יש כל מיני דרכים להבין את המשפט "הכלבים נובחים והשיירה עוברת". יש האומרים אותו מתוך שבח לכלבי השמירה הטובים ותסכול עמוק על כי שיירת הרוע, השחיתות, העריצות - מתעלמת וממשיכה במסעה. ויש שמבינים כי השיירה הטובה, הצודקת, המוסרית, ממשיכה במסעה ואף תמשיך בו חרף נביחותיהם ונשיכותיהם של הכלבים המרושעים. אני מבטיח כי אם תגיעו עד סוף המאמר לא יהיו לכם ספקות מי טוב ומי רע בעיני. מי בשיירה ומי בנובחים.


מראש אתנצל בפני כל אוהבי הכלבים. לא אני הענקתי את התואר "לורד האו האו" לוויליאם ג'ויס, האזרח האמריקאי ממוצא אירי שגדל ופעל בבריטניה, העריץ את הנאציזם, עבר לגרמניה ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה ונספח למחנהו של אדולף היטלר. הוא שירת אותו נאמנה בשידורי תעמולה ברדיו באנגלית, שבהם ניסה לשכנע את מאזיניו האנגלים (והיו רבים כאלה) כי היטלר הוא התגלמות הטוב והצדק, שממשלת בריטניה הפושעת נשלטת בידי יהודים וקומוניסטים ולכן כל מעשה מלחמה רצחני, כולל הרג מיליוני אזרחים - מוצדק.

ג'ויס קרא לבריטים לערוק מהצבא, לא למלא פקודות, ולחבור לגרמניה. היטלר העניק לו מדליה, והבריטים ראו בו בוגד הפועל נגד עמו וארצו בשעת מלחמה, וכשנתפס בתום המלחמה הועמד לדין ונתלה. הבריטים, חובבי בעלי חיים ומעריצי כלבים, לא התלבטו כשכינו אותו "כלב". גם לא כשקברו אותו בקבר לא מסומן. כדין בוגד במשפט האנגלי.
 

את "שיר השיירה" כתב עלי מוהר ושר אריק איינשטיין. שניהם להוותנו כבר לא בין החיים, אבל השיר - לעולם קיים. וכך כתוב בו:

"בלשונות רבות מספור דיברנו / וזה את זה כמעט בכלל שלא הכרנו / ומקומות רבים מאוד עזבנו / ורק מקום אחד רצינו ואהבנו. ונמשכת שיירה / מן המאה שעברה / רחוקים כבר היוצאים / איכרים וחלוצים / שעמלו עבדו בפרך / בלי לראות את סוף הדרך // מגטאות ומחנות הגחנו / אל הביצות ואל הישימון הלכנו  / מקצות ערב, מרוסיה ופולניה / הדלקנו אור גם בדימונה גם בדגניה. /...מסביב ייהום הסער / רב הקושי והצער / אבל יש על מה לשמוח / יש עוד אומץ, יש עוד כוח". 
 

אנחנו. בני העם היהודי השב למולדתו, אנחנו השיירה. אין צודקת עלי אדמות מתנועת השחרור של העם היהודי, שהניעה ארצה עם שהוגלה מארצו ונטבח בפוגרומים ועלה בעשן הכבשנים. הציונות שהקימה מדינה, למרות כל הקשיים, כנגד כל הסיכויים, נגד כל האויבים: הטורקים והאנגלים והערבים שנבחו ונשכו וקרעו את בשרנו ותלו את גיבורינו והפילו בנו רבבות בשדות הקרב ורצחו אלפים במעשי טרור וטבח. גברנו על כולם.
 

וגם בתוכנו, מתוך בני עמנו קמו בוגדים שחברו אל מחנה האויב. גם הם נבחו וחיבלו ועשו כל שבידיהם כדי לעצור את השיירה. אך השיירה נוסעת. כי ארץ ישראל שייכת לעם ישראל. היא שלנו ולא של הערבים. פשוט כך. כי בעולם שאנו חיים בו, העולם האמיתי, לא זה הפוסט?מודרני, הפוסט?ציוני, יש אמת ויש שקר. יש טוב ויש רע. ואנחנו הצודקים. ואנחנו ננצח.
 

# # #
 

לא הייתי טורח להזכיר את כל הדברים הללו, ומטריח בהם את הקוראים, לולא קראתי בתחילת השבוע את דברי הבלע של גדעון לוי ב"הארץ". בערב שבת האחרון בא רוצח ערבי אל בית משפחת סלומון ביישוב חלמיש ורצח שם את יוסי סלומון, הסב, ואת בתו חיה ואת בנו אלעד, פצע קשה את הסבתא טובה, ואם לא היה מגיע בן השכנים ויורה בו מבעד לחלון היה מנסה לשחוט גם את מיכל על חמשת ילדיה.

בית משפחת סלומון בחלמיש. צילום: רויטרסבית משפחת סלומון בחלמיש. צילום: רויטרס

 

אחרי שמר לוי שילם מס שפתיים קצרצר ("עם כל החלחלה מהמעשה הנורא") הוא נחשף כמעריץ אמיתי של הרוצח. לוי תובע מכל ישראלי לקרוא את "הצוואה" שהשאיר אחריו (המירכאות נועדו להביע את צערי על כך שהרוצח חי). "הבגידה האמיתית היא לא לקרוא את צוואתו", כותב לוי. מעניין כי דווקא הוא בחר במילה "בגידה". 
 

גדעון לוי לא מסתפק כמובן בקריאה לעיין ב"צוואת" הרוצח ולהסיק ממנה מסקנות, הוא גם מספר לנו על שכנו של הרוצח, מרואן ברגותי, שהורשע ברצח חמישה יהודים, ויושב בכלא ישראל. רוצח אשר "במציאות צודקת ופחות אטומה היה כבר מזמן בן חורין להנהיג את בני עמו". המציאות שבה רב מרצחים מתהלך חופשי היא "צודקת" בעולמו של גדעון לוי. והוא מצטט את קריאת הרוצח של משפחת סלומון לכל הערבים, לאחוז בנשק ולצאת למלחמה.
 

גדעון לוי יודע כי דבריו מתורגמים גם לאנגלית, וזוכים להד רב בקרב שונאי ישראל בעולם. והוא מתכוון לספק דלק ומוטיבציה לכל אלו המשתעשעים ברעיון ליטול סכין או רובה ולרצוח יהודים. כשהוא מצטט ומהדהד את דברי הרוצח הוא רוצה להפיץ את קריאתו. "זה כמעט טקסט מקראי", משתפך לוי כשהוא מתאר את ההסתה הזאת לרצח יהודים. אולי ראוי היה לאחל לו כל מה שכתוב במקרא, בספר דברים בפרשת "כי תבוא" (ספוילר: שלא תדעו), אבל אני מכיר בחשיבותם של גדעון לוי ודומיו. ואני דווקא מאחל לו אריכות ימים.

כדי שיזכה לראות בעיניו את ישראל פורחת ומשגשגת, מיישבת את כל חבלי המולדת שלנו. מהחרמון ועד אילת, מהירדן ועד הים. ויזכה גם לראות את אויבינו הערבים מתפוררים, מתפרקים, מורעלים בארס עצמם. הורגים זה את זה כפי שהם עושים בסוריה ובעיראק ובתימן ובלוב. ושימשיך להפיץ את התועבה שלו כדי שכל עם ישראל יידע עם מי יש לנו עסק.
 

ואם לוי אינו מייצג אפילו את השמאל הקיצוני בארץ - שיקומו ויוקיעו אותו. אבל הם אינם עושים זאת. הם מזדהים איתו ועם דבריו. וקהל מעריציו בארץ לא קטן ממאזיניו הבריטים של לורד האו האו. ולכן גדעון לוי הוא הפרצוף של "הארץ" ושל השמאל הקיצוני, האנטי?ציוני, שונא ישראל. ואם הוא קרא לכל הישראלים לקרוא את דברי הרוצח ולהסיק מהן מסקנות - אני קורא לכם לקרוא את גדעון לוי: כדי שתדעו לאילו מחוזות שנאה וטירוף מוליכה הבגידה מבית מדרשו. כדי שנדע כי מי שאינו מאמין בצדקת דרכנו בארץ הזאת, שרואה בנו "כובשים" במולדתנו - עלול לגלוש במדרון שסופו מעשה הבגידה של איש השמאל אודי אדיב ותהומות עומק ההזדהות עם האויב של עמירה הס, גדעון לוי ונתעבים אחרים. כדי שנדע כולנו, אנו השיירה, מה נובחים אויבינו מבית.