לפני כשש שנים הגה ח"כ אבי דיכטר (הליכוד) את ההצעה להעביר בכנסת חוק יסוד תחת הכותרת: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי. ההצעה גררה אחריה התבטאויות חריפות, מי בעד ומי נגד, מצד כל הספקטרום הפוליטי במושב האחרון, וללא ספק היא עתידה לשוב ולהתסיס את המליאה גם בפתיחת המושב הבא. מטרת החוק הנה להוות משקל נגד לחוק היסוד של כבוד האדם וחירותו, ולקבוע יתדות שיקשו על קידום השוויון בקרב החברה הישראלית ואף יכבלו את ידיה, אם וכאשר תרצה לצעוד לעברם של הסכמי שלום.

במבט ראשון, הצעת החוק מעוררת אינסטינקט ציוני אוטומטי. סעיפה הראשון נפתח במילים הבאות: "מדינת ישראל היא הבית הלאומי של העם היהודי". משפט שמזכיר, ולא לחינם, את משפט הפתיחה של הצהרת העצמאות שלפיה "בארץ ישראל קם העם היהודי". עוד נמצאים בהצעה; סעיפים המעגנים את חוק השבות, את הקשר של מדינת ישראל עם העם היהודי בתפוצות ואת המחויבות לקיבוץ גלויות. כל אלו בוודאי מעוררים רגשי הזדהות בקרב המפלגות הציוניות, אך עיון מעמיק בסעיפי החוק המוצע, ובעיקר בסעיפים החסרים בו, מגלה עד מהרה את המלכודות הטמונות בו.

בפתיחת הצעת החוק מופיע הסעיף שקובע כי הזכות למימוש ההגדרה העצמית הלאומית במדינת ישראל ייחודית לעם היהודי. סעיף זה אמור למנוע את הפיכת מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה, וככזה מתקבל על חלקים נרחבים גם בשמאל הישראלי. אלא שהיעדרו של סעיף השוויון, בתוספת הפגיעה במעמדה של השפה הערבית, מהווים גם פגיעה מהותית ועכשווית במעמדם של האזרחים הערבים וגם מקשים כבר מראש על כל אפשרות להעניק לאזרחים אלו ביום מן הימים אוטונומיה תרבותית - פתרון שיכול להוות דרך להורדת מפלס העוינות הגוברת והולכת בין ערביי ישראל למדינה ולמתווה של דו־קיום.

גם סעיפים אחרים בהצעת החוק יש בהם כדי לתת רוח גבית לחקיקת חוקים בלתי שוויוניים. כך למשל, כפי שפורסם, הסכמת החרדים לחוק הושגה בעקבות הסכם שלפיו יוכנסו לחוק סעיפים הצהרתיים המכירים במורשת הדתית ובמסורת של מדינת ישראל. אותה מורשת יהודית שכידוע אינה מקובלת על כלל היהודים בארץ, ולבטח לא בתפוצות. הפנייה אל המשפט העברי במקרה של לאקונה משפטית אף היא עלולה ליצור השלכות בלתי שוויוניות ולהקשות על תביעות לשוויון של נשים או של חברי הקהילה הלהט"בית למשל, שקשה יהיה למוצאן במסגרת מורשת ישראל.

זאת ועוד, הסעיף בהצעת החוק המתיר לקהילות נפרדות לקיים התיישבות נפרדת עלולה לשחק לידיהן של קבוצות חברתיות חזקות ולאפשר להן את אי־קבלתן של בני קבוצות מוחלשות יותר, ובכך להגביר את מגמות חוסר הסולידריות והסגרגציה ההולכות ומתקבעות במדינה.

ולבסוף, אותו סעיף המתיר מימוש הגדרה העצמית לאומית במדינת ישראל רק לעם היהודי עלול להיות בעל השלכות, אם וכאשר תרצה ממשלת ישראל בעתיד לוותר על חלקים משטח המדינה לטובת מימוש זכות ההגדרה העצמית של הפלסטינים. זאת במתן מחשבה כי גבולותיה של מדינת ישראל הנם נושא למחלוקת חריפה בתוכה ומחוצה לה.

בשלב זה לא ידוע אם חוק הלאום יעבור במושב הבא. הרבה תלוי ביחסי הכוחות בין נתניהו לבנט ובין נתניהו למשה כחלון. כך או אחרת, האופי הכוללני שבו מנוסח החוק, עלול לקרוע את החוטים הדקים השומרים על החברה הישראלית, עדיין, מפני מלחמות פנימיות.