במאמרה "הלוביסטים הצה"ליים של אש"ף" ("ג'רוזלם פוסט", 26 ביוני 2017), תקפה קרולין גליק "גנרלים" בצה"ל (וכן את קודמיהם בדימוס) ב"קבלת החלטות פרחחית". לדבריה, הם "מנצלים את מעמדם לקידום מדיניות העומדת בסתירה לעמדות המוצהרות של הממשלה", "מסתירים במכוון את מאפייני תוכניתם" ואף "מפעילים שתדלנות בשירות טרוריסטים פלסטינים". טוב עשה שר הביטחון אביגדור ליברמן כשיצא חוצץ כנגד התבטאויות מסוג זה, ולא היסס להציב את עוצמת משרתו כשכפ"צ של הדרג המדיני ללובשי מדים המנועים מלהשיב. כך ראוי.

במאמר נוסף, "הפוליטיקה של הקרב" ("מעריב", 30 ביוני 2017), מבלבלת גליק בין שלושה הליכי חקיקה, ונשענת על הבלבול הזה כבסיס לטענות מופרכות כנגד תנועת "מפקדים למען ביטחון ישראל".

תחילה העובדות. הנושא הוא הענשת הרשות הפלסטינית על תמיכתה במחבלים ובמשפחותיהם. בהקשר זה, מאשימה גליק "קצין בכיר או משלחת קצינים בדימוס" במניעת חקיקה אמריקאית שתעניש את אבו מאזן והרשות על תמיכתם בטרור. מה לעשות שחקיקה כזאת כבר קיימת זה כמה שנים? אם לא די בכך, במאמרה היא יוצרת בלבול בין שלושה חוקים: הראשון הוא חוק אמריקאי משנת 2015, המעניש את הרש"פ על ידי קיזוז מהסיוע האמריקאי של כל סכום שהיא מעבירה למחבל או למשפחתו; השני, ישראלי, הוא הצעת חוק של אלעזר שטרן, המיישרת קו עם החוק האמריקאי הקיים, ולפיה ישראל תקזז מכספי המסים שהיא אוספת עבור הרשות, כל סכום המשולם על ידיה לאסירים ולמשפחות מחבלים.

השלישי, המכונה "חוק טיילור פורס" (ע"ש אזרח אמריקאי שנרצח בפיגוע בארץ), הוא הצעת חוק חדשה, השונה מהחוק הקודם ומהצעת חוק שטרן בשני היבטים: ראשית, החוק יחייב את הממשל האמריקאי לשלול מהרשות לא רק את הסכום המשולם למחבלים ולמשפחותיהם אלא את מלוא הסיוע האזרחי. ושנית, העונש הגורף יחול מרגע שהרשות תעביר סכום כלשהו, ולו למשפחת מחבל אחד.

טוב הייתה עושה גליק אילו שאלה את ח"כ שטרן מדוע בחוק שלו הסתפק בחיקוי חוק הקיזוז האמריקאי, ולא כלל גם סעיף ברוח "טיילור פורס", שיקפיא את העברת כל תקבולי המסים לרש"פ. שהרי אם מהלך קיזוז חלקי מכספי המסים הוא חוקי (דהיינו, שהיועץ המשפטי לממשלה יאשר אותו), יהיה זה חוקי באותה מידה להקפיא את מלוא הסכום. את אותה שאלה יכלה להציג גם לראשי ממשלה ולשרי ביטחון בעבר ובהווה, אשר גם כאשר ביטאו זעמם על התנהלות הרש"פ באמצעות הקפאת העברת המסים, חידשו את ההעברה זמן קצר לאחר מכן.

נראה כי בניגוד לגליק, ממשלות ישראל ומערכת הביטחון לדורותיהן ערות לכך שבלא כספי המסים, הרש"פ תקרוס באחת, ועמה שיתוף הפעולה הביטחוני.

אלעזר שטרן. צילום: פלאש 90





כמו יוזמי ותומכי חוק שטרן, כך גם כל 270 חברי תנועת המפקדים מאוחדים בדרישה מהרשות לשים קץ להסתה, לחדול מיידית מתשלום למשפחות מחבלים, להתמיד במאבק בטרור ולשדרג את שיתוף הפעולה. אך בניגוד לגליק, אנו מתנגדים למהלכים אשר יסרסו את יכולתה של הרשות לעשות זאת. לפיכך, בהתריענו על הנזק הצפוי לביטחון ישראל בשל חוק "טיילור פורס" בנוסחו הנוכחי, הצענו לשנות את הנוסח כך שישרת את המטרה המשותפת של הענשת הרשות על תמיכה במחבלים ובמשפחותיהם, בלי "לשפוך את התינוק עם המים".

תיקון אפשרי אחד הוא הגבלת חלותו רק לאותם סכומי סיוע המשרתים את הרשות הפלסטינית. מאחר שהסיוע האמריקאי ממילא אינו מגיע לתקציב הרש"פ, הרי שרק חלק ממנו משרת אותה בעקיפין: סכומים המועברים על ידי ארה"ב לנושי הרשות (כמו חברת החשמל הישראלית ובתי החולים במזרח ירושלים). שלילתם אכן תעניש את הרשות אם תתמיד בהתנהלותה החמורה בכל הקשור להאדרת מחבלים ופיצוי משפחותיהם; אך כדי למנוע את "הנזק הסביבתי", התיקון המוצע יחריג את עיקר הסיוע שאינו משרת את הרש"פ, אלא במישרין את האוכלוסייה ואת היציבות בגדה.

סכומים אלה מתחלקים לשניים: מיעוטם מגיע לעמותות הפועלות נגד שחיתות ובעד שקיפות, וכך גם למען זכויות נשים וילדים. עיקרם מושקע ישירות על ידי הממשל האמריקאי במיזמי תשתית בגדה, התורמים לאיכות המים, למערכת החשמל ובעיקר לתעסוקה. כל הפעולות הללו (בצד צעדים ביטחוניים מפורטים) נכללות בתוכנית "ביטחון תחילה" של תנועתנו, שאימוצה על ידי הממשלה ויישומה (ללא תלות בשאלת קיום פרטנר פלסטיני) ישדרגו את ביטחון ישראל ויתרמו ליציבות בשטחים כל עוד הסדר מדיני אינו בהישג יד.

נראה שממשיכי דרכנו במערכת הביטחון שותפים לגישתנו זו, והם אכן התריעו לא אחת בפני הממשל בוושינגטון מפני פגיעה מתמשכת בסיוע האמריקאי. כך למשל, לפני ימים ספורים דיווחו שגריר ארה"ב לשעבר, דן שפירו, ורל"ש השליח האמריקאי המיוחד, אילן גולדנברג, במאמר ב"פוריין אפיירס" (29 ביוני 2017): "קצינים ישראלים בשירות פעיל, המופקדים על שימור היציבות והביטחון בגדה המערבית, אישרו בפנינו שוב ושוב כי לא יקבלו בברכה כל הורדה מתמשכת בסיוע לרש"פ".

***

במאמריה מעמידה גליק בסימן שאלה את טוהר הכוונות ואת עומק המחויבות לביטחון ישראל של אלופים במדים, ושל מאות חברי תנועתנו, כולם בכירי המוסד, השב"כ, המשטרה וצה"ל לשעבר, שבמצטבר השקיעו 9,000 שנים בהגנה על המדינה והבטחת עתידה. כך למשל, טענתה כי הארגון מסרב לחשוף את מקורות המימון שלו, היא שקרית. כל שהיה עליה לעשות הוא לפנות אל רשם העמותות ולקבל את המידע המדויק העומד לרשות כל אזרח המעוניין לעיין בו.

אפשר היה להתעלם מכל הטעויות העובדתיות שבמאמריה של גליק, שהרי אין איש חושד בה שהיא בקיאה בסוגיות החקיקה והביטחון שעליהן היא מלהגת. אך אנו מגנים את פיזור הרמזים, כאילו יש דופי במקורות המימון של התנועה, וכי דופי זה מסביר את עמדתנו בנושא; את בחירתה להעלות אפשרות שמאות בכירי המוסד, השב"כ, המשטרה וצה"ל לשעבר יעשו שקר בנפשם, כדי לרצות מקור מימון; ואת האמירה כי הם, ויורשיהם המכהנים היום, משמשים כ"שדולה של אש"פ" ושל "טרוריסטים פלסטינים"

אלוף (מיל') אמנון רשף, בעבר מפקד גיסות השריון, הוא יו"ר "מפקדים למען ביטחון ישראל"

tguvot@maariv.co.il