בשביל רווח פוליטי", הוא אומר. לדבריו, "אם הוועדה רוצה להגיע לחקר האמת, עליה להפסיק עם הפופוליזם הזול ועריפת הראשים בכיכר העיר. הטלת הסנקציות וחובת זימון עדים והמצאת המסמכים המפרה ברגל גסה את דיני החיסיון היא מדרון חלקלק שיוביל להרס שוק ההון".

פלטו הוא קול בודד. אוושת גלים חרישית בים הפופוליזם הסוער. הבנקאים עצמם חוששים לדבר. בנק ישראל אמר את דברו. אם לא תהיה הפתעה כמו הקדמת הבחירות, אומרים שיהיה כאן שמח. אנחנו בתקשורת נחגוג.

4. הלווייתן מתחיל לשוט

ביום שני השבוע, בחום של 35 מעלות בצל, נעניתי להזמנה לבקר בקידוח הגז "לווייתן". אסדת הקידוח ממוקמת כ־140 ק"מ מהחוף (ליתר דיוק, מול חופי חדרה) והגישה אליה אפשרית במסוק (בעיקר למשימות דחופות) או באוניות (לצורכי אספקה).

הביקור אפשר להפנים את העובדה שמאחורי אינסוף הדיבורים על מתווה הגז, יש גם מציאות בשטח. אסדת הקידוח, אטווד אדוונטג' שמה, היא מפלצת ברזלים בת שבעה מפלסים, שמעליהם מיתמרים שני מגדלי קידוח. היא נבנתה במספנה בקוריאה הדרומית בהשקעה של 750 מיליון דולר. האסדה מתופעלת על ידי 165 עובדים, רק שניים מהם ישראלים. לפני שנתיים, כשמחירי הנפט זינקו, הסתכמה עלות תפעול האסדה ב־950 אלף דולר ליום. בעקבות ההתרסקות במחירי הנפט העלות צנחה ל־400 אלף דולר ליום. 

שוק האנרגיה מוצף כיום במתקני הפקה, אסדות קידוח, כוח עבודה זול ואין ספור הזדמנויות עסקיות. זה מנוצל על ידי חברת נאוויטס של גדעון תדמור, המסתכלת קדימה. היקף ההשקעה בפרויקט "לווייתן" נאמד במקור ב־7.75 מיליארד דולר. ההשקעה נחתכה מאז בחצי, ל־3.75 מיליארד דולר. ועדיין מדובר בפרויקט התשתית הגדול ביותר שבוצע אי־פעם במקומותינו. הוא מסובך יותר מהרכבת הקלה בת"א, מרשים יותר מפרויקט נתב"ג 2000, מורכב יותר מפרויקט כביש 6 ויומרני יותר אפילו מפרויקט המוביל הארצי. יש לו אין ספור תועלות צדדיות למשק לצד היתרונות הכלכליים.

המקדח באסדה הגיע בימים אלה לשכבת המטרה (עומק של 5.5 ק"מ), וכעת עוברים לשלבי ההכנה המתקדמים, הכוללים הכנות הפקה. בעולם הרכב קוראים לזה הכנה לטסט. עם סיום עבודות ההכנה, אסדת הקידוח תשוט למקום אחר (אולי למפרץ מקסיקו) והשלב הבא - בניית מתקן הפקה בעומק הים, 10 ק"מ מול היישוב פוריידיס שליד זכרון יעקב. אסדת ההפקה (בדומה לזו שבקידוח "תמר") נבנית בימים אלה ביוסטון בהשקעה של 2.5 מיליארד דולר. הגז מהקידוח יוזרם לאסדת ההפקה באמצעות ארבעה צינורות באורך 120 ק"מ שיונחו על קרקעית הים בעומק 1.5 ק"מ.

לאחר תהליך זיקוק הגז הוא יועבר מהאסדה לשטח ישראל בצנרת תת־קרקעית שתגיע לתחנת הכוח חגית, לא רחוק מזכרון יעקב, ומשם יחובר לצנרת ההולכה הארצית. הגז ישמש את חברת החשמל ומספר תחנות כוח פרטיות, וחלקו יגיע לירדן ומצרים. התוכניות לעתיד הן העברתו לטורקיה בצינור תת־ימי, ובהמשך גם לחופי אירופה. השמיים הם הגבול, בהנחה שאף אחד לא יפריע, וזה לא מובן מאליו.

קידוח "לווייתן" עמד בלבה של מחלוקת ציבורית חסרת תקדים בנוגע לתנאים הכלכליים לביצועו. פוליטיקאים שטענו "הגז הוא של כולנו" דרשו את הפחתת מחיר ההפקה ושינוי תנאי החוזה, גם אם בסופו של דבר הלווייתן יושלך ליבשה ויישאר ללא רוח חיים. 
 

מתווה הגז שנחתם אפשר בסופו של דבר את יציאתו לדרך. היום כבר ברור מה שמעטים, ואני בתוכם, לא היססו להתריע מפניו: ללא המתווה, מקור האנרגיה החשוב ביותר היה נותר בבטן הים, ההכנסות ממסים היו נפגעות, הגז לחברת החשמל היה במחסור ולא היה סיכוי שמחירו יירד. ולבסוף, ישראל הייתה מסתכנת בתביעה בינלאומית חסרת תקדים בהיקפה.

אלא שאף ש"לווייתן" הוא עובדה קיימת, מקצה השיפורים האינסופי במתווה, המעורבות הרגולטורית והחוויה השלילית של נובל אנרג'י, שחשה שהיא לא רצויה כאן, הותירו את שחקני משק הגז מצולקים. שלא במקרה, המכרזים האחרונים לחיפושי גז של משרד האנרגיה נותרו ללא דורש, אף על פי שבמים הטריטוריאליים שלנו קיימות עתודות גז גדולות. לירידה בתיאבון יש להוסיף את הסיכונים הכרוכים בהשקעה בקידוחים (יותר מ־100 מיליון דולר לקידוח) וגם את הירידה במחירי הנפט.

"לנגד עיני כל חברת אנרגיה יעמוד שיקול כלכלי קר בבואה להחליט אם להשקיע או לא. שום גורם בעולם לא יתנדב להשקיע סכומי עתק ללא אופק כלכלי. ללא פתיחת השוק לייצוא הממשלה תישאר ללא שחקנים ותמשיך להתאכזב, ואת זה חייבים להפנים", אומר לי יגאל לנדאו, מבעלי חברת רציו.

רציו מחזיקה ב־15% מקידוח "לווייתן". אחיותיה הגדולות יותר הן נובל אנרג'י וקבוצת דלק של יצחק תשובה, שמחזיקות גם בנתחים מקידוח הגז "תמר". עם האוכל בא התיאבון, ורציו תבצע בקרוב עם אדיסון האיטלקית קידוח גז נוסף מול חופי אשקלון. והיא אינה לבד. תשובה החל השבוע בהליך מכירת 9.2% מקידוח "תמר" (כחלק ממתווה הגז המחייב אותו לצאת מהקידוח). הכנסות המדינה ממס רווחי הון יגדלו בעקבות כך בכ־700 מיליון שקל. השלב הראשון בהנפקה הצליח, על אף ששלי יחימוביץ' הפכה ליועצת השקעות שהמליצה למוסדיים להחרים את ההנפקה. 

yehudasharoni10@gmail.com