1. התא המשפחתי: לפחות על פי הרישומים, נכון לנובמבר שנה שעברה, לעו"ד דוד שמרון בעלות מלאה או חלקית על 24 חברות. הרשימה הזו (שפורסמה בטוויטר על ידי עו"ד שחר בן־מאיר) מגלה טפח, אבל לך תדע מה היא מכסה. השבוע קיבלה פרשת האמוניה בחיפה תפנית ביזארית כשהתברר שעוה"ד שמרון והמתווך גנור נטו את אוהלם גם שם ותיווכו בין חיפה כימיקלים לטיסנקרופ כדי לבנות מכל אמוניה חלופי בנגב. ידו של שמרון בכל, ויד כל בו. הערבוב הזה, למשל, לא נכלל ברשימת החברות הרשמית שלו. וזו דוגמה מקרית.

הפעילות של עו"ד שמרון נרחבת ומתפשטת כל הזמן. כל מי שרוצה לעשות עסק בארץ הזו יודע ששמרון הוא הכתובת שתוכל לקדם את העסק הזה במהירות, כמעט בלי רגולציה, בלי להמתין לפגישות, בלי להפעיל קשרים, בלי להתחנן. והכל חוקי. הרי שמרון הוא הכי מחובר והכי מקושר שיש. שמרון הוא עורך דינו, בן דודו, איש סודו האולטימטיבי של ראש הממשלה. חוץ מ־24 החברות שהוא שותף בהן או הבעלים שלהן, יש עוד לא מעט חברות שפשוט נרשמו אצלו במשרד (תכף ניתקל באחת מהן). למה? כי מהכתובת של משרד א.ש. שמרון, מלכו פרסקי ושות', בגן הטכנולוגי 1 ירושלים, אפשר להגיע לשמיים. אין איש עסקים בישראל, או כזה שרוצה לעשות עסקים בישראל, שלא יודע את זה. אפילו ארנו מימרן, הנוכל הצרפתי שתרם עשרות אלפי יורו (לפחות) לנתניהו, עשה את זה דרך שמרון. הוא צינור הכסף.

עו"ד שמרון. כל מי שרוצה לקדם כאן עסק יודע שהוא זה שיוכל לעשות זאת כמעט ללא פיקוח. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90עו"ד שמרון. כל מי שרוצה לקדם כאן עסק יודע שהוא זה שיוכל לעשות זאת כמעט ללא פיקוח. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

עורכי הדין דוד שמרון ויצחק מולכו הם תמנונים שזרועותיהם חובקות עולם. שמרון ממונה על הפנים, מולכו הוא שר החוץ. פעילותם אינסופית. אפס קצה נחשף עכשיו בפרשת הצוללות וספיחיה. זוהי שיטה שפועלת כבר שנים. השיטה שבה מנהלים שני עורכי דין פרטיים את המדינה שקרוב המשפחה שלהם משמש כראש ממשלתה. השיטה שבה הם התיישבו על השיבר ועל השאלטר ועל צומת קבלת ההחלטות ועל הסודות ועל המגעים החשאיים ועל העניינים הביטחוניים ביותר.

הם עושים את זה בעודם מנהלים פרקטיקה משגשגת (ששגשוגה ממריא בכל פעם שנתניהו מתיישב בלשכת ראש הממשלה) ביד אחת, ומספקים למשפחת נתניהו שירותי משפט חינם אין כסף ביד השנייה. לא היה מעולם כדבר הזה. גם ראשי ממשלה אחרים הסתייעו בעורכי דין. היה דובי וייסגלס אצל שרון, היה גלעד שר אצל רבין, היו עוד. אבל עורכי הדין הללו לקחו חופשה, הפסיקו לעשות לביתם ובאו לעשות למדינה. לא גם וגם.

המציאות הנוכחית היא כזו: את ישראל מנהלת קבוצה מצומצמת של אנשים, שרק אחד מתוכה הוא נבחר ציבור, וזהו ראש הממשלה. חוץ ממנו חברים בקבינט המצומצם גם הרעיה, הבן היורש ושני עורכי הדין הצמודים. לה פמיליה. כל זה קורה כבר שנים, מתפרסם כאן בקביעות, אבל זה לא מעניין אף אחד, ובטח לא את מערכת אכיפת החוק. עד הצוללות.

2. האיש ששווה מיליונים: הנה דוגמה אחת, מני רבות, לעוצמה שצבר עו"ד שמרון כתוצאה מקרבתו למלכות. באפריל בשנה שעברה הוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים עתירה נגד רשות מקרקעי ישראל, שזיכתה את חברת המלונות הבינלאומית היוקרתית "ארבע עונות" בהקצאת הקרקע הנחשקת ביותר בירושלים ללא מכרז. מדובר ב"מתחם עומריה", הגובל בגן הפעמון, מתחם הרכבת והמושבה הגרמנית. לא תמצאו מקום יקר ונחשק יותר בבירה. קלאסי להקמת מלון יוקרתי כמו "ארבע עונות". כשמקבלים קרקע כזו ללא מכרז, זה הופך למכרה זהב של ממש. הפטור ממכרז אושר בשנות ה־90, אבל מיד אחר כך הגיש יזם נדל"ן מתחרה עתירה לבית המשפט. כעבור שבע שנים ביטל בית המשפט את ההקצאה וקבע כי רשות מקרקעי ישראל צריכה לפרסם מכרז מסודר על הקרקע. מי שנזכר עכשיו במכרז של ספינות השיט שבוטל למען טיסנקרופ, עושה זאת על אחריותו.

אז מה עשתה רשות מקרקעי ישראל? לא, היא לא פרסמה מכרז כדי לקבל את המחיר הטוב ביותר על הקרקע. הרי מדובר, בסך הכל, בכסף שלנו. במקום זה, תיקנה "ארבע עונות" את ההצעה המקורית שלה, הורידה את החלק של "דירות נופש", השאירה רק את החלק של ה"מלון יוקרה", ורשות מקרקעי ישראל הקצתה לה מחדש, ללא מכרז, את אותה הקרקע. לא ייאמן? דווקא כן. התביעה החדשה פורסמה ב"גלובס". בתחקיר ב"7 ימים" שפורסם ב־2007 נטען כי ראש האופוזיציה דאז, בנימין נתניהו, פעל למען הפרויקט. נדמה לי שמיותר להוסיף כאן שאת "ארבע עונות" ייצג אז, כמו גם עכשיו, עו"ד דוד שמרון.

למה אני נכנס לסיפור הזה? כי הגיעו אלי הסכומים שמקבל שמרון תמורת הטיפול ב"ארבע עונות". אגב, החברה עצמה רשומה בישראל במשרדו שלו (הכתובת רצ"ב למעלה), כמובן. עד סוף 2006 שילמה החברה למשרד עו"ד שמרון כמיליון וחצי שקל. תשלום ראשון באותה שנה התקבל ב־1 בפברואר ע"ס 37,256.60 שקל, תשלום שני ב־22 בפברואר ע"ס 72,319.73 שקל, ב־15 באפריל עוד 82,434.25 שקל, וכן הלאה. זה נמשך ונמשך, ובסוף 2007 המאזן כבר עמד על 1.8 מיליון שקל. מדובר בכסף גדול מאוד, גם במונחי עורכי דין. בעיקר לנוכח העובדה שהעיסוק המשפטי בסיפור היה בעיקר בירוקרטי.

אגב, כשזה הגיע לבתי המשפט עצמם, בעתירות השונות, הזעיק עו"ד שמרון תגבורת של ליטיגטור נוסף (עו"ד צבי אגמון). שמרון לא ידוע בכישורי הליטיגציה שלו. כל מי שראה אותו מדבר בטלוויזיה יודע. הוא ידוע בכישורים אחרים לגמרי. "מספיק שהוא נכנס לרשות מינהל מקרקעי ישראל, או מרים טלפון", אמר לי עורך דין שעבד מולו, "הרי כולם יודעים מי הוא, את מי הוא מייצג, מאיפה הוא בא ולאן הוא חוזר. כבודו מלא עולם. הוא יושב באולם, נותן לעורך דין אחר לדבר, ורק משקיף על המתרחש. זה מספיק".

סיפור "ארבע עונות" הוא, כאמור, דוגמה אחת מני רבות. מיליוני שקלים משולמים כשכר טרחה לשמרון, שהסחורה העיקרית שהוא יודע לספק היא יכולת הקידום של עסקאות במשעולי הבירוקרטיה. האיש יכול להגיע בטלפון לכל דרג בכל מקום, בכל רגע נתון. זה שווה מיליונים, ויש רבים שמשלמים. בתקשורת מתפרסמים כל הזמן סיפורים על תיקי הענק שמקבל לידיו שמרון ולפעמים גם על התקדמותם המטאורית של התיקים הללו בטיפולו האמון. רק בשבוע שעבר עלתה ב"דה מרקר" ידיעה ולפיה חברת "ערבה מיינס", שאמורה הייתה להקים מפעל נחושת ליד אילת, קיבלה מהמדינה פיצוי של מאות מיליונים בגלל הפסדיה העתידיים ממסקנות ועדת ששינסקי. אבל "ערבה מיינס" תבעה עוד 80 מיליון שקל. על פי חישוביה, הכסף הגיע לה. יכול להיות שזה נכון. האוצר סירב להגדיל את סכום הפיצוי כפי שהתבקש. במשרד ראש הממשלה דווקא תמכו.

שמרון, ניחשתם נכון, מייצג את "ערבה מיינס". האמת היא, שבמקומם גם אני הייתי שוכר אותו. ולא רק במקומם. במקום כל אחד שרוצה לעשות עסקים בישראל. שכרת את שמרון, קיבלת את האיש הכי קרוב לשאלטר. האיש שמחזיק את המפתחות לכל דלת בישראל. מתברר שגם את המפתחות של הצוללת. והכל חוקי, כמובן.

3. ביבי לא ידע: חסידיו השוטים של ראש הממשלה מנסים לשכנע את עצמם שכל זה קרה, קורה ויקרה בלי שנתניהו יודע דבר וחצי דבר. הוא מסור כולו לענייני המדינה. מניין לו לדעת שבשעה שהוא מקדם רכש של שלוש צוללות נוספות שאיש לא צריך, מאחורי גבו של שר הביטחון, בן הדוד שלו מייצג את המספנה שבונה אותן?

אגב, על פי מה שהתפרסם עד עכשיו, התהליך מול טיסנקרופ היה כזה: היה מתווך בשם שייקה ברקת כל השנים. בא אבריאל בר יוסף, הביא את אליעזר ("צ'ייני") מרום, יחד העיפו את ברקת והביאו את גנור, שהגדיל מיד את העמלות. מאוחר יותר, מאחורי גנור, בצבץ מיודענו שמרון. נדמה לי שבמשטרה בודקים עכשיו, בין היתר, את דיוקה של הגרסה הזו. מי הביא את מי? לפי אמנון אברמוביץ', אחד הדברים שגנור סיפר לחוקריו הוא ש"כל מה ששמרון אמר שיקרה, קרה".

שלוש הצוללות הנוספות, הפרטת המספנה, ספינות השטח, ביטול המכרז, הספינות נגד צוללות. שמרון ידע (אבל ביבי לא). האם יכול להיות ששמרון הוא בעצם זה שהביא את גנור מלכתחילה, ורק אחרי שהמהלך הושלם התייצב מאחוריו? יש בגרמניה אנשים שאומרים שכן. שווה בדיקה. מה שבטוח, שוחד בהיקפים גדולים עבר במהלך העסקאות הימיות האלה. עכשיו מדברים עם זה שחשוד בקבלת השוחד, על האפשרות שיהפוך לעד מדינה.

מיקי גנור הוא יהודי מבוגר. הוא לא לגמרי בנוי ללכת לבית הסוהר עכשיו. הוא בדיוק קנה שתי נחלות סמוכות במושב מכמורת. יש לו הבית המפורסם בקיסריה, מטרים ספורים מבית משפחת נתניהו (שלא יודע מי הוא בכלל, כמובן), ויש לו גם בית משפחתי ברמת השרון. גנור, מתברר, שיחק משחק כפול לא רק בעסקים. יש לו גם חיים כפולים באזרחות. אז למה שהוא יזנח את כל הטוב הזה מאחוריו ויבלה את השנים הטובות האחרונות שלו בבית הסוהר.

השאלה היא, מה ייתן גנור תמורת הסכם עד המדינה שטרם נחתם איתו. האם הסחורה שיספק תצדיק את הוויתור של המדינה על ענישה ראויה למי שחולל, על פי החשד, מעגלי שחיתות נרחבים בקודש הקודשים של הביטחון הישראלי, בלי שראש הממשלה יידע על כך דבר, כמובן? נדע בהמשך.

עזבו רגע את בני הדודים שמרון ונתניהו. גנור עלול לסבך סדרה של קצינים, בסדיר ובמילואים. שיטת העמלות, דמי התיווך וה"הוצאות השימושיות" שנחשפת עכשיו עלולה לפתוח תיבת פנדורה. טוב שהתיבה הזו תיפתח. כשנעצר תא"ל רמי דותן, ראש להק ציוד בחיל האוויר, ב־28 באוקטובר 1990, לא רבים האמינו שיכול להיות שקצין ישראלי בכיר ימעל בכספי הביטחון של מדינתו. אבל זה היה. אחרי שנשפט, הורשע ונידון ל־13 שנות מאסר (על גניבת 12 מיליון דולר), רבים האמינו שזהו זה. נגמר. החברים הבינו ולמדו לקח. אז זהו, שלא.

עכשיו מתברר שרמי דותן היה בקושי הפרומו. מתאבן דל קלוריות. אתמול, יממה אחרי שנתניהו (שלא ידע מכלום) אמר באירופה לכתבים ש"מי אמר שיש שחיתות בעסקת הצוללות?", צוטט בכיר מאוד במערכת אכיפת החוק מצהיר ש"פרשת הצוללות חמורה בהרבה מפרשת רמי דותן". בסיפורים שנחשפים לעינינו היום, מסתתרים כספי ענק. איפה ה־12 מיליון דולר של דותן, שבסך הכל ניפח קצת חשבונות. היה כאן ניסיון לרכוש שלוש צוללות שישראל לא צריכה, בעלות של מיליארדים. תחשבו רגע מה אפשר לעשות במיליארדים האלה. למגן את כל כלי הרכב המשוריינים של צה"ל (טנקים, נגמ"שים, נמ"רים וכו') בערכות "מעיל רוח", למשל, ועוד יישאר עודף.

היה כאן ניסיון לרכוש ספינות נגד צוללות שאין בהן צורך. היה כאן ניסיון להפריט את המספנות, שמתחזקות את הנשק האסטרטגי החשוב ביותר של מדינת ישראל, לידיים גרמניות. אלה דברים מעוררי פלצות. לפחות אנחנו יודעים שראש הממשלה לא ידע מכל זה שום דבר. גם זו נחמה.

4. מסמכי גנור: בתחילת הדרך, כשהכין גנור לעצמו את תיק ההגנה, הוא בא עם מסמכים ופרטים. תרשימים, דפי יומן ומכתבים שמאשרים שכל רשימת הקניות החדשה והמופרכת באה ביוזמתו של חיל הים בכלל. זה לא הוא, זה הם. גנור הוא בסך הכל ציוני טוב שנחלץ למלא את צרכיו של חיל הים הישראלי. נדמה לי שהרשימות הללו שהביא גנור עוברות עכשיו בידוק וסריקה רטרואקטיביים במשטרה.

מככב שם, למשל, שמו של תא"ל יוסי אשכנזי, ראש מספן ציוד בחיל הים. בסוף 2015, סיפר גנור, הוא קיים מספר פגישות עם תא"ל אשכנזי, שבהן העלה אשכנזי (לדבריו) את האפשרות להפריט את המספנות המטפלות בצוללות. היה גם ביקור רשמי של אנשי טיסנקרופ במספנות חיל הים, כולל אירוח מלא ומפגש עם המפקד במקום. ב־18 בינואר 2016 ניפק חיל הים, על פי גנור, בקשה בכתב להצעה בעניין הפרטת המספנות מטיסנקרופ. ב־6 באפריל מפגש נוסף, במפקדת חיל הים, עם תא"ל אשכנזי. נכח גם אחד בשם ליאור קלמן ממשרד הביטחון. ונציגי טיסנקרופ כמובן, בניצוחו של גנור. ויש מסמכים רבים נוספים, על פגישות שהתקיימו, עם ראש מספנת חיל הים, והמפקד במקום רס"ן דודי יוסף, ונציגים נוספים ממשרד הביטחון, ושוב תא"ל אשכנזי מעלה את הצורך של חיל הים בהפרטת שירותי ההספנה שלו, וכו'.

ובאמת, כשחושבים על זה, מה פתאום שחיל הים יטפל בעצמו בצוללות האסטרטגיות שלו, ששווי כל אחת מהן מיליארדי שקלים, שנושאות על סיפונן עשרות מלחים, שיודעות, על פי פרסומים זרים, לתחזק יכולת "מכה שנייה" גרעינית המהווה את פוליסת הביטוח של העם היהודי? הרי הגיוני שטיפול בסוג כזה של נשק אסטרטגי יועבר לידיים זרות. איך לא חשבנו על זה קודם?

זה נמשך ונמשך. כולל ביקור במספנה בקיל, שבו השתתף גם שלומי פוגל, אחד מבעלי "מספנות ישראל" ומקורב של ראש הממשלה נתניהו. הביקור התקיים ב־27 במאי 2016. השתתפו גם אבי שחף ממספנות חיל הים, גנור, ועוד אחד, עו"ד דוד שמרון. אף ששני מקורבים שלו (פוגל ושמרון) היו שם במספנות בקיל, ראש הממשלה נתניהו לא ידע, לא שמע ולא חשד בדבר. זה חמק לו בתאגיד.

שמרון ביקר במספנה בקיל פעם נוספת, על פי רישומי גנור: ב־16 ביולי 2016. אגב, נתניהו ושמרון מדברים, ב־30 השנים האחרונות, לפחות פעם ביום. מעניין מה קרה אם ביבי, במקרה, חיפש את שמרון כשהיה בדיוק בסיור במספנה בגרמניה. הרי כשנוסעים לגרמניה זה לוקח כמה ימים. הנה תרחיש דמיוני: "תשיגי לי את דוד", אמר נתניהו (לכאורה) למזכירה, שחייגה כמה מספרים, דיברה עם כמה אנשים ואמרה לו: "אדוני ראש הממשלה, עו"ד שמרון איננו ולא יכול לגשת לטלפון. הוא בשליחות סודית ואפילו לך אסור לי לגלות היכן הוא. הוא עוסק בדברים עלומים שאין לך סיווג ביטחוני מספיק כדי לדעת". אז הוא לא ידע.

ומילות סיכום לגבי גנור: במסמך ההגנות שלו הוא כותב "מכל פירוט המפגשים הללו עולה בבירור כי פרויקט מיקור החוץ של תחזוקת ספינות חיל הים היה ביוזמת חיל הים ומשרד הביטחון". כלומר, גנור נקי לגמרי. צריך לבדוק מה קורה בחיל הים. ועוד משהו: אין באזכור השמות ממסמכי גנור שהופיעו כאן להחשידם בחשדות כאלה או אחרים. אני מניח שהמשטרה בודקת עכשיו כל החלטה, כל מסמך, כל בקשה וכל חשבון בנק. גם כל קצין או בכיר שהשתתף בייזום, אישור או קידום ההצעות הללו. בסוף נדע מי כאן המושחת. האפשרויות: 1. רק גנור. 2. גנור וכמה קצינים בחיל הים. 3. גנור וכמה קצינים ועו"ד דוד שמרון. 4. רק גנור ושמרון. 5. כולם ביחד. ביבי? הוא מחוץ ללופ. לא ידע כלום.

5. ההצעה הקוריאנית: בתחילת השבוע הועלתה בעמודים האלה התהייה מדוע "מספנות ישראל" לא קיבלו את הצ'אנס לבנות את ספינות השטח שנרכשו בסופו של דבר מגרמניה במהלך שנחקר עכשיו, כולל ביטול של מכרז בינלאומי (בלחצם של שמרון ונתניהו).

אבל לא רק "מספנות ישראל" נמצאות בסיפור הזה. הנה פרט נוסף שלא ידענו: יונדאי. מתברר שיונדאי הקוריאנית היא אחת המספנות הגדולות בעולם. בנושא ספינות שטח וסטי"לים, היא ממוקמת כמה ליגות מעל טיסנקרופ. אחד הלקוחות הגדולים של המספנה הקוריאנית הוא איש העסקים הישראלי רמי אונגר. הוא קונה שם לא מעט אוניות לעסקי הים שלו. כשעלה הצורך לרכוש עבור ישראל ספינות שטח שיגנו על אסדות הגז, פנו הקוריאנים לאונגר עם הצעה. הם הסכימו לספק את הספינות הנדרשות במחיר נמוך מאוד. לאחר מגעים, המחיר ירד עוד יותר. משהו בסביבות 90 מיליון דולר לספינה. גנור רגיל לעמלות גבוהות יותר מהסכום הזה. אגב, היום, אחרי ההנחה, אנחנו משלמים לגרמנים בסביבות 150 מיליון יורו לספינה.

אונגר, שלא נכנס לפוזיציה של מתווך או סוכן אלא רק עשה את החיבור והמשיך הלאה, העביר את ההצעה הקוריאנית למי שהעביר. היו מגעים, היו שיחות, לא יצא מהן כלום. מי שרוצה יכול לקבל אצל אונגר את ההצעות המפורשות של יונדאי, כולל הסכומים. זה לא הבשיל. בסוף הלכו על מכרז, ובסוף ביטלו את המכרז, ושינו את המפרט של הספינות (הגדילו אותן מאוד), כדי שייווצר מצב שרק הגרמנים יכולים למכור לנו אותן. אגב, הגרמנים לא באמת יכולים. טיסנקרופ העבירה את העבודה הזו לקבלן משנה, כי זה גדול עליה. המשטרה חוקרת. חשוב להוסיף כאן שנתניהו לא ידע כלום.

הערת סיכום צוללות: אראל מרגלית, זה שכולנו התבדחנו על חשבונו, נתן עבודה והרים את פרשת הצוללות לגובה כבר בשלב מוקדם שלה. ככל שחולף הזמן, מתברר שמרגלית לא הגזים. אם כבר, הוא המעיט בנפח הפרשה. מולו, מצטופפים מלחכי הפנכה של בלפור, שממשיכים לטעון ש"ראש ממשלה לא מפילים בחקירות" (מתעלמים מאולמרט) ו"מדובר בקנוניה של השמאל להפיל ראש ממשלה מכהן" (מתעלמים מהעובדה שהחקירות לא מנוהלות על ידי "השמאל" אלא על ידי בעלי תפקידים שנתניהו מינה).

תואר סחבת השבוע מוענק הפעם, ברוב קולות גדול, לח"כ דודי אמסלם, שלא מהסס להגחיך את עצמו בכל פורום אפשרי במאמץ למצוא חן בעיני השררה. אם יש לאמסלם יועצים או עוזרים כלשהם, כדאי שיעבירו לעיונו מה עלה בגורלם של כל האחרים שנהגו להטיל את עצמם על הגדר למען המשפחה. ובעניין נתניהו: אם ראש הממשלה אכן לא ידע דבר, הוא לא כשיר לנהל כלום. בטח שלא מדינה. מנהל שהקרובים באנשיו בוחשים בעסקי צוללות וספינות שהוא אמור להזמין ולשלם עליהן מהכסף שלנו, בלי שהוא יודע, יודח על ידי כל דירקטוריון (אפילו של בזק) תוך שנייה. לכן, אם לא ידע צריך ללכת הביתה. אם כן ידע, צריך ללכת לבית הסוהר. ככה פשוט.

6. השליח המיוחד: מעו"ד שמרון, בואו נעבור לתאומו, למחצית השנייה שלו, הלא הוא עו"ד יצחק מולכו. הגשתי השבוע שאילתה לשירות הביטחון הכללי: האם למולכו יש סיווג ביטחוני? להלן התשובה: "יש לו הכשר ביטחוני". שאלתי מה פירוש "הכשר ביטחוני". איזו רמה של הכשר? האם הוא מוגדר כמוכשר "קהיליית המודיעין", או רק "סודי ביותר", או שמא "סוד מצומצם" וכו'. להלן התשובה: "סיווג ביטחוני שהולם את התפקיד שלו". ובכן, מה שנותר זה רק לברר מהו התפקיד של עו"ד יצחק מולכו.

אין לו תפקיד מוגדר. ההגדרה מעורפלת: שליחו של ראש הממשלה. העניין הוא, שהמולכו הזה יושב מדי פעם בישיבות קבינט. הישיבות הללו נפתחות, כידוע, בסקירה של גורמי הביטחון, המפרטים שם חומרים סודיים ביותר ואף למעלה מזה. ככל שהצלחתי לברר, ההכשר הביטחוני של מולכו אינו ברמת "קהילייה", המאפשר לו לשמוע סודות שמורים במיוחד, אלא רק "סודי ביותר". 

אבל זה עוד כלום. מולכו, ואת זה יודע כל מי שעובד או עבד עם נתניהו, יודע יותר סודות מרוב גורמי הביטחון הבכירים ביותר בארץ. הוא בחשן־על, הוא נקרא על ידי נתניהו להתערבב בכל סוגיה מדינית או ביטחונית באשר היא, הוא מבצע את רוב השליחויות המדיניות הרגישות ביותר. בעוד הטור הזה נכתב, הוא גם מבצע את השליחויות בין עמאן לירושלים בנושא המגנומטרים. בזמנו, כשפרצה מחלוקת קשה על גשר המוגרבים שמוביל להר הבית, היה זה מולכו שגויס לדלג בין הבירות ולצנן את הרוחות. במדינה מתוקנת, כפי שפעם הייתה ישראל, את התפקידים הללו מבצעים משרתי ציבור: ראש השב"כ, ראש המוסד ועוזריהם.

כל זה קטן על נתניהו. הוא לא משתמש במה שהמדינה מרעיפה עליו. הוא האציל הכל למולכו, שממשיך לעשות עסקים, לטפח קשרים, לבחוש בבירות האזור כשמדי פעם הוא מתבלבל בעצמו. מה אני עושה עכשיו בעצם. לביתי? למדינתי?

ליברמן. יתאחד עם נתניהו? צילום: פלאש 90ליברמן. יתאחד עם נתניהו? צילום: פלאש 90

פעם, בישיבת קבינט, התפתח דין ודברים נרגז בין מולכו לאחד השרים, שהטיח בו משהו כמו "אני לא זוכר שמישהו בחר בך. מה בדיוק מקנה לך את זכות הדיבור פה?". היו מקרים שבהם ישיבות סודיות ביותר כונסו במשרדיו היוקרתיים של מולכו בבניין הפלטינום ברחוב הארבעה בתל אביב. ישב שם אלוף במדים, ישבו שם גנרלים אמריקאים (על אזרחי), הכל היה אמור להיות סודי ביותר, אבל קירות חדר הישיבות הללו שקופים, כנהוג במשרדי עורכי דין מודרניים, והכניסה לבניין המשרדים פומבית, מצולמת והומה. מדובר בצחוק מהעבודה.

מדובר בהפרטה פושעת של הממלכתיות הישראלית והעברתה לידיים פרטיות עמוסות אינטרסים זרים. אבל זה לא רק אינטרסים זרים. זה גם אינטרסים משפחתיים. כי מולכו הוא הקרוב והשותף של שמרון, שהוא בן הדוד של נתניהו, וכולם משפחה אחת חמה ומגובשת, משפחה גרעינית של ממש, שהשתלטה על מדינה.

7. דרכים עקלקלות: אחרי שחלקנו לפרשת הצוללות את הכבוד המגיע לה, אסור להזניח את פרשת בזק. נדמה לי שחומר הנפץ המרסק הטמון בפרשה הזו צריך להדאיג את נתניהו אפילו יותר מעסקי המים. או, במילים אחרות: אם אני ביבי, אני סומך הרבה יותר על כושר העמידה של בן דודי שמרון, מאשר על עמידותו של הסנשו פנשה שלי, שלמה (מומו) פילבר. מהחומרים שהתבררו עד עכשיו בעבודה המדהימה של יחידת החקירות של הרשות לניירות ערך עולה, שפילבר לא יחזור לתפקידו כמנכ"ל משרד התקשורת. סביר יותר להניח שישים פעמיו לכיוון הכללי של כלא מעשיהו. החשדות נגדו חמורים ביותר והראיות מוצקות.

עכשיו, כפי שפירטנו גם בפרשה הקודמת, ברור לכל מי שעיניו העיוורות בראשו שפילבר היה מרגל בשירות בזק במשרד התקשורת על דעתו. הוא בטח קיבל מהם דיל לאינטרנט מהיר בהנחה, או משהו. נתניהו לא ידע דבר וחצי דבר על כל הטוב שהרעיף פילבר לטובת שאול אלוביץ', מקורבו. וכמובן שאין שום קשר בין העובדה שלתקופה מסוימת (שחלפה, תודה לאל) שועבד אתר החדשות הפופולרי "וואלה" לצורכי המשפחה המלכותית, ובעיקר הרעיה הקיסרית, באותה עסקת קומבינציה מפותלת שכולם עבדו בה וידעו עליה, חוץ מביבי המסכן. זה חמק לו בצוללות, כנראה.

לסיכום: כולם זכאים לחלוטין עד שתוכח אשמתם, אם תוכח. נתניהו לא ידע כלום, אלא אם כן יתברר שידע. המערכת הפוליטית מבולבלת, אובדת עצות וחוששת מבחירות. כולם מדברים עם כולם וחותרים תחת כולם. הדיבור החם ביותר הוא האפשרות שליברמן ייקח גלולה נגד בחילה ויתאחד עם נתניהו. אם אני מכיר את איווט, אז התוכנית שלו היא כזו: אם הבחירות יוקדמו ונתניהו ירוץ בראשות הליכוד (זה לא מובן מאליו) לאחד את ישראל ביתנו עם הליכוד. הרשימה החדשה תהיה בסגנון "ריצ'רץ'", כפי שרצו יחד בבחירות 2013. תמורת הסכמתו להעניק לנתניהו את השלטון על מגש של כסף, יבקש ליברמן דבר אחד קטן: תואר ממלא מקום ראש הממשלה. ואז, כשהחקירות יבשילו ונתניהו ייאלץ להתפטר, יהיה שר הביטחון ליברמן ראש הממשלה החדש בפועל. נראה מי יצליח לעקור אותו משם.

כדי שכל זה יקרה צריך צירוף נסיבות ומקרים לא פשוט. לכל אחד מבכירי המערכת הפוליטית חלום מהסוג הזה שיצניח אותו, בדרכים עקלקלות, על הכיסא הנכסף. כולם מדברים עם בוגי, אבל הוא עוד לא הסכים להיות מספר 2 של אף אחד. גם גבי אשכנזי, כרגיל, על המדף. הכל פתוח, הכל רותח, לאף אחד אין מושג מה יילד יום. הקונצנזוס היחיד, שלא לציטוט, בין החברים השונים במערכת הפוליטית, הוא שביבי ידע.

bencaspit5@gmail.com